מה שהיה

פרק 6

״תודה,״ מלמלתי ביובש, ״מה הקוד?״ שאל נעמד מול הלוקר העקשן, ״אני אסתדר, תודה.״ סירבתי בנימוס, ״בטוחה?״ שאל מחזיק את הספר בכוננות לצנוח חזרה ארצה, מאיים להפיל אותו חזרה.

״3,״ התחלתי מיואשת, תום פתח לי את הלוקר בקלות ואני דחפתי פנימה את ספר ביולוגיה שלי, הוצאתי מחברת לשון ודחפתי אותה אל תיק הגב שלי.

״אז אתה מגיע לבית הספר אחרי הצלצול בשביל לתפוס אותי בדיוק כשאני צריכה עזרה?״ שאלתי באגביות נשענת על הלוקים משמאלי, תום גיחך בחוסר הומור ונשען על הלוקרים גם הוא מולי.

״אז את מסתבכת בצרות רק כשאת יודעת שאני בסביבה?״ שאל מחזיר לי גם הוא, גלגלתי את עיניי בניסיון לבלוע את החיוך שהופיע לו בחוסר שליטה מוחלטת.

״ביולוגיה הא?״ שאל באגביות, הנהנתי בגאווה, ״פיזיקה זה לא בשבילי.״ מלמלתי ביאוש, ״פיזיקה זה לחכמים.״ אמר בגאווה, הבטתי בו בזלזול מופגן, הילד הזה לא יפסיק להשוויץ בחמש יחידות פיזיקה שלו.

״שיעור נעים,״ ציין לאחר שהגענו לכיתה שלי, הוא הסתובב על עקבותיו ונעלם במסדרון הארוך, ורק אז הבנתי שתום ליווה אותי לכיתה.
*
״אבי!״ ספיר גערה בו, אבי צחק והחזיר לה את הפלאפון, הוא כרך את זרועו סביב צווארו ונשק לראשה בחיבה.
צחקתי מנענעת את ראשי, ״את מקשיבה לי?״ לינוי שאלה, הנהנתי במהירות.

״אבי וספיר ביחד?״ שאלתי באגביות, לינוי פלטה גיחוך חסר הומור ״היה מת.״, ״נראה לי שגם היא קצת רוצה אותו..״ מלמלתי מביטה בהם הולכים כשידו כרוכה סביבה, לא נראה שהסיטואציה מפריעה לה.

״אולי.״ לינוי מלמלה גם היא בחוסר ביטחון ״בואו נשב כאן.״ נופף בידו אבי, ספיר התנתקה ממנו וישבה בקשה השני מניחה את התיק שלה, אבי הביט בה צוחק ומנענע את ראשו.

תום טיפס גם הוא על ערמת האבנים כשהוא לא עוזב את ידה של ים, הם התיישבו זה לצד זו על אחד הסלעים הגדולים ואילו אני טיפסתי בעקבותיה של לינוי שנמצאה על גבו של שגיא, אחד הבנים שבין היתר היה גם בן דודה האהוב.

״תודה לך לינו-״ לא הספקתי לסיים את האיחול הציני שלי ורגלי החליקה, איבדתי את שיווי המשקל וצווחה נפלטה מפי, הנפתי את ידיי לצדדים והרגשתי כבר את כל העצמות בגוף שלי כואבות מההתרסקות הקרבה.

בשנייה האחרונה כף יד הנוחה על גבי ודחקה אותי קדימה, נשמתי לרווחה מסתובבת לאחור ״גיבורה הא?״ אופק צחק, חייכתי אליו והוא חיזק את אחיזתו בי ״אל תפחדי, אני מאחורייך.״ אמר, עליתי במהירות את הסלע האחרון ונעמדתי משפשפת את ידיי מהחול שנדבק אליהן.

הסתובבתי מביטה באופק, הוא צחק שולח את ידו אל פניי, נרתעתי לאחור אך הוא בסך הכל גירש עלה שהיה סבוך בשיערי ״היה לך בשיער.״ מלמלתי תודה נבוכה מיישרת את שיערי.