שריל || גראמפי וסאנשיין

אפילוג

שריל

לאחר ארבע שנים

קאיה צוחקת בקולי קולות. אני לא בטוחה מה סיזר סיפר לה אך הפאנצ׳ אינו רלוונטי, אני צוחקת בעצמי. מספיק לי לשמוע את הילדה שלי צוחקת כדי לחייך ולשמוח. הבדיחה אינה חייבת להיות מצחיקה, הצחוק שלה עצמו מספיק.

קאיה חכמה יותר ממני. היא למדה לדבר מהר משהיה צפוי, ללכת ואף לרקוד. היא אוהבת לרקוד. היא גמישה, ויגיע היום בו היא תיהיה בלרינה, תגשים את החלומות שאני לא יכולתי להגשים. היא דומה לי יותר מלסיזר. גוון העור שלה שזוף ועינייה גדולות כמו שלי. היא ירשה ממני את הגומות, ואפה קטנטן כמו שלי. יש לה שיער ארוך, רך וגלי.

קאיה היא מלאך ללא כנפיים, ובקרוב, היא תיהיה אחות גדולה. סיזר הספיק להכניס אותי להריון נוסף, אך שהפעם, יהיה לנו ילד. אני מייחלת בכל הלב שיהיה דומה לסיזר בכל היבט. בצחוק, בהומור, ביופי ובלב הענקי.

הכל השתנה בארבע שנים. אני נקייה, רצוף, פיקחת ומבסוטה לגמרי. מונרו בכלא, וכנראה שלא יצא משם בחיים. וגם אבי נתפס ונגזר להירקב שם חיים שלמים. על סרסור, על אונס, ועל רצח של הבחורה שאת גופתה קברו על שמי.

אני אישה חופשייה, ויש לי משפחה. ילדים, בעל אוהב, ואפילו הורים. לא לקח זמן עד שההורים של סיזר הצטערו על כל חרטה שהביעו, ואנחנו מיהרנו לדאוג שלא ירגישו כלל אשמים. קשה שלא להתנגד לאהבה כמו שלנו.

נערה וגבר מבוגר. זונה ואיש עסקים. אין סיבה לחיבור כזה, אין הסבר לאיך זה יעבוד בין אנשים כמונו.

זה מעבר לזה, הנסיבות של החיים. מעבר להגדרות ולסטיגמות, מעבר למה שאנשים מסוגלים להבין. אין זה רק גורל שהחזיר בנינו— הכל הוא כוח של אהבה.

אהבתי אותו ביום שזרקו אותי מהרחוב לבית יתומים. אהבתי אותו שוב ביום שלקח אותי מהרחוב חזרה אל בית חמים. אהבתי אותו בכל רגע נתון, גם בשנים בין לבין שאבדו לנו בדרך.

כל מעידה וכל כאב שחווינו בשנים שלא היינו יחד, חיזקו אותנו, לרגעים כאלו, של אושר עילאי.

אני לא זונה עוד, אני אמא. איני מתמודדת עוד עם עוני, רק עם הנקה וחילופי טיטולים.

את האהבה שלנו חגגנו תחת גשם של כוכבים. לקח לנו שנה מאז האירוסין עד היום שהתחתנו. אם כי סיזר רצה שנתחתן לפני הלידה, התעקשתי אחרת. לא רציתי למהר להתחתן כדי שנספיק במידה ולא אשרוד. רציתי שנתחתן כי הגיע הרגע, ולא כי הגורל מתעקש להפחיד אותנו.

בלידה של קאיה סיזר בכה כל כך הרבה מהמחשבה שאולי לא אצא מזה בחיים ולא נתחתן לעולמים.

אך הינה אני, נושמת וקיימת, עם בטן שמנמנה שוב אך הפעם אורח חיים בריא.

בחרנו להתחתן רק אחרי תקופה של טיפולים פסיכולוגים, חלקם עבורי וחלקם עבורו וגם כמה של שנינו יחד. לא רצינו לחגוג אהבה ולהתמסד לפני שניהיה מספיק מוכנים למשברים ונפילות בהמשך החיים.