מה שהיה

פרק 5

הוא הוביל אותי דרך יציאה אחורית ושקטה יותר, נכנסנו לאוטו שלו והוא הניע אותו במהירות.

״תלחצי את הקרח על הרגל.״ אמר במהלך הנסיעה, שתקתי מחזקת את אחיזתי על הקרח, ״זה כואב?״ שאל, הזזתי מעט את הקרח שהיה קשור לרגלי, הרגל שלי הייתה נפוחה וכחולה.

״כן.״ מלמלתי בניסיון להזיז אותה מעט, ״בואי.״ אמר יוצא מהרכב, הוא פתח את הדלת שלי והרים אותי שוב בפעם השלישית להערב כל כתפו.

נעזרתי בתום גם כשנכנסו לאחר המתנה ארוכה לחדר, גם ששלחו אותי לצילום, גם כשחבשו אותי וגם כשהרופא המבוגר שאל מה הקשר שלנו ותום העביר נושא בגסות רוח.

״את עייפה?״ שאל תום כשנכנסנו אל הרכב, השענתי את ראשי על החלון מהנהנת, עצמתי את עיניי ותום הניע את הרכב, הוא היה נעים ושקט.

״תום?״ שאלתי לפתע, הוא המהם ופקחתי את עיניי, הוא היה מרוכז בכביש וכשלא הגבתי הסיט את מבטו אליי, הוא כבר לא היה קר וקשוח, הוא היה פושר ו.. נחמד.

״אתה זוכר איך פצעתי את הקרסול שלי?״ שאלתי בלחש, מזווית העין ראיתי חיוך קטנטן על פניו של תום, הוא נאנח וצמצם את עיניו.

-עבר-
״מתי אתה ואני נהיה אנחנו?״ שאלתי מצחקקת, ״נדוש.״ תום פסל צוחק גם הוא.

״תקראי לי אנוכי, אבל את אחת מהברכות שאני לא מוכן לחלוק עם אף אדם אחר.״ תום אמר, פרצתי בצחוק קוברת את ראשי בחזהו של תום, הוא כרך את זרועותיו סביב גופי ונשק לראשי.

״שלי יותר טובים משלך.״ תום מלמל ״אני ברכה?״ שאלתי בטיפשות ״את קללה,״ אמר גורם לי לפעור את עיניי.

״למה?״ שאלתי מעט נעלבת, התרוממתי מחזהו של תום והבטתי בעיניו ״מטשטשת, מעוורת, ממכרת.״ לחש מסיט שערות אל מאחורי אוזני.

עיניי התרחבו וידו של תום ירדה אל לחיי, כבר כמעט חשבתי שזה זה, הבטן שלי התהפכה וההתרגשות הבלתי ברורה הזאת הופיעה, לרגע דמיינתי ששפתיו כבר על שפתיי עוטפות אותן באהבה.

אך מהר מאוד מצאתי את עצמי על הריצפה ״אוץ!״ צעקתי, תום הביט בי מבוהל ״מה קרה?״ שאל עוזר לי לקום חזרה אל המיטה ״הקרסול שלי הסתובבה, החלקתי.״ מלמלתי משפשפת את הקרסול שלי בכאב.

תום עטף אותה בידיו החמות, ״איך ממכה כזאת קטנה היא מתנפחת ככה?״ שאל בסקרנות ״כבר פצעתי אותה פעם אחת, אחר כך כבר הרבה יותר פשוט להיפצע שוב.״ מלמלתי בתסכול.

תום נשק לרגל שלי גורם לי לה חייך חיוך מאוהב לגמרי, ״תגידי שפשוט התרגשת ממני.״ מלמל גורם לי להיאנח בתסכול.

-הווה-
״ומה עניתי לך על זה?״ שאלתי בסקרנות, ״בכית שכואב לך, בסוף נרגעת ולמחרת כשאני נסעתי חזרה הביתה את נסעת לרופא.״ סיפר, הנהנתי.

״איי.״ מלמלתי בכאב כשניסיתי לדרוך על כף רגלי, ״לאט, עיליי.״ תום יצא מהרכב ופתח את הדלת שלי עכשיו, הוא שוב תמך בי בפעם המי יודע כמה.

בעזרת שיניו הוא נעל את דלת הרכב ואני תפסתי את המפתחות בידי הפנויה והשחלתי אותם במכנסיי הג׳ינס שלו.

תום עזר לי לעלות במעלית וכשעמדנו מול דלת ביתי התנתקתי ממנו נשענת על ידית הדלת.

״תודה.״ פלטתי, תום הנהן בחוסר עניין ״לילה טוב,״ הוא פשוט הסתובב וחזר לתוך המעלית שעוד לא הספיקה להיסגר.

נכנסתי אל תוך הבית בצעדים מרושלים ״מה זה?״ יותם נשמע מבוהל ״הקרסול שלי..״ מלמלתי, יתום הבין מבלי שהרבתי במילים, הוא מיד נעמד וליווה אותי לחדרי ״מי חבש אותך?״ שאל בכעס.

״הייתי במיון..״ מלמלתי בחוסר עניין ״איך הגעת לשם? למה לא קראת לי?״ שאל בכעס, ״חברה.״ שיקרתי, יתום לא מהאחים המגוננים - זה עומר המגונן, אבל לא רציתי שיתחיל לתחקר על זה שעליתי לרכב עם נער מהמסיבה שיכול להיות ששתה קצת.

״פעם הבאה תתקשרי אליי.״ דרש, ״אני צריכה להתקלח יותם.״ אמרתי כשהוא כיבה לי את האור ״לא אל תהפכי אותי למונית שלך עכשיו.״ דרש בכעס ״נו זה רק לשבוע הזה, גם מחר אני צריכה שנלך להשכיר קביים.״ מלמלתי, יותם נאנח.

״יש לך מזל שאח שלך חוזר מחר ולפחות יעזור לי הסופש הזה.״ מלמל יותם מרים אותי אל המקלחת.
*
צלצול הפלאפון העיר אותי משנתי, יותם שיחרר לי יום חופש בגלל הרגל ותכננתי לישון עד מאוחר, כנראה שלמישהו יש תוכניות אחרות בשבילי.

״הלו?״ שאלתי מבלי להסתכל אפילו בצג שמעיד על השיחה.

״אני בחוץ, אפשר להיכנס?״ כיווצתי את גבותיי בבלבול.
***********
לילה טוב, תנו לנמנם❤️