We'll be a fine line

פרק 5

הארי קם בבוקר, משפשף את עיניו בעייפות ומוצא פתק על השידה לידו.
״הי דארלינג, בוקר טוב, אל תשכח לקחת את הסנדוויץ׳ מהמקרר. מצטערת שלא יכולתי לקחת אותך הבוקר. תיקח את האוטובוס. בבקשה תיזהר.
תנסה להנות. אוהבת המון אמא״
הארי נאנח וקם מהמיטה. מתלבש במהירות ורץ לתחנת האוטובוס הקרובה ביותר.
״הי חבר״ ליאם חייך אליו. הארי החזיר חיוך מהוסס. ״היי״ זאין קרא בחביבות בלתי אופיינית לו.
שניהם נראו שמחים מהרגיל. הארי התיישב לצידם ובחן את שאר הנערים והנערות. זה היה המפגש השלישי שלו. בכל יום רביעי הוא הגיע לכאן.
הוא לא ניסה ליצור קשר עם שאר הילדים ולא נראה שהם מנסים ליצור קשר איתו. לא שהיה לא אכפת במיוחד. הוא מעדיף את זה ככה. נייל נכנס לאולם, הוא נעמד בכניסה לאולם והביט בחבריו בהיסוס גלוי, הוא לא ידע איך יתייחסו אליו לאחר מה שקרה בשבוע שעבר ומה שאמר להם בלי שהתכוון.
ברגע שהבנים הניחו את עיניהם עליו הם רצו אליו ועטפו אותו בחיבוק חם. ״איך אתה מרגיש ניילר? הפחדת אותנו שם פוטטו שכמותך״ ליאם מילמל וקבר את ראשו בצווארון החולצה של נייל.
נואה, המדריך, נכנס לחדר ובירך את נייל ששב אליהם בחזרה מבית החולים. מאחוריו עמד ילד נמוך, רק שערו השטני מבצבץ מאחורי ראשו של נואה. ״וכמובן ברוך הבא לואי.״ נואה הציג אותו, זז הצידה וחושף ילד נמוך ותכול עיינים שעל פניו דמעות והוא רועד מעט. הארי הביט בו בסקרנות, הוא נראה כמו בובת חרסינה, משהו טהור ומושלם מדי מכדי להיות אנושי. נואה ניסה לשכנע את לואי לשבת בכיסא ולואי סירב בתוקף, הוא לא הוציא מילה מפיו, רק הניד בראשו במהירות. לבסוף נואה הרים ידיים ולואי התיישב על הריצפה בקצה הרחוק של החדר, מכווץ לכדור.
״ליאם וזאין נראים דביקים יותר מהרגיל״ נייל לחש לו כאילו קרא את מחשבותיו. ״מתערב איתך שאחד מהם סוף סוף עשה צעד והציע לשני חברות״ הוא גיחך. ״היי״ נייל פנה אל הילד החדש בחצי חיוך.
לואי אפילו לא העיף בו מבט, ראשו עדיין קבור בין ידיו. ״הוא אמר היי״ זאין אמר בכעס, ליאם הניח יד על זרועו והרגיע אותו. ״עזבו אותו הוא רוצה להיות לבד״ ליאם אמר לבסוף, מחזיר את פניו למעגל ומעמיד פנים כמו כולם שהוא מקשיב לנואה.