"הארגזים לא ירימו את עצמם, עיליי." אחי האיץ בי, גלגלתי את עיניי ובקושי רב הרמתי זוג ארגזים כבדים שהכילו בתוכם חמש שנים.
בצעדים מרושלים ירדתי בגרם המדרגות, נעזרת במעקה הישן וכמעט מחליקה כמה פעמים.
"למה את סוחבת את הארגזים האלה?" זוג ידיים חטפו את הארגזים הכבדים ממני, מתחתי חיוך קטן אל אחי הבכור, "זה עומר אמר לי," הפללתי את אחי האמצעי.
יותם, אחי הבכור הזעיף פנים "אל תיתן לה לסחוב את הדברים הכבדים, אידיוט." נזף בעומר שהציץ עלינו מהקומה העליונה והריקה.
"ותרד כבר, אנחנו צריכים לצאת." הוסיף יוצא מהבית, חרצתי אל עומר לשון, הוא כחכח בגרונו וירק לכיווני.
"עומר!" קראתי בגועל, הוא רץ במדרגות ונעמד מולי בחזות המאיימת שלו "מי ינקה את זה עכשיו?" שאלתי "לא בעיה שלנו יותר," מלמל עוקף אותי לכיוון הדלת, "את באה?" שאל מבלי להביט לאחור.
"כן." לחשתי מעיפה מבט אחרון בבית, זה טוב, זה טוב להתחיל במקום אחר, במקום בלי זיכרונות וחוויות מאנשים שלא ישובו.
*
"איזה חום.." מלמל עומר טורק את דלת הרכב בפניי "תודה, עומר." מלמלתי בציניות פותחת אותה ונעמדת גם אני, "אין על מה." החזיר מתקדם אל עבר הבניין.
"נוריד בינתיים את מה שיש ברכב, המשאית הובלה מתעכבת בגלל איזה פנצ'ר." סינן יותם פותח את בגאז' הרכב ופורק ממנו את הארגזים.
"פרינססה, לכי תפתחי את הדלת," לקחתי את המפתחות שהחזיק בין שיניו בחיוך, "אל תתלהבי, החדר הגדול הולך אליי." עומר גיחך בקושי בגלל הארגזים הכבדים שהחזיק, "כן, נראה בקשר לזה." טפחתי בחוזקה על ערימת הארגזים שבידיו.
*
"תשתדלו לשמור על בית מסודר, אוקיי?" יותם שאל כשסיים להוריד את הארגזים, "מה יש לבלגן? אין פה כלום." עומר פלט ואני צחקתי "כשהמשאית תגיע, אידיוט." סינן יותם בעייפות, "איפה חברה שלך, שתכין לנו קצת אוכל." שאל עומר בחוצפה, "שתוק, היא לא המשרתת שלך." מלמל שולף את מפתחות הרכב מהכיס ומתקדם אל דלת הכניסה.
"בואו אל נועה, נהיה שם עד שיגיעו הדברים." מלמל מכניס את המפתח אל המנעול, יצאנו מהבית כשיותם סוגר אחריו את הדלת.
"די להיות כזה כבד," דחפתי אותו בעדינות "תקלטו כבר שזה לא משחק, זה לא קל לחיות לבד שלושה ילדים, בטח לא לי." אמר בכעס והתקדם בצעדים מהירים.
יותם לקח קשה את ההתפרקות של המשפחה, אבל הוא לא הסכים לוותר עליי, את עומר זה לא עניין, הוא טען שהוא ממלא כל השבוע נמצא בבסיס, אז גם בסופי שבוע יישאר שם.
יותם עומד להתחתן, הוא ויתר על הדירה שהיה צריך לשכור עם הארוסה שלו, נועה, בשביל שיוכל לשכור דירה בשבילו, בשבילי ובשביל עומר.
YOU ARE READING
מה שהיה
Romanceעיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל...
