We'll be a fine line

פרק 18

הארי הידק את האוזניות לראשו, מפנה את ראשו לכל הצדדים ומוודא שאנשים לא נועצים בו מבט. נייל הלך לצידו בשקט, ממלמל לעצמו. הם הגיעו לבית של לואי ונעצרו. ליאם וזאין כבר חיכו להם בשער. הם הביטו אחד בשני בהיסוס ולבסוף זאין דפק בדלת והם חיכו, מתנדנדים על קצות אצבעותיהם.
ג׳ואנה פתחה את הדלת במבט מופתע, מייד מחייכת אל הבנים בחמימות ומכניסה אותם פנימה. הם התיישבו על הספות והסתכלו אחד על השני, אבודים. ״רצינו לראות שלואי בסדר ולהצטער פעם נוספת״ זאין אמר לבסוף בראש מושפל. ״זה נחמד מאוד מצדכם בנים. ואל תדאגו, זה לא אשמתכם.. לא יכולתם לדעת.״ היא אמרה בחיוך עייף והושיטה להם צלחת עם סנדוויצ׳ים קטנים. הם מילמלו תודה ואכלו בשתיקה, אפילו ליאם כירסם קצת מהקשה של הכריך. ג׳ואנה שאלה אותם על החיים שלהם ואיך הם מרגישים, היא התנהגה כאילו היו הבנים שלה. הארי לא הרגיש בנוח לשבת שם עם כולם ולדבר, הוא הסתובב בדירה וחיפש את השירותים. הוא נעצר מול דלת כחולה שהניח שהיא שייכת לחדרו של לואי. הוא פתח את הדלת בזהירות וראה את הילד המלאכי ישן על המיטה, עטוף בשמיכת פוך. הוא היה עייף כל כך. הוא התקרב אל המיטה של לואי בחשד, מפחד להעיר אותו ולגרום לכך שיצעק עליו. הוא הביט בצל שהריסים של לואי הטילו על פניו וחייך לעצמו, מפהק ומחליט לעלות על המיטה. הוא נשכב הכי רחוק מלואי שיכל ועצם את עיניו. הבנים וגז׳ואנה הלכו לחפש אותו, הם הביטו בלואי והארי בעיינים מכווצות בחיוך. ג׳ואנה העבירה את הארי בעדינות למיטה של פיזי בצידו השני של החדר, יודעת שאם לואי יתעורר ויגלה את הארי או כל אדם אחר במיטתו, קרוב אליו כל כך יקבל התקף חמור.
הבנים חזרו לביתם ואן הגיעה כדי להעיר את הארי בעדינות ולהחזיר אותו הביתה.
היא ניהלה עם ג׳יי שיחה קצרה, הם חלקו סיפורים וחוויות מהחיים עם הבנים המיוחדים שלהם. אן העירה את הארי בעדינות, הוא שיפשף עיניים ופלט יבבת בכי, הוא היה כל כך עייף. הוא קם לישיבה וגירש את ראשו בטישטוש, ממשיך לפלוט יחפות בכי ובטעות מעיר את לואי. לואי פקח עיניים כחולות ועייפות, מביט בהררי ואן בבילבול ומיד חוזר לישון, מניח שרק חלם. אן עזרה להארי לקום ולצאת מהחדר, לא לפני ששלך מבט אחרון אל לואי. הוא יפה כל כך. הם נפרדו מג׳ואנה וחזרו לביתם. הארי נרדם במכונית בדרך הביתה.