מה שהיה

פרק 21

״לא אכפת לי.״ הקול הצרוד והאדיש שלו גרם לאבי להפנות את מבטו אליי ״מה?״ שאלתי לא מבינה, ״תסתכל על הכביש כבר.״ האצתי בו, מתחמקת מלענות לו.

״נזמין שני מגשים?״ שאל אבי כשנכנסנו לפיצה הטובה ביותר באזור, ״אתה מגזים מי יאכל שני מגשים?״ ספיר מלמלה מתיישבת בסמוך אליי ״את גררת את כולנו לכאן ועוד יש לך תלונות?״ הוא מלמל בכעס ״אתה חפרן.״ היא בעטה בו מתחת לשולחן, הוא שלח לעברה חיוך ממיס שגרם לסומק להציף את לחייה ולהתרכך במהירות.

״אנחנו רוצים מגש אחד עם פטריות והמגש השני עם..״ מלמל אבי מביט בספיר, ספיר הפנתה את מבטה אליי ״עם בולגרית.״ תום גרם לכל נוכחי השולחן להביט בו.

״את אוהבת בולגרית?״ שאלה ים בהפתעה כשהמלצרית הלכה לא לפני ששלחה חיוך אל עבר תום שבאמת נראה מדהים בתוך המדים האלה.

״כן,״ עניתי מבולבלת, מופתעת שתום זכר את זה.
*
״כל הימי הולדת האלה הורסים את הכבד שלי.״ לינוי התלוננה ״זה לא היום הולדת, זאת ההתמכרות שלך לאלכוהול.״ ספיר ענתה ברצינות, לינוי הפנתה לעברה אצבע שלישית ונעמדה שוב מול המראה בניסיון לצלם את עצמה.

״את מוכנה להתלבש כבר?״ ספיר כעסה על ים, ששכבה מתחת לשמיכה במצב סטטי לחלוטין.

״אני לא באה.״ היא החליטה מתהפכת על צידה, ״את כן.״ קבעתי מושכת ממנה את השמיכה, היא נאנחה מפנה את מבטה אליי.
״אין לי מצב רוח.״ קבעה מתיישבת על קצה המיטה.

״בשביל זה את הולכת להנות, בשביל שיהיה לך אחד.״ ספיר פתחה את הארון הגדול של ים ״זה ממש חשוף-״ ספיר קטעה אותה ״ממתי אכפת
לך מחשוף?״ ספיר שאלה מזועזעת, החזקתי את הגופייה הקטנטנה והחצאית הקצרה שהחזיקה ספיר ״זה יעשה לך טוב.״ ספיר הוסיפה במהירות.

״את לא צריכה להתלבש כמו פרוצה בשביל להרגיש טוב,״ מלמלתי נעמדת מול הארון.
״קר בחוץ.״ מלמלתי זורקת לעברה מכנס ארוך במקום השורט הקצר.

״ומה בנוגע לחולצה?״ שאלה חוששת ״אל תגזימי, את בכל זאת הולכת לצוד בנים,״ חייכתי אליה בפלרטטנות.
*
״מה? שישי בערב ועיליי בלי חצאית?״ שמעתי את קולו של אבי, הסתובבתי אליו בחיוך, מחבקת אותו כשאני נזהרת על כוס השתייה שבידו.

״כן חשבתי שהגיע הזמן קצת לגוון,״ מלמלתי מביטה במכנס שלבשתי, מכנס משבצות צמוד, אופנתי בטירוף, ושלא תטעו הוא עשה לי ישבן מדהים.

״שמעת על הפרידה הטרייה?״ אבי קורץ לי, הפנתי את מבטי אל ים שחיפשה במבטה אחר תום, ״כן.״ נאנחתי בחוסר עניין.

״לא הייתן צריכות להביא אותה.״ אבי קבע, עיקמתי את פרצופי ״למה לא?״ שאלתי לא מבינה ״היא סתם תהפוך את השות שלה ושל תום למדכאת.״ החליט.

״לים לא אכפת, הכל בסדר.״ הגנתי על מי שהחשבתי כחברתי הטובה.
״חוץ מזה שתום לא יעשה שום דבר שיפגע בה, נכון?״ שאלה ספיר את אבי, הוא משך בכתפיו ״הוא לא כזה.״

״עיליי?״ הרגשתי דקירה חזקה בבטן התחתונה שלי, ספיר הביטה בי מבולבלת וכך גם אבי, הרגעתי את רגלי בעצבנות, ״מה?״ שאלתי בחוסר עניין, אפילו לא מסובבת אליו את ראשי.

שמעתי אנחת הקלה נפלטת משפתיו ״אני חושב ש.. נלך.״ אבי מלמל בחוסר נוחות, ספיר לטשה בי מבט אחרון לפני שנגררה אחר אבי, ובפעם הראשונה מאז אותו מקרה אופק נעמד מולי.

״את לא עונה לי בשום מקום-״ קטעתי אותו ״אז אולי תבין את הרמז.״ נעצתי בו מבט קשוח, ״עשיתי טעות, ואני כל כך מצטער על אותו ערב, תני לי הזדמנות להסביר.״ הוא התחנן ״כבר שמעתי את התירוץ של הייתי שיכור, תן לי לחדש לך שזה ממש לא אכפת לי.״ נשפתי בכעס.

״כולם עושים טעויות, עיליי.״ הוא התקרב אליי, הנחתי יד קרה על חזהו בשביל להציב ביננו גבול ברור ושלא יעשה אפילו עוד צעד אחד ״לא טעויות כאלה.״ פסלתי אותו.

ואז העיניים שלי לגמרי התנתקו ממבטו של אופק והיו שייכות שתיהן אל תום שבדיוק נכנס בדלת הבית, מבטנו הצטלבו, הוא הביט באופק ואז שוב החזיר את מבטו אליי והרגשתי שאני נשרפת תחת המבט האדיש והקשוח הזה.
הוא ניתק את מבטו משלי ומביטי נדד אחריו עד שיצא מטווח ראייתי.

״לא נוכל אף פעם לחזור למה שהיינו?״ הוא שאל במעט זלזול, החזרתי את מבטי אל אופק שהעיר אותי מהבועה אליה נכנסתי, ״לא.״ קבעתי בכעס ״לפחות.. לפחות תגידי לי שאת יודעת שאני מצטער,״ הוא לחש ״תתקדם אופק, יש דברים שאי אפשר לשנות.״
**********