We'll be a fine line

פרק 9

לואי עזב את האולם בתוך דקות ספורות, מלווה על ידי נואה ואמו. הארי הביט בליאם בבלבול.
״אתה באמת לא הולך לדבר איתי?״ זאין שאל בעצב. ליאם הניד בראשו, גורם להארי להיאנח מהזוג המוזר הזה. ״בבקשה לי, זה לא פייר.״ זאין אמר, פניו מכווצות בכעס. הוא קם וזרק את הכיסא לצד השני של החדר, יוצא מהאולם בסערה.
הארי ליטף את ידו של ליאם בהיסוס. מיד מושך את ידו חזרה. ״מה קרה?״ הארי שאל בשקט. ליאם פרץ בבכי, ממלמל על כך שהוא הורס כל דבר ואיך מישהו כמו זאין בכלל יכול לאהוב מישהו מכוער ושמן כמוהו. הילדים בבית הספר צדקו, הם תמיד צודקים. ליאם נשך את שפתו בחוזקה, הוא יכול לנסות דיאטה חדשה, אולי זה יעזור, אולי אז זאין יאהב אותו חזרה. הוא הביט אל הארי, מזועזע מכל שסיפר להארי את כל מה שנשבע להסתיר. ״הכל יהיה בסדר״ ליאם אמר ומשך את כתפיו בקלילות בניסיון לגרום להארי לעזוב את הנושא,
לובש על פניו חיוך מזויף מאוד.
ארבעת שנות לימודי התיאטרון שלו בבית הספר השתלמו לבסוף.
ראשו נדד אל זאין והוא שקע במחשבותיו בזמן שנואה חזר לאולם והתחיל להרצות על המקום של כל אחד בחברה שלו.

הארי חזר לביתו, קופץ לתוך שמיכת הפוך הוורודה שלו ושוקע בשינה עמוקה. בדרך כלל הארי לא אהב לישון, אבל היום הזה התיש אותו.
הוא קם לאחר מספר שעות, מפהק וממצמץ, מציץ מחוץ לחלון כדי לגלות שרק אמצע הלילה. הוא החליט לראות פרינדס, איכשהו מעולם לא נמאס לו מהסדרה הזאת. (בניגוד לג׳מה שלא שמחה מהעובדה שנכפה עליה לדעת את כל העלילה של עונה שלוש בעל פה) הארי הניח את האוזניות על שיערו המתולתל והקפיד לשמור את כל גופו מתחת לשמיכה.
הוא ציחקק לעצמו בשקט מדי פעם, חושף את הגומות שלו. ראשו נדד אל הבגדים שלו. תמיד הייתה להארי אהבה לאופנה ובגדים יפים, כשהוא היה עצוב, כועס או סתם משועמם הוא היה מרכיב בראשו לוקים צבעוניים ומיוחדים, לא שאי פעם יהיה לו את האומץ להתלבש כך ולהסתובב ברחוב. מספיק לו המבטים הרגילים שנועצים בו הוא לא זקוק לתוספת.