שריל || גראמפי וסאנשיין

פרק 13

שריל

״את באמת צריכה את הכלב הזה?״ סיזר ממלמל במחאה כשדארסי קופץ עליו. הוא הודף אותו ממנו בגבות זועפות והדבר, גורם לי לצחוק.

הוא אולי נגעל ממנו עכשיו, אבל ביום מן הימים, הוא יאהב אותו יותר משהוא אוהב את עצמו. בכך, אני בטוחה.

״הוא כל כך מתוק,״ אני מהנהנת, וטופחת על ברכיי, קוראת לדארסי לרוץ אליי. זנבו מקשקש מהיחס, הוא קופץ ומגיע אל מעל הגובה שלי, והפעם סיזר הוא זה שצוחק ממראה עיניו.

אני מדביקה נשיקה בין אוזניו ומזיזה אותו אחורה, מניחה בלת ברירה לסיזר להוציא את דארסי מביתו אל החצר. לפעמים הייתי רוצה לבקש ממנו באופן חד פעמי ימים בהם דארסי יהיה בפנים יחד איתנו, אך נדמה לי שרק עצם הבקשה תכעיס את סיזר.

אני פוסעת אל המטבח על מנת שלא אצטרך להביט בעיניי הכלבלב העצובות של דארסי כשהוא מוציא אותו החוצה. אני מזעיפה גבות באנחה מתוסכלת אל היללה של דארסי ומשרשרבת את שפתיי בכעס כשאני שומעת את המרפסת סוגרת את כלבי המתוק מאחור. זה לא פייר לתת לו להיות בחוץ בלעדינו, וזה לא פייר שאין לי מה לומר בנידון.

״סיזר?״ אני קוראת מהמטבח. הוא לא עונה עד שאינו מגיע, גבתו מתרוממת בתהייה כשהוא מביט בי, מחכה שאמשיך. ״אתה יודע מה זה שייק?״ אני מתעניינת.

עיניו של סיזר נפערות, ״פעם ראשונה שאני שומע על הדבר הזה. מה זה?״ הוא שואל בעניין, או אולי, בציניות?

״איזה לקוח אחד שלי שנורא אהבתי תמיד היה מגיע אליי עם משקה כזה סמיך ומתוק בצבע ורוד. הוא היה קורא לזה שייק ולעזאזל, זה היה טעים.״ אני משתפת, ״אוף, אין לי מושג איך אני מתארת לך את זה,״ אני מוסיפה בכנות.

חיוך קטן מבצבץ משפתיו, ״אני אגלה מה זה שייק ואשיג לך אחד.״

״באמת?״ קולי עולה בהתרגשות.

ראשו נד לשילה, ״לא. סתם עבדתי עלייך,״

גבותיי מזדעפות, ״סוזן.״ אני נוהמת בכעס.

גבתו מתרוממת כשחיוך משועשע והומריסטי נמרח על פניו, ״כן?״ הוא שואל בתמימות.

״למה אתה מציק לי? פיתחת לי ציפיות.״ אני מציינת באנחה מבואסת.

״מה?״ הוא פולט צחקוק אשם ומשרברב את שפתיו, ״יקרתי, זו הייתה ציניות.״

״ציניות?״ אני שואלת בבלבול, ומנידה את ראשי בהתנגדות. ״לא. ממש ככה לא עושים ציניות.״ אני מבטלת בהנפת יד.

הוא מכווץ את עיניו ובוחן אותי בתהייה, החיוך המשועשע נשאר מרוח על פניו, ״כן?״ הוא מלקק את שפתיו, מעביר את עיניו רגע על גופי ומכחכח את גרונו בחרטה ניכרת, ״אז תלמדי אותי איך עושים ציניות, מאסטר.״ הוא מבקש בהרמת ידיים, מראה לי בכניעתו.