We'll be a fine line

פרק 17

״בוא לולו. ניכנס״ היא לקחת את ידו בעדינות והם נכנסו אל הביניין שכבר הפך למוכר. הם הקדימו במספר דקות כך שהיו הראשונים, ג׳ואנה ניסתה להושיב את לואי על הכיסא אבל הוא ברח אל הפינה הקבועה שלו, מתיישב שם ומוציא את המחברת שלו, רוכן קדימה ומקשקש בה באלימות, חורט מילים בדפים. לואי לא אהב לכתוב במיוחד, אבל הוא נהנה לקרוע את המילים המעטות שכתב. ג׳ואנה ווידאה שהוא בסדר ונפרדה ממנו בנשיקה על הלחי. היא עזבה ובדיוק נכנסו ליאם זיין ונייל. והארי. הם השתתקו כשראו א לואי וכשהבינו שהילד אפילו לא שם לב לקיומם המשיכו לדבר והתיישבו במושביהם הקבועים. הארי הפנה את ראשו אל לואי, תופס את מבטו של לואי ומיד מצמיד ידיים לאןזניו כשרואה את לואי פותח את פיו לצעוק. לואי הביט בו בבילבול וסגר את פיו בלי תנשמי שום קול, חוזר לציור שלו.
הארי הביט בליאם בבילבול והוא משך בכתפיו. ״היי אממ לואי נכון? אתה רוצה אולי אממ להצטרף אלינו לסרט חבר?״ זאין ניסה את מזלו.
לואי הרים אליו במהירות מבט מפוחד, מחזיק את העיפרון חזק כל כך שפרקי אצבעותיו הלבינו. שפתו התחתונה רטטה והוא היה נראה מבועת.
״ל-לואי אל תפחד מאיתנו״ נייל אמר בחיוך מעושה. פלאשבקים עברו בראשו של לואי והוא קפא, עוצם את עיניו חזק ובוכה בשקט.
״לא לבכות!״ הארי אמר בפחד.
לואי התנדנד קדימה ואחורה, הוא היה שקוע בפלאשבקים, באותם זיכרונות מרצדים שלא נתנו לו להירגע לעולם.
והוא פחד כל כך באותו הרגע.
הארי התקרב אליו בזהירות, שולח יד מהוססת למחות את דמעותיו ולואי נרתע במידיות פולט צרחה מחרישת אוזניים ומתחיל לבכות בקול. הוא רעד ללא שליטה והתכווץ לכדור.
זאין היה הראשון להתעשת ומיהר אל המזכירה. מבקש ממנה לצלצל אל אמא של לואי ולבקש ממנה שתבוא כי לואי חטף התקף.
ג׳ואנה הגיעה תוך דקות ספורות, ממהרת אל לואי שניסה להיאבק בה, צורח ושורט אותה. היא הרימה אותו והשעינה את ראשו על כתפה, מנדנדת אותו קלות. הוא נרדם מתשישות ואפיסת כוחות לאחר מספר דקות.
הארי עמד בצד קפוא, מבטו המפוחד נעוץ בלואי בזמן שליאם מנסה להרגיע אותו. זאין ונייל ליוו את לואי ואמו אל המכונית, פותחים עבורה את הדלת ועסוקים לה להשכיב את לואי, מתנצלים בשם כולם. היא חייכה אליהם בעייפות ופתרה אותם בהינף יד, מסבירה שזה לא אשמתם ומובן שזה לא נגרם בכוונה.