סיזר
אני מסרב להאמין בגורל. שטויות כמו זה שמות אישתי היה כבר כתוב מהיום שנולדה, חרטוטים על כך שאין דרך לשנות יעוד של אדם, כל אלו גורמים לי לגחך בזלזול.
אני לא מאמין גדול בכל החרא הזה, ואולי זו הסיבה שהגורל מתגרה בי כרגע, דורש שאכיר בקיומו, דורש שאביא לו יחס.
אני מדפדף בין התמונות הישנות באלבומי, מחפש אחר היגיון נואשות. קודם, לא ראיתי את זה, אך עכשיו התמונה ברורה וקיימת אל מול עיניי. בכל התמונות הישנות של סת׳ ושלי מבית היתומים ניצבת בנינו— היא.
שריל, עם אותו החיוך הקורן שנכח עוד מאז שהייתה קטנטונת, אותן הגומות העמוקות שמעטרות את פנייה עד היום. הכל מסתדר עכשיו, ובו בעת, הכל מתבלגן לי.
היא השתנתה כל כך, גדלה להיות אישה או בעצם... נערה, אחרת לגמרי. שיערה הגלי והבהיר נעשה חלק ומחומצן. עינייה שינו גם הן את צבען ותווי פנייה התבגרו יחד איתה. עורה איבד את הגוון השזוף וגופה איבד מהמשקל. המבטא כמעט ונעלם. הניצוץ שבעינייה גם כן.
אבל זאת עדיין היא. שר הקטנה שלי.
כשסיפרה לי על בית היתומים זה היה נשמע לי אבסורד נורא. מעין בדיחה קומית ואירונית שמוצאת את הדומי בין שני אנשים שונים. היא סיפרה גם שעברה חרם בבית היתומים, וממה שידוע לי שר מעולם לא עברה חרם. עכשיו, כשאני יודע שהיא בת שבע עשרה, הכל מסתדר לי בשורה ואני שונא את זה. כל כך.
איך זה שהאוצר הקטן שגידלתי ואהבתי בלי תנאים גדל למציאות כה אכזרית? ואני, איך הייתי כה מרוכז בלחיות את חיי מהנקודה בה הם הפסיקו שלא פעלתי מספיק כדי למצוא אותה כמו שהבטחתי לה שאעשה ביום בו נלקחה ממני. למרות שכן ניסיתי, עכשיו אני מבין, מעולם לא ניסיתי מספיק. ויתרתי מהר מדי כשסיפרו לי שעד שתגיע לגיל שמונה עשרה לא אוכל לקבל על הורייה המאמצים פרטים. שחררתי ממנה מהר מדי כמו אידיוט גמור.
והיא הייתה ממש כאן. כמה רחובות ממני. סבלה בעוד אני שמחתי. נאנסה בזמן שאני הכרתי את אישתי.
הקארמה יורקת לי בפנים. עכשיו, היא כאן. בלי שום הכנה מוקדמת, ללא אזהרה וללא הסברים. אני מרגיש אשם מתמיד. כשסירבתי לקחת אחריות על מצבה של שריל הייתי אדיש. עכשיו האשמה נופלת עלי. משקל כבד על גבי שאיני יודע איך סוחבים.
זה טמון בי, המצב שלה. זה כן הבעיה שלי, זה כן משהו שאני מחוייב לשנות, רק שעכשיו אני יודע את זה.
ESTÁS LEYENDO
שריל || גראמפי וסאנשיין
Romance{הושלם} שריל פלינג נקלעה לחיים שנגזרו עליה. אין אישה שרוצה לחיות ברחוב אבל לה, אין ברירה אחרת. יום רודף יום ורק ההתמכרות שלה מחזיק אותה שפויה עבור החיים האלו, עד שהוא מחזיק אותה שפויה במקום. סיזר דיאז בחיים לא רצה אישה נוספת שתגסוס מול עיניו, אבל ה...
