We'll be a fine line

פרק 3

הארי זאין וליאם הלכו או יותר נכון רצו אחרי נייל. הבלונדיני קיפץ בהתלהבות במורד הרחוב, פורש את ידיו לקראת המסעדה. היה מוזר לחשוב שהוא דיכאוני. כל דבר בו נתן הרגשת שמחה וחופש. הארבעה התיישבו באחד מהשולחנות והזמינו המבורגרים. כשהם ראו שהארי לא מתכוון לענות למלצר שפנה אליו הם הזמינו לו מה שחשבו שיאהב.
שלושת הבנים האחרים צחקו ודיברו.
הארי ישב בשקט אבל חייך מדי פעם כתגובה למשהו שאחד מהם אמר.
הוא חיבב את הבנים המוזרים האלה.
המקרים האבודים. בדיוק כמוהו.
״אני מתחיל לחשוד שאתה מנסה לגנוב לי את החבר פוטטו מחומצן שכמותך!״ זאין אמר וחיבק את ליאם בהתגוננות. ״נו באמת זאין אתה יודע שאני נאמן אך ורק לאוכל!״ הוא נזף בו. ״בלי לפגוע בליאם כמובן! אבל... אם הייתי צריך לבחור בינו לבין המבורגר עסיסי-״ נייל הוסיף בחיוך חולמני. הארי פלט גיחוח. גורם לשלושת הבנים להסתכל עליו בתדהמה ולליאם לחייך בהתרגשות.
הם התחילו לצאת מהחנות. הארי העיף מבט אחרון אל עבר ההמבורגר השלם כמעט לגמרי של ליאם ונשך את שפתו.

״איך היה האז?״ ג׳מה שאלה במעט חשש. ״בסדר..״ הוא אמר.
״רוצה לפרט קצת?״ היא ניסתה פעם נוספת, הוא נשף בעצבנות.
״חבורה של ילדים שהם מקרים אבודים, מדריך שמדבר שטויות...
אבל יש שם שלושה ילדים נחמדים.. הלכנו לאכול המבורגר״ הוא חייך למראה ההתרגשות הברורה על פניה של אחותו. הוא כעס עדיין על אמא שלו, שהכריחה אותו ללכת לשם.
למרות שלא רצה.
ולמרות שביקש והתחנן שהוא לא צריך שום עזרה ושום ״קבוצת תמיכה״ הוא זרק את עצמו על הספה והשכיב את ראשו על הברכיים של ג׳מה.

פרק ממש ממש קצר רק כדי שפרק הבא יהיה קצת ארוך יותר.
מקווה שאהבתם💜
תמיד שמחה לשמוע את דעתכם.