שריל || גראמפי וסאנשיין

פרק 36

סיזר

אני מניח את הקוקטיילים על השולחן, ומאיץ את צעדיי אל הסלון, מושיט לשריל את ידי. עדיין כואב לה ללכת. עברו שלושה ימים מאז הסקס שעשינו, ואז הסקס שעשינו אחריו באותו הלילה וכמה הסבבים שעשינו בבוקר, והיא עד עכשיו מתקשה ללכת.

זה מנפח את האגו שלי בצורה מפלצתית, ואיך אוכל שלא להתגאות? הילדה הזאת צולעת בגללי. בגלל הזין שלי, ולא של איזה נרקומן מזויין ברחוב שהעז לגעת בבחורה שלי עבור כמה דולרים.

והכאב הזה שלה? זה העונג שלה. זה הסיבה שצרחה כמו מטורפת במשך שעות רצופות, גרמה אפילו לכלב שלה לנבוח בבהלה, ואולי גם לשכנים.

״הקוקטיילים מוכנים,״ אני מסביר לה, וחיוך קטן עולה לשפתייה כשהיא תופסת בידי. אפה מתכווץ באי נעימות כשהיא נעזרת בי כדי לקום, וזה גורם לי לצחקק בשקט. הכאב הזה, העונג הזה— זה הכל אני.

״תזכיר לי מה זה קולטייל,״ היא מבקשת בשעשוע כשהיא תופסת בכיסא הגבוה של השולחן במטבח, מביטה בו בהיסוס. אני מבין, שאולי יכאב לה לשבת, וזה גורם לחיוכי להתפרש עוד יותר.

״לא קולטייל. קוקטייל. זה משקה של ערבובים וטעמים, וגם אלכוהול,״ אני מסביר, ומוסיף, ״רק שזה נטול אלכוהול.״

היא מעבירה את מבטה המהוסס מהכיסא, אל המשקה, ואז אליי, ״כי אסור לך?״

אני מניד בראשי, ואני מהנהן, ״סוג של. כי אני משתדל,״ אני מחייך, וצועד אלייה, מזיז עבורה את הכיסא אחורה ונותן לה להעזר בי כשהיא מרימה את עצמה אליו ומתיישבת באנחה חרשית.

״כואב לי התחת,״ היא לוחשת ומקרבת אל שפתייה את הכוס. אני מביט בהן כשהן נסגרות על הזכוכית ומדמיין אותן סביב הזין שלי.

״פאק,״ אני לוחש לעצמי, ומטלטל את ראשי מהמחשבות, ״התחת? התחת כואב לך?״ אני מצחקק, ומרים את הכוס שלי מהשולחן, מתיישב לצידה. ״לשם לא חדרתי,״ אני מזכיר לה, ומוסיף בזהירות, ״עדיין.״

היא פולטת צחקוק ומהנהנת, מושכת בכתפייה, ״עדיין. ואגב, חדירה. לא שמת קונדום אתמול!״ היא מציינת בפניי במבט זעוף.

אני מהנהן מרוצה, תופס בסנטרה ומלטף את העור האדום בצווארה, אדום מאצבעותיי, למען השם, רק להיזכר בזה מחרמן אותי. ״מה את מזיינת, שרלוק? אני מנסה להכניס תינוק לבטן שלך.״ אני מזכיר לה.

זעפה הופך לחיוך מרוח, והחיוך המרוח שלה מדביק אותי. פרפרים עפים בבטני, האישה הזאת לא מתנגדת לילדים איתי. האישה הזאת היא אשכרה הגורל היפהפה שלי.

״טוב. התשובה שלך מתקבלת,״ היא עונה מרוצה ולוגמת מכוסה בשנית, ״ממממ, לזעזאל! זה נורא טעים, מה שמת בזה?״

אני מניד בראשי, ״זה סוד.״ אני עונה מחוייך, ״הוא הולך איתי לקבר.״

״אויש, נו,״ היא מצחקקת, ומאגרפת את כתפי, ״אני אחפור בור בקבר למצוא אותך ולהשיג את המתכון.״ היא מזהירה. אך איני רואה בכך איום. אם תרצה, היא גם מוזמנת להתחבק איתי מתחת לאדמה. כי אין מצב אלך לפנייה. אני לא הולך לחוות את זה שוב, לקבור את האישה שאני אוהב.