פרק 2

707 36 6
                                    

שריל

אני כבר דקות ארוכות מחפשת תשובה לשאלה שלי, תשובה שהגוגל לא מספק לי. מה מסמסים לסיזר דיאז? ולמה הגוגל לא מכיר אותו? איך אני, בורה בשיחות, תפתח שיחה, ועוד אחת שלא כוללת הערות מיניות בתוכה? אני חוזרת לצ׳אט הריק בנינו ומחליטה לשלוח סלפי שלי קורצת. אני שולחת עם הסלפי שלי הודעה.

שלום דאדי דיאז!

חיוך נמרח על פניי כשעל המסך מופיעות כמעט מיד שלוש נקודות. הוא מקליד לי בחזרה.

שריל?

איזה נהדר. הוא הבין מי אני מבלי שאפילו ארשום.

זאת באמת אני!

אני כותבת לו נלהבת.

אני יודע.

תשובתו מבלבלת אותי.

איך אתה יודע?

הוא שולח ישר,

שריל, שלחת תמונה של עצמך.

אני מכווצת את גבותיי כשאני מביטה בסלפי ששלחתי משועשעת, מבינה כמה טיפשה יצאתי.

טיפשונת שכמותי...

אני שולחת, צוחקת מעצמי על טמטומי. הוא שולח לי בחזרה את ההודעה הכי מבאסת שיש, והצחוק שלי, דועך.

יפה. ביי.

כתפיי נעשות דרוכות. למה ביי? רק התחלנו את השיחה, וכבר הוא מסיים אותה? אני מזעיפה את גבותיי ושמה את הטלפון בכיסי בהפגנתיות, מחליטה שגישה, גוררת גישה, ולשם כך— אסנן אותו.

אני מסתכלת סביב, מנסה להיזכר היכן בידיוק מונרו גר. עשיתי את הדרך הזאת פעמים רבות, ובכל אחת מהן, נאבדתי מחדש. לא קל למצוא את הסוחר שלך כשהוא גר בשכונה של בתים שנראים זהים כל כך.

״שריל,״ קולו מוצא אותי קודם. הוא מניח את ידו הקרה על גבי התחתון וזה מצמרר אותי. מגעו מזקף אותי מיד, ואני משחררת אוויר בשקט.

״בוקר טוב גם לך,״ אני ממלמלת נרגשת, אך בו בעת, מעט לחוצה. הקרבה שלו מרתיעה אותי. וכשאגודלו לוטפת לגומות שבגבי, אני נעשת קפואה.

כל עוד יש לי כסף להביא לו, אין סיבה שיגע בי, החלאה המזדיינת הזאת. הוא הבחור היחיד שיכול לשלוט עליי ולהתאכזר אליי, כמעט בידיוק כמו אבי. אמנם מאבא שלי אני פוחדת, אבל מונרו? לעזאזל, הוא זה שאוחז בסחורה ששומרת עליי מלהתחרפן. אהיה שפחה לרגליו כל עוד ימשיך לסמם אותי בהתאם.

מונרו בוחן אותי באיטיות, מכף רגל ועד ראש, כשאני מושיטה לו את הכסף המגולגל. ״יש פה הכל?״ הוא מרים את גבתו, נשמע מופתע. אני תוהה לעצמי אם לטובה, ואם הוא מרוצה מכך. או שאולי, זה לא טוב, אולי כסף לא מספק כמו הזיון שכבר דמיין לו בראש.

שריל || גראמפי וסאנשייןWhere stories live. Discover now