פרק 12

680 36 24
                                    

שריל

אני מתעוררת עטופה בזרועותיו של סיזר, קבורה בחיקו. קשה לי שלא לחייך.

הוא מחבק אותי בפגיעות, עוטף אותי כאילו הוא זקוק לקרבה הזאת יותר ממני. לסתו רפויה וגופו משוחרר. זו הפעם הראשונה שאני מבחינה בו כה רגוע וזה עושה לי טוב על הלב. אני מנשקת את הלחי שלו בחיבה ומהדקת את חיבוקי, נצמדת קרוב יותר אליו.

אני קצת אוהבת את הגבר הזה. אולי הוא גם קצת אוהב אותי? אולי הסיבה שהוא כל כך כועס עליי זה כי הוא כל כך רוצה אותי? אני מחייכת חיוך רחב בהסכמה. כנראה שכן, קשה שלא לאהוב אותי. חשבתי על זה הרבה בעבר, על הקסם שאני אוחזת. אפילו דארסי התאהב בי במהירות, וגם אמא שלי. כנראה שגם סיזר.

אני משפילה את עיניי לשפתיו וליבי מחסיר פעימה. כשאני רוכנת מטה ומניחה את שפתיי על שלו, אני מחליטה להאשים בכך את כוחו של הרגל. עיניי נעצמות ואנחת הקלה עוזבת את פי, שפתיו כה רכות על תחת שפתיי ובטני מתמלאת פרפרים. אני מנשקת אותו באיטיות, משלבת את שפתינו בעדינות ונאנחת בשנית אל התחושה המצמררת בגופי. שפתיו רכות מספיק כדי להנמס תחת מגע, ואני תוהה איך ירגיש אם לרגע יתמסר אל הנשיקה בחזרה.

נדמה שמעשיי מעירים אותו. הוא מתפתל לפני שידיו עולות אל לחיי, תופסות בהן בעודו מתרומם והופך אותו. הוא משחרר אנחה רועמת אל שפתיי ומתמקם מעל גופי, מהופנט. הוא עוד לא התעורר לגמרי ועיניו עוד לא נפקחו, כך שזה תופס אותי לא מוכנה כשלשונו חודרת בהשתוקקות אל תוך פי, מפתיעה אותי.

חיוך מרוצה נמרח על פניי מאוזן לאוזן, ובין רגליי הליחות מתחילה להצטבר. אני מרגישה דגדוג מעקצץ על איברי והתחושה כל כך מתגרה בי וכל כך מציקה. אני מרימה מעט את גבי מהמזרן, מחכחת את האזור המגורה נגד הברך שלו, מחפשת איך לספק את הצורך. סיזר מחייך כשהוא מבחין במעשיי ונשען קדימה, מפעיל לחץ עם ברכו על איברי ואני גונחת בהפתעה, מסוחררת מעונג.

סיזר נעצר. עיניו נפקחות בבהלה ופיו עוזב את שפתיי בין רגע. הוא מחפש תשובות במבטו, בוחן אותי אחוז הלם. גופו עוד לא זז מתנוחתו מעליי ולמרות הפאניקה בעיניו אני חשה בזקפתו לוחצת נגד בטני. אני יודעת שכואב לו, מרגישה את איברו פועם בצורך אבוד אל גמירה. הוא בטח יברח לטפל בזה עוד מעט, יסתיר את זה ממני. מי ישמע כמה רע יהיה לו אם אעזור לו לעשות את זה בעצמי...

״חלמתי... חשבתי שאת...״ הוא מניד בראשו מתוסכל וידו עוברת בשיערו הלח מזיעה.

״לא אישתך. רק, שריל,״ אני מחייכת. גבותיו מתכווצות אחת אל השניה בבלבול אל דבריי ונראה שעכשיו הוא אבוד יותר ממקודם.

שריל || גראמפי וסאנשייןWhere stories live. Discover now