אמא אומרת שאני בסדר גמור. היא אומרת שכל האנשים שאמרו לה שיש בי משהו לא בסדר משקרים. היא חושבת שאני לא רואה את הדמעות שלה או שומע אותה בוכה, אפילו מדברת אלי, אל לואי הקודם, לואי של לפני שזה קרה.
השנה שלפני כבר מעורפלת לגמרי. אני לא זוכר יותר מדי, רק ש שהדרדרתי בלימודים ואמא כבר לא ידעה מה לעשות איתי יותר. אני לא אוהב לראות איתה עצובה, זה גורם לי להרגיש כל כך אנוכי.
זה גורם לי לתהות אם כל האנשים ההם צדקו במה שהם אמרו.
אולי אם הייתי הולך בדרך אחרת, אולי אם הייתי לובש משהו אחר, אולי אם הייתי נראה אחרת או אומר משהו לא הייתי הורס לאמא את החיים.
כי הרסתי אותם, ללא ספק הרסתי אותם.
כי אישה מדהימה שכזו לא צריכה ילד שצריך לקנות לו כדורים ולקחת אותו לפסיכיאטרים, ילד אובדני, ילד שבקושי מדבר או עושה משהו בכוחות עצמו. ילד שמסבך את הכל וצריך לשמור עליו כמו על ילד קטן. אני שונא את זה. אני שונא אותם, אני שונא את זה.
לואי הדליק את הגפרור, צופה בלהבה החמה והזוהרת בגוונים שנעו מאדום לכחול. האש תמיד היפנטה אותו, הוא תמיד ראה בה סוג של קסם. הוא קרע את הנייר מהמחברת, מצמיד את הגפרור במהירות אל הנייר וצופה בנייר משחיר ומתעגל ומתפורר. הוא צחק בסיפוק, דפיקה נשמעה וגרמה ללואי לסובב את ראשו ולקפוץ מהכיסא. הוא רץ אל הדלת ופתח אותה בחיוך רחב. מאז שהוא והארי התקרבו הוא נהיה פתוח יותר, רוב האנשים לא היו רואים את זה אבל חל בו שינוי. לואי קם במצב רוח טוב במיוחד היום. הוא הביט במסדרון הריק בבילבול ואז הבחין בילד המתולתל יושב על המדרגה ומשחק באצבעותיו בעצבנות. הוא וגר את הדלת בשקט, פונה אל המטבח כאשר דפיקה נוספת נשמעה. הוא פתח את הדלת, מהוסס יותר הפעם וחשף את הארי הביישן שעמד שם לבדו.
״האזייייי״ לואי קרא בשמחה וקפץ עליו, כורך את רגליו סביבו ומניח את ראשו על כתפו. הארי צחקק ונכנס לבית, סוגר את הדלת אחריו.
לואי עשה להארי סיור בביתו, מראה להארי את הציורים שלו. הארי הביט בהם בעיינים נוצצות והערצה, מעביר יד זהירה על הציורים. הם לא היו צריכים מילים. כל עוד היה להם אחד את השני הם לא היו צריכים כלום. הם שילבו אצבעות וגידלו אל המטבח כאשר ביטנו של לואי השמיכה רעשי קירקור גורמים לו להסמיק במבוכה,הארי חייך ולקח על עצמו ללמד את לואי להכין פסטה עם גבינה מה שהתגלה כאסון מכיוון שלואי לא הצליח בתחום הבישול במיוחד והצליח לשרוף את הפסטה שלהם.
היייי💜
תודה למי שעוד נשאר כאן.
כל כך מצטערת שלא עלה פרק, אני בתקופה ממש לא משהו ואיאן לי יותר מדי מצב רוח או מוטיבציה לכתוב.
מקווה שכולכם בסדר ואם לא אני מצטערת וממש מקווה שהמצב ישתפר בקרוב.
מקווה שהפרק היה סביר בערך.. האמת שהמחסום כתיבה שלי פשוט נורא.
אוהבת אתכם מאוד💜💜
YOU ARE READING
We'll be a fine line
Teen Fictionהם חבורה של ילדים, כל אחד עם בעיות משלו. הם נשלחים לקבוצת תמיכה. אמא של הארי שולחת אותו לקבוצת תמיכה. הוא פגש שם את נייל, ליאם וזאין. וגם את לואי, שמסתיר סיפור. סיפור שגרם לו להיות פגיע עוד יותר ממה שכבר היה. סיפור שהרס אותו, ושבעקבותיו נשבע לעולם...
