שריל
אין סוף לשקט. ברגע שמבחינים בו, ממלא את הסביבה, הוא לא עוזב לרגע. אין לו סוף. גם אם לרגע צופר איזה אידיוט כעוס בכביש, או איזה חיה מיללת אל תוך הלילה, הוא ממשיך לשרור, לתבוע את מקומו. והדקט כל כך שקט שהוא מחריש אוזניים. איך מפסיקים את הדממה הזאת? איך ממלאים את הבור שהיא פוערת?
ריקנות שאין לה סוף, ממש כמו השקט.
אני מנגבת עוד דמעה, משפשפת את ידיי על זרועותיי בניסיון עלוב לחמם את עצמי. לא הפסקתי לבכות מהרגע שהתיישבתי כאן, כמה בלוקים מהבית של סיזר על ספסל מסכן מול כביש נידח. מונרו קפץ לבקר אותי בין החושך לזריחה. כשהוא התקשר, הבנתי שאין לי ברירה אחרת אלא לענות. היה בי הקלה שלא אפגוש אותו בין ארבע קירות אך גם ייגון שאין מי שיטרק על פניו את הדלת ויתגונן על שמי וכבודי.
הוא אנס אותי על הספסל שעות ארוכות. לא עבר על פנינו אף לא איש. שלוש שעות של דממה וסבל, אנחות צרודות של בחור חרמן ואלים ודמעות חמות על לחיי החיוורות שלא טשטשו או נתנו נחת לכאב. ברקע היו רק יללות החתולים. פי לא הצליח להפיק צליל. נתתי לזה לשקוע, כעונש על מה שמגיע, מה שנגזר ומה שצריך לקרות עבור חירות.
הוא הדף עמוק יותר בכל פעם שחש בשריריי נדרכים, הדף חזק יותר בכל פעם שחש ביריכיי מתכווצים. כאבי היה לו דלק. חירמן אותו, המחשבה שלי בפנים כואב. עד שלא דיממתי הוא לא הפסיק. לא היה לו הצורך לגמור, רק להעניש.
כשהוא הלך מיהרתי להתלבש וייחלתי שהשמש תשקע בחזרה. היה לי מואר מדי, ורציתי שוב בחושך, שאיש לא יצפה בי יושבת בצומת, דקות ספורות לאחר שגבר קרע לי את הבגדים.
ליבי לא מפסיק לעקצץ. תחושה שורפת ומייגעת שמתפשטת בכל החזה ועד הבטן. תחושה בועטת, ובועטת, כזאת שדואגת לסחוט ממני את כל המיץ וכל הדמעות.
ככה זה מרגיש, להיות עצוב? או שככה זה הרגיש להיות שמח?
עד לפני שנה חשבתי שהעצב הזה הוא האושר שלי ועכשיו איני בטוחה עוד בדבר כלל. להיות עם סיזר לימד אותי מהי שמחה, מהו אקסטזה ואיך אופוריה באמת מרגישה.
איך זה ייתכן שהאמנתי באושר שזייפתי? איך זה ייתכן שכל חיי הייתי נערה אומללה ומדוכאת שרק מסווה הכל תחת חיוך מטופש?
לא היה לי קשה לחמוק מדמעות ועצב. לא היה לי קשה לברוח מכאב. האמנתי במציאות שהמצאתי וזה עבד לי מצויין, עד סיזר.
עד לפני סיזר, לא ידעתי איך זה מרגיש כשיש סיבה אמיתית לחייך. עד לפני סיזר, לא ידעתי להכיר בכאב ובעצב שלי. עד לפני סיזר, לא ידעתי מהי אמת ולא הבדלתי בינה לבין שקריי.
הסמים טשטשו הכל. כשלא היה טוב היה סטלה מחממת וכשלא היה סטלמה מחממת היה דרך לדאוג לאחת כזאתי. לא הייתי מספיק נוכחת כדי לדעת מהו רגש.
YOU ARE READING
שריל || גראמפי וסאנשיין
Romance{הושלם} שריל פלינג נקלעה לחיים שנגזרו עליה. אין אישה שרוצה לחיות ברחוב אבל לה, אין ברירה אחרת. יום רודף יום ורק ההתמכרות שלה מחזיק אותה שפויה עבור החיים האלו, עד שהוא מחזיק אותה שפויה במקום. סיזר דיאז בחיים לא רצה אישה נוספת שתגסוס מול עיניו, אבל ה...
