*
"אל תוציאי את היד עד שהמוכנה נכבית." קולה של נועה נשמע מהקליניקה שלה, "שנחכה בחוץ?" שאלתי בחשש, "היא בסך הכל עושה לק לאיזה פרחה, לא מנהלת דיון על השלום במזרח התיכון." עומר פתח בגסות את דלת הקליניקה.
"דופקים ילד ברברי, דופקים." יותם הטיף לו בכעס, אני התחבאתי מאחורי שני אחי הגדולים מצחקקת, נועה צחקה ובאופן פתאומי פסקה.
"איפה עיליי?" שאלה בעלבון, "איזה קטע, בדיוק היום חברה שלי, קוראים לה מעיין אמורה להגיע-" קול נשי שלא זהיתי נשמע, דחפתי את שתי הגורילות שהסתירו לי את החדר והבטתי בבחורה שישבה עם גבה אליי, ידה הייתה טחובה במייבש הלק ונועה חייכה אליי בנחמדות.
"עיליי! תכירי, זאת-" קטעתי את נועה, הנערה הסתובבה אליי מופתעת "ים!" אמרתי בחיוך, ים הוציאה את ידה מהמכונה וקמה אליי בשמחה.
"לא לא, ים הלק עוד לא התייב-" ים ואני כבר חיבקנו זו את זו "זה בסדר.. אני אתקן לך את היד הזו." נועה מלמלה בעייפות, כאילו רגילה לפשלות שעושה הבחורה שכרגע אני חובקת.
"נו, הגיע הזמן באמת שתחזרי לכאן." אמרה ים בהתרגשות, הנהנתי נמרצות נרגשת, "וואו כמה מרגש, הזלתי דמעה." עומר אמר ביובש, "עומר, יש המבורגרים בבית." נועה גיחכה, הוא קם מהשולחן עליו נשען ונכנס יחד עם יותם אל הבית.
"לך יש שניצלים, לכי מהר לפני שהאחים הבהמות שלך יגעו בהם." חייכתי אליה, נועה ידעה שאני שונאת המבורגרים ביתיים, ואם כבר אעדיף לאכול אחד בחוץ.
"מה פתאום לאכול, איך שאני מסיימת פה את באה אליי לשיחה צפופה של חמש שנים!" ים הצהירה בכעס "זה יקח לי עשר דקות לתקן לך את הנזק הזה, בינתיים לכי לבדוק שהם לא הורסים את המטבח." נועה ביקשה, צחקתי נכנסת דרך הדלת המקשרת אל תוך הבית.
"לכם יש המבורגרים." חטפתי מידו של עומר את השניצל ודחפתי אותו אל פי "הסתיימה הסצנה המרגשת?" שאל בלגלוג, "אני לא זוכר אותה, את יודעת?" אמר יותם מכווץ את גבותיו "בטח שאתה זוכר, כל הזמן היא הייתה באה אלינו אחרי בית הספר ובוהה בך כשהיית נכנס הביתה." הזכיר לו עומר.
"זאת ים הג'ינג'ית?" יותם פער את פיו בחיוך "כן" עומר צחק אחריו "מה קרה לשיער שלה?" שאל לא מבין "בגלל שהיא התקלחה הוא החליד." אמרתי בציניות, עומר צחק חזק יותר עכשיו.
"שקט, אבא שלי נח." ים נכנסה אל הבית גם היא וים בעקבותיה.
"מה קרה לחולדה שהייתה על השיער שלך, ים?" עומר שאל בגסות, "עומר." סינן יותם בכעס "זכרת אותך נחמד יותר." ים מלמלה "התכהה לי כמעט לגמרי," הסבירה לאחר כמה שניות.
"את באה?" שאלה, הבטתי ביותם מחכה לאישורו, "לכי, רק אל תחזרי מאוחר." אמר מנגב את המיונז שנזל מפיו.
*
"אנחנו חייבות לעשות תמונה, שהבנות ידעו שחזרת!" אמרה ים בהתרגשות, היא שלפה את הפלאפון שלה וצילמה תמונת סלפי שלנו יחד.
VOUS LISEZ
מה שהיה
Roman d'amourעיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל...
פרק 1
Depuis le début
