We'll be a fine line

פרק 15

נייל והארי התיישבו במהירות על הספה, מכריחים את זאין וליאם לשבת על הרצפה בטענה שאין מקום לארבעתם. הם ראו רפונזל, או יותר נכון נייל והארי נעלו את דלת החדר והכריחו אותם לראות רפונזל. המחשבות של הארי לא הפסיקו לנדוד אל מה שנייל אמר. הוא אכן חושב שלואי חמוד ויפיפה ונראה כמו מלאך, אבל זה לא סותר את העובדה שהוא צעק על הארי ולא נראה שהוא רוצה אותו בסביבתו. כל המחשבות האלה גרמו להארי להתעייף ולעיניו להיעצם. הוא הניח את ראשו על משענת היד של הספה ונתן לעצמו להיסחף לשינה,
גורם לשלושת הבנים לחייך חיוך רחב מהדרך החמודה בה ישן. שיער מתולתל נופל על מיצחו ורגליו מקופלות כאילו הוא מנסה להתכווץ. הם כיסו אותו והלכו לאכול ארוחת ערב, מחליטים לתת להארי המותש להמשיך לישון מעט.

״בוקר טוב אדון אני ישן לי ובועט את נייל המסכן והנחמד מחוץ למיטה, על הריצפה הקרה והקשה״
הפנים העגולות של נייל מילאו את שדה הראיה של הארי בשניה שפקח את עיניו, נייל קפץ על המיטה, ועליו, צוחק את צחוקו המתגלגל שהזכיר להארי שדון אירי שיכור. הארי נאנח והפיל את ראשו על הכרית, מנחש שהבנים העבירו אותו למיטה.
נייל צרח שירים אירים ורץ ברחבי הבית, הארי גיחך לעצמו וקם מהמיטה, מתלבש, מצחצח שיניים והולך בטישטוש אל המטבח כדי לקחת מים ולבלוע את הכדורים שלו. זאין וליאם כבר ישבו על הכיסאות הגבוהים במטבח וצחקו על נייל שנראה שנתקע כאשר ניסה להוריד חולצה ועכשיו היה נראה כמו מפלצת חסרת ראש בהתקף פאניקה וידיים מתנופפות לצדדים. ״תירגע ניילר, לפני שתוריד לזאיני כאן את הראש״ ליאם ציחקק ומשך את נייל לכיסא. הארי פיהק והביט סביבו. זאין הושיט לו כדור נגד דיכאון בשאלה והוא הנהן ולקח אותו, ממלמל תודה בשקט. הם אכלו ארוחת בוקר וצחקו, זאין הסיע את הארי לבית הספר שלו והמשיך יחד עם נייל וליאם לבית הספר שלהם. הם נפרדו והלכו כל אחד לכיתה שלו, יודעים שבהפסקה הם ימצאו אחד את השני בקפיטריה גם ככה.

סליחה שלא העלתי פרק השבוע.
תקופה עמוסה נפשית ופיזית מאוד.
מה שלומכם?💜🥑