שריל || גראמפי וסאנשיין

פרק 14

שריל

נשמעות דפיקות בדלת. אני תופסת בידו של סיזר בהתנגדות כשהוא מתכוון לקום מהספה לראות במי מדובר. הוא מעביר את עיניו אליי, בוחן אותי מבולבל מתגובתי.

״למה אתה קם?״ אני בוחרת להעמיד פני נאיבית.

״כי דפקו בדלת.״ הוא מרים את גבתו בתהייה, ״לא שמעת?״

״לא. לא שמעתי,״ אני משקרת בחיוך קפוץ.

גבותיו מתכווצות אך אינו מתווכח ונשאר לצידי בספה. הוא כבר לא מרוחק כמו בימים שרק הכרנו. הוא קרוב אליי עכשיו, מאפשר לגופי להישען עליו.

סיזר החליט שנראה ביחד סרט. סיפרתי לו שלא גדלתי עם טלוויזיה בילדות והוא טען שזה סדום ועמורה. לעומתו, בחיים לא ראיתי בכך אסון. לא הרגשתי את החיסרון בריבוע שחור מדבר בסלון ואולי זה מפני שבשלי לא היה לי רשות לגעת. לא זכיתי לחבב את התחושה בלשרוץ על הספה ולצפות במסך.

עד עכשיו. עכשיו, אני מחבבת את זה. זה נחמד כשהפורנו של אבא שלי לא מתנגן, ובמקום זה, יש.. מה יש?

״סיזר?״

״כן?״

״מה אמרת שאנחנו רואים?״

״סאות׳פארק.״

כן. בזה נחמד לצפות. בסאות׳פארק.

דפיקות שוב נשמעות על הדלת.

״לאן?״ אני מוחה ותופסת בו שוב בחשש כשגופו רוכן לעמידה.

״לפתוח את הדלת, שריל,״ הוא עונה מעוצבן ומנער את ידי משלו.

אני ממהרת לקום אחריו אך כשהוא פוסע אל הדלת אני רצה להתחבא מתחת לשולחן שבמטבח. הרגליים שלי משקשקות בפחד.

הינה זה הגיע, באו לקחת אותי. לחטוף אותי, כנראה. אני כבר שבועיים כאן, אבא שלי בטח טעון בכעס.

מהדלת, אני שומעת קול של אישה. זה די מפתיע אותי.

״לא, תודה לך,״ היא אומרת לפני שהדלת נטרקת.

״שריל?״ קולו של סיזר קורא בבלבול.

הלב שלי דופק חזק כל כך שזה צורם באוזניי. הרעש מבהיל אותי. אני מביטה ברצפה, בודקת שהיא לא שוקעת מטה. ניהיה לי כל כך חם.

״שריל, מה את עושה כאן?״ קולו של סיזר נשמע מטושטש. הוא מזיז את הכיסא שממולי ומושיט לי את ידו. ברעד, אני אוחזת בה.

״חשבתי.. פחדתי..״ אני מנידה בראשי כאשר נאבדים לי כל המילים. הראש שלי קצת כואב, כאילו מכים אותו בפטיש. זה עושה לי בחילה. ״אני צריכה..״ אני עוצמת את עיניי וגופי כמעט נופל לולא סיזר שתופס בי. ״שורה. חייבת שורה,״

לפני רגע, הכל היה בסדר. כל מה שנדרש זה תרחיש אחד לא מתוכנן כדי שארגיש ככה, על הסף, שנייה מלהשתגע.