מה שהיה

פרק 31

הריח שלו אפף אותי ושיגע אותי לגמרי, אני מאושרת שהוא לא יכול לראות עד כמה אדומה ומרוגשת אני.

״כשאת רוצה לרוץ את מזיזה את זה בכיוון שאת רוצה,״ לחש, הרגשתי איך כל תא ותא בגוף שלי רועד מהקול שלו, ״תבעטי.״ ציווה, האצבעות שלו לחצו על שלי ואני לחצתי על הכפתור שביקש.

״את רואה שאת יכולה,״ הוא מלמל, הרגשתי את שפתיו של תום על צווארי, נשכתי את שפתיי, תום השתהה על צווארי ממשיך להוציא אותי מריכוז.

שפתיו של תום שיחררו את השלט וכך גם שלי, הוא נחת אל בין רגליי וכעת ידיו של תום נכרכו סביב גופי ועטפו אותי אליו, הוא לא ניתק את שפתיו מעורי, עלה עם שפתיו בנשיקות עדינות אל קו הלסת שלי, משם אל זווית פי ולבסוף חתם את שפתיו בשלי בנשיקה עדינה.

מפאת חוסר אוויר תום ואני התנתקנו, סובבתי אל ראשי אליו, מתנשמת במהירות, בטוחה שהייתי הכי אדומה שאפשר אבל זה לא עניין אותי.

קירבתי את ראשי אליו, תום הצמיד את אגני לשלו ואחזתו בי התחזקה, הצמדתי את מצחינו ובהיסוס קל הנחתי את ידיי על שיערו, תום הניח נשיקה מגושת על אפי ואני חייכתי נמסה מהעיניים שזכיתי להביט בהן מקרוב.

״למה את לא מדברת?״ לחש, שרברבתי את שפתיי ״מה אתה רוצה שאני אגיד?״ שאלתי בשקט ״לא אכפת לי, אני אוהב לשמוע אותך מדברת.״ לחש, נשכתי את שפתיי מוקסמת מהמילים שלו.

עצמתי עיניי, מצמידה את שפתיי לשפתיו המדהימות של תום, נכנסת לגן העדן שלמדתי וזכיתי להכיר.

הפלאפון של תום צלצל ואני משכתי לאחור, ״אני בטוח שמי שמתקשר יוכל לחכות.״ הוא התלונן, צחקקתי במבוכה נשענת קדימה ומרימה את האייפון שלו, מספר לא מזוהה.

תום נאנח מחליק הצידה ומצמיד את הפלאפון אל האוזן שלו ועונה בהלו הכי אדיש שיש.

הבטתי בפניו בסקרנות כשאני עדיין ישובה בין רגליו, הבעת פניו השתנתה למופעת לרגע ״אני אהיה איתכם בקשר.״ הוא מלמל ״תודה רבה,״ הוא פלט גיחוך קטן ומאושר.

תום ניתק את הפלאפון וזרק אותו חזרה למיטה, ״נו?״ שאלתי לא מסוקרנת, הוא העביר את ידו בשיערו ואני קמתי ממנו נעמדת על הריצפה מולו ״נו כבר, תום!״ אני דוחקת בו.

״התקבלתי.״ הוא פולט באדישות, אני פוערת את עיניי ״עברת את המיונים?״ אני שואלת מוודא שהבנתי נכון, תום משפיל את מבטו ומהנהן בחוסר עניין, אני חובטת בכתפו בזעם והוא מרים אליי מבט מבולבל.

״הלו גמדה, אני אחזיר לך בסו-״ אני קוטעת אותו ״למה אתה לא שמח?״ אני נוזפת בו, ״אני שמח.״ הוא ממלמל בשעמום, הוא נעמד גם הוא עכשיו.

״תום!״ אני אוחזת בכתפיו הרחבות בקושי ״אתה פאקינג עומד לשחק בקבוצה הכי טובה במדינה.״ אני אומרת בהתרגשות ״אני בסוף אחשוב שאת איתי רק בשביל-״ אני קוטעת אותו ״אני איתך רק בגלל זה.״ אני עונה בציניות.

״אה באמת?״ הוא מותח חיוך קטנטן ונעמד קרוב אליי, אני כורכת את ידיי סביב עורפו ועולה על קצות אצבעותיי, ״מזל טוב, אני גאה בך כל כך.״ אני לוחשת מצמידה את שפתינו יחד.
*
״מה היה כל כך דחוף?״ ים שאלה מעט מבולבלת, כחכחתי בגרוני שוב.

״אני צריכה לשתף אותך במשהו,״ לחשתי משפילה את מבטי ״מה?״ שאלה באדישות, הרמתי אליה את מבטי.

״כל מה שתחשבי עליי אחרי מה שאני אומר לך עכשיו יתקבל, ואני אוהבת אותך ולא אוותר על החברות ביננו.״ חיברתי את ידינו, חיוך קל הופיע על פניה, התבלבלתי קצת.

״תום ואני-״ היא קטע אותי ״אני יודעת, עיליי.״ היא אמרה מגחכת, ״מה?״ שאלתי לא מבינה, ״בפורים, אצל שני. תום דיבר איתי סוף סוף, ותום כמו תום, היה הכי כנה.״ מלמלה.

״מה זאת אומרת?״ שאלתי מבולבלת, ״זאת אומרת שתום לא חסך ממני גם אם זה כאב, וזה כאב. הוא אמר לי שהוא רוצה אותך וכנראה שלא מהיום.״ היא מלמלה בעצב, ליבי הלם במהירות.

״למה לא סיפרת לי שהיה בינכם משהו מזמן?״ שאלה מעט פגועה ״קוויתי פשוט לשכוח מזה, לא רציתי להרוס בינכם ולא רציתי להתאהב בו שוב אבל-״ היא קטעה אותי ״אבל הוא לא משאיר הרבה ברירות.״ היא סיכמה אותי.
*************