שריל || גראמפי וסאנשיין

פרק 21

שריל

אני מתחילה לצחוק כשדארסי רץ אחר המשגיח שלי, בראיין. מהרגע שסיזר עזב ועד עכשיו דארסי לא מפסיק להריץ את בראיין מפינה לפינה. אני יודעת שהוא רץ אחריו רק כי הוא רוצה לשחק איתו ושאין לו כוונות להזיק או לעשות רע. בראיין לעומתו, רץ מהפחד.

״צעצוע, צעצוע!״ בראיין ממלמל לדארסי וממהר להרים כדור ולזרוק אותו החוצה אל הגינה. ״לך תביא!״ הוא דורש וכשאדרסי רץ החוצה בקשקוש זנב בראיין ממהר לסגור את הויטרינה ולכלוא את הכלב התמים החוצה בגינה.

״היי,״ אני רוטנת, ״זה לא היה יפה.״ אני מתלוננת באף זעוף.

״הכלב הזה לא כזה יפה,״ הוא ממלמל בתסכול, וממהר להביט בי ולהניד בראשו, ״סתם. לא התכוונתי. כאילו, אה, אני... מצטער?״

חיוך נמרח על פניי. בראיין הולך על קליפות ביצים מהרגע שהגיע לכאן, מהוסס ולחוץ מכל מעשה ומכל מילה. אני מבינה שהוא מכבד את סיזר נורא, מנוכח החרדה שלו להיות טוב מספיק. זה לא הפחד שמסעיר אותו אלא אני. הוא דואג כל כך מהרושם שישאיר עליי רק כי חשוב לו מה סיזר ישמע ממני אחר כך. הוא מתנצל בפניי כל רגע, שואל בכל הזדמנות אם זה בסדר אם יפעל כך או יעשה ככה.

סיזר השאיר לו מלא הוראות לזמן שהוא כאן, משגיח עליי. השנואה עליי ביותר זה העניין של הקשירה. כל לילה כשבראיין ישן, חסר הכרה, או מחוץ לבית, עושה את סידוריו— אני קשורה. לכיסא. כמו פרוצה. אסירה חסרת אונים. בהתחלה זה הכעיס אותי נורא שסיזר לא סומך עליי מספיק כדי שאעביר את הלילות משוחררת, על מיטה, כמו ילדה בוגרת. אבל עכשיו, אני מבינה. עוד לא עברו יומיים מאז שסיזר טס וכבר חשבתי פעמיים על איך לברוח מכאן, להשיג כל מה שארצה מסמים ועד אלכוהול.

אתמול, בלילה הראשון שהייתי קשורה, הצעתי לבראיין שאמצוץ לו את הזין עבור חירות. הוא הסמיק והשתעל בחוסר נוחות. ההצעה שלי הייתה הזויה לו כל כך. הוא סירב, כמובן. נשאר נאמן לחבר שלו, או הבוס שלו, מה שלא מגדיר את הקשר בין השניים.

וזה נחמד. יש גברים הגונים מסתבר, יותר משחשבתי.

״אתה פחדן. דארסי רק משחק איתך,״ אני מציינת כשבראיין מתיישב לצידי על הספה.

״כן? ממש.. מקסים. אני לא כל כך אוהב כלבים, אז... כנראה שגם זה ממש חבל.״ הוא מושך בכתפיו, לחייו סמוקות אך איני בטוחה מה הביך אותו הפעם.

״באמת חבל.״ אני מהנהנת באכזבה, ״אני עולה לישון.״ אני מוסיפה וקמה מהספה.

״שריל,״ הוא מיד קם אחריי. ״את יודעת שאני חייב לקשור אותך,״ הוא ממלמל באי נעימות וגבותיי מזדעפות. לפחות ניסיתי.

״תשמע מה נעשה, אני אהיה למעלה במיטה הנוחה של סיזר, ואתה במקום להיות חתיכת נקבה צייתנית תנעל אותי בתוך החדר. אתה יודע, במקום לקשור אותי כמו אסירה.. קפיש?״