שריל || גראמפי וסאנשיין

פרולוג

סיזר

לפני אחד עשרה שנה

ה – 20/7/2004.

למען השם, היום הזה הגיע. היום שהדחקתי במחשבותי והכחשתי את קיומו. היום, הם לוקחים אותה ממני, את האח הקטן שלי ושל סת׳.

היום הם לוקחים את שר הקטנה שלי.

הילדונת הזו הייתה שייכת אל המשפחה שלנו מהרגע שהכניסו אותה אל בית היתומים. תינוקת זרה ואבודה עם קוקיות וחיוך רחב ותמים. בהתחלה סת׳ נורא התלהב מהצרפתית שלה, ואני התלהבתי מגילה. היה חסר לנו צלע במשפחה שעוד לא הגיעה אל גיל הטיפשעשרה, ילדה אחת שמשחקת בבוץ ולא ברגשות של אחרים.

וככה בין רגע, הפכתי אותה שלנו.

אף אחד לא התקרב אלייה, לא פגע בה, לא התעסק. היא הפכה להיות האחות הקטנה שלנו או למען האמת האח הקטן— כי האגו של סת׳ נפוח מדי בשביל להכיר בה כאישה ולא כגבר. ולעזאזל, כמה שאני אוהב אותה, וכמה שסת׳ אוהב. היא הנר הדולק האחרון שלא נכבה בכניעה לחשכה ששוררת במקום הזה.

והיום? זה פאקינג טרגדיה. היום? יכבה לנו האור האחרון.

סת׳, המניאק המזורגג, אפילו לא קם. אחותנו הקטנה חומקת היום החוצה מחייו והוא לא טרח להתעורר. אין לו את הביצים לקום מוקדם, הנמושה הזאתי. לפעמים העייפות שלו מצליחה לחרפן אותי לגמרי. כמה נער יכול לישון? הטוסטרון שלו מתנהג אליו כאילו הוא ילדה במחזור 24/7.

״השקמה!״ אני קורא בקול, ותופס ברגליו, גורר אותו אל מחוץ למיטה בתנופה מהירה וראשו נדפק ברצפה תחתיו לאור מעשיי. הרעש של החבטה מהדהד באוזניי, גורם לשריריי להדרך ואני מרגיש את בטני מתכווצת מכך. זה בטח... כאב, לעזאזל.

אני נושך את שפתי התחתונה על מנת לעצור את הצחוק שמאיים לחמוק החוצה, עוצר את עצמי לא להיקרע מצחוק בעוד סת׳, נאנח בכאב.

״אאוץ׳,״ אני לוחש אליו בשעשוע ומושיט לו את ידי. ״איך לעזאזל הגעת למצב הזה?״ אני מרצין את קולי ואת מבטי, זורם עם ההצגה שיצרתי.

סת׳ מעביר את עיניו מכף ידי אל עיניי לפני שהוא מניד בראשו מבולבל. ״פאקינג.. אין לי שמץ של מושג,״ הוא ממלמל בתסכול, ונענה לעזרה שאני מציע, מרים את עצמו מהקרקע בעזרת ידי ומביט סביבו בחוסר נוחות.

״בלאדי הל,״ הוא לוחש תחת השפה, משפשף את ידו בראשו ונאנח בכאב. ״אני חושב שאני זז מתוך שינה,״ הוא קובע בתסכול ומחזיר את מבטו אל עיניי, מסתכל עליי בעד עיניים כבדות מעייפות.

אני לא מבין איך זה שהעיגולים השחורים תחת עיניו נעשים כהים יותר מיום ליום. הן עוטרות את פניו בלי הפוגה, ואיך, לעזאזל? הוא יושן יותר משאני מדבר. ואני? אני מדבר. הרבה.