שריל || גראמפי וסאנשיין

פרק 40

שריל

״הכל בסדר?״ אני שואלת את סיזר, כשהוא לא זז, לא מוציא מילה מפיו. הוא עומד כמו קוץ ובוהה לי בבטן דקות ארוכות מבלי לדבר.

מה, עד כדי כך השמנתי? לעזאזל, זה די מביך. לא חשבתי שזה נראה לעין יותר מדי. ועכשיו, אני בטוחה שזה בולט לגמרי.

״את...״ הוא מניד בראשו, בולע מילים. ״פאק,״ הוא מקלל ומעביר יד בשיערו. שיערו ארך, וממתי הזקן הזה? הוא נראה מוזנח ובו בעת כל כך סקסי. אני מחבבת את השינוי הזה, שמה לב שגם כתפיו נעשו נפוחות יותר. אני תוהה אם ככה הוא התגבר על הזמן שחלף, בלהכות את השק ולרוץ מהבוקר עד הערב.

פעם הוא שתה כדי לשכוח ועכשיו הוא עושה ספורט עד שיכאב.

״את חייבת לאכול,״ סיזר סוף כל סוף מצליח להפיק מילים.

ראשי נד לשלילה, וזה אפילו די מעליב. הוא בוהה בי כי השמנתי ואז עוד מבקש שאוכל יותר? נורא מזלזל לדעתי. ״אני לא יכולה. אני צריכה להרזות אם אני רוצה להרוויח כסף,״ אני מסבירה בכנות.

״שריל, את חייבת לאכול,״ הוא דורש, ״חייבת.״ הוא מדגיש, וממהר אל המטבח. אני קמה בהיסוס, צועדת אחריו, רוצה להתנגד אך הוא מתחיל לתשאל אותי לפני שאני מספיקה לפצוח את הפה. 

״שכבת עם מישהו לאחרונה בלי קונדום אולי?״

אני מרימה גבה משאלתו, מבולבלת. ״לא.״ אני עונה בעלבון, ובגועל. ואז גופי נדרך. ״אולי בעצם? עם מונרו, לפני כמה ימים. למה אתה חושב שהוא הדביק אותי במשהו?״ אני שואלת בחשש.

הוא מניד בראשו. ״לא.״ הוא מביט בי, אישוניו נעשו רחבים, והלסת שלו מקפצת. למה הוא נראה כל כך לחוץ, כל כך מבוהל? מה הוא מסרב לספר לי? כי, למען השם, זה ממש מרגיש כאילו הוא מסתיר ממני משהו עכשיו.

״למה אתה שואל בכלל? זה לא עניינך,״ אני מציינת, לא מרוצה לא ממנו ולא מהתנהגות המחשידה שלו.

״זה ענייני,״ הוא מוחה בביטחון, וממלא מים בתוך סיר. ״אני מכין לך פסטה.״

״למה?״ אני מזעיפה את גבותיי, ״זה מצחיק אותך שאני שמנה?״

״את צריכה לאכול,״ הוא חוזר על עצמו.

״אני לא-״ אני נאנחת.

אין לי כוח להתווכח. זה תמיד מה שהורס לנו הכל, ואני מפחדת למצוא את עצמי שוב מחוץ לביתו. 

״אוקיי,״ אני לוחשת בכניעה, ״אבל אני עייפה. ו... אני לא רוצה להשמין מלא בשבוע כאן בסדר? תבטיח לי,״

״אני מב-״ הוא מסתובב להביט לי, ״שבוע?״ הוא שואל בפנים נפולות, ״תשארי כמה שאת צריכה.״ הוא ממלמל בדאגה, וממהר להוסיף, ״אפילו.. תחזרי לכאן,״

בעיניו נוצצות התקווה, ובליבי צובט הכאב. ״אני לא חושבת,״ אני מנידה בראשי, ״אני מעדיפה להעלם בעוד שבוע ולא להתמודד.״ אני נשארת איתו כנה.