אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 71 - פרק אחרון

קים; 18
קולטון; 23
-----

קולטון:

דומיניק הוציא אותי מחדר הלידה ובחנתי אותו. "מה?" שאלתי בזעף. "אתה צריך להירגע." הנהנתי והעברתי את ידי בשיערי. "אני יודע. אני פשוט לחוץ. מה אם אני לא אהיה אבא טוב? מה אם יקרה משהו לקים ואני אצטרך להמשיך לחיות איתם ולטפל בהם לבד?" הוא נעץ בי מבט ושפשף את לסתו. "אתה תהיה אבא טוב, וקים יודעת את זה גם. בסדר?" בחנתי אותו והנהנתי.
הלכתי לחדר הלידה בחזרה. קים צרחה ונעצה בי מבט זועם. "הוא כמעט בחוץ, קים. רק עוד קצת." הרופאה אמרה ונאנחתי. הלכתי אל קים ותפסתי בידי. היא לחצה אותה כל כך חזק שחשבתי שהיא תוציא אותה מהמקום. היא הזיעה, שיערה היה פרוע והיא הייתה נראית כועסת. אני כעסתי על המזדיין הזה שהסתכל על הכוס שלה כמו שהסתכל. בן זונה. "אני שונאת אותך. זה הכל באשמתך!" היא אמרה לי ולחצה עוד. זה כאב לה, ראיתי את זה בעיניה. "אני איתך." לחשתי לה ונישקתי את הלחי שלה. תוך כמה שניות הילד שלנו היה בחוץ, בוכה וקים חייכה חיוך רחב, גם אני. לעזאזל, הוא היה מתוק.
הלידה התקדמה ותוך שעה היינו כבר בחדר בבית חולים עם שני ילדים קטנים. ילדים שלנו.
בן ובת. תאומים שקים סחבה תשעה חודשים. החזקתי את הקטנטונת על ידיי ונישקתי את מצחה. "אני אוהב אותך יפה שלי." לחשתי לה וקים נעצה בי מבט. "את קנאית בטירוף." אמרתי וקמתי מהכורסא שישבתי עליה. שמתי את הקטנה במיטת בית חולים הקטנה שנתנו לה ונישקתי את מצחה. קים פיהקה ולקחתי ממנה את מייקל. הסכמנו שיקראו לו ככה, שנינו אהבנו את השם הזה והוא פשוט התאים לו בטירוף. אני עדיין לא בטוח איך נקרא לקטנטונת, אני עוד לא הצעתי את איך שרציתי לקרוא לה לקים, אבל אני לא בטוח אם היא תאהב את השם או לא.
נישקתי את הלחי שלו והוא שם את ראשו על כתפי.
השכבתי אותו גם במיטה ולאונרדו, סקרלט וולנטינה נכנסו לחדר. ואל רצה וקפצה עליי. "קולטון!" היא צחקקה ונישקתי את מצחה. "התגעגעתי לך,"
"גם אני התגעגעתי אלייך, קטנטונת." נישקתי את מצחה. לאונרדו הלך וחיבק את קים. "מזל טוב ילדונת,"
"אני לא ילדה כבר, לאו." היא אמרה וחייכה אליו.
סקרלט חיבקה אותי ונישקתי את ראשה. "מזל טוב, קולט." היא לחשה והתכופפה להסתכל על הילדים הקטנים. היא ליטפה את ידו של מייקל. "איפה אלנה?" שאלתי ובחנתי אותם. "היא לא מרגישה טוב אז היא בבית עם רוז, לא רצינו להביא אותה ושהיא תדביק אותם." הנהנתי וולנטינה בחנה אותם. "הם אמודים ממש." היא חייכה אליי. "אני אוהבת אותם. איך קוראים להם?"
"זה מייקל, ועוד לא בחרנו את השם לקטנטונת כאן." ליטפתי את הלחי שלה וולנטינה בחנה אותה. "אתם סריכים לקרוא לה האנה, השם הזה ממש מתאים לה." כן, חשבתי על זה גם. וזה גם השם של אמא שלי ורציתי לקרוא למישהי על שמה. קים בחנה אותי. "אני אוהבת את השם הזה," היא לחשה ובחנה אותי. חייכתי אליה. "נדבר על זה, בסדר?" היא הנהנה וואל בחנה אותם. "היא ממש יפה," היא אמרה והסתכלה על האנה. "כמו קים," היא ירדה ממני ועלתה על המיטה של קים. ריס ואלה נכנסו לחדר ואלה רצה לקים וחיבקה אותה בחוזקה.
ריס בחן את הילדים והרים את מייקל עליו. "הוא דומה לשניכם בטירוף," מייקל בחן אותו ועצם את עיניו. ג'ואי נכנס לחדר והתקרב אליי וואל התכווצה. "היי, הכל בסדר נסיכה." ליטפתי ונישקתי את מצחה. לאונרדו לקח אותה ממני ונישק את ראשה. היא נצמדה אליו והרמתי את ג'ואי. "לא התכוונתי להפחיד אותך, ואל. אני מצטער.."
"הכל בסדר," היא אמרה וחייכה אליו.
סקרלט, לאונרדו וולנטינה נשארו כאן לעוד חצי שעה ואז הלכו ונשארנו עם אלה וריס. אלה התכוונה לקחת את מייקל מריס, שעדיין מחזיק אותו. אבל הוא התחיל לבכות. לקחתי אותו ממנו ונישקתי את מצחו. "הכל בסדר נסיך קטן, אני איתך." לחשתי וליטפתי את הלחי שלו ואז גם הקטנה התחילה לבכות. הבאתי את מייקל לקים והיא נישקה את מצחו וחייכה אליו. היא מאושרת שהיא מסתכלת עליהם. עיניה נוצצות באושר. היא רצתה את זה כל כך.
הרמתי את הקטנה עליי וחייכתי אליה. "שלום קטנטנות שלי," חייכתי אליה והצמדתי אותה אליי. ליטפתי את הלחי שלה ונישקתי את מצחה.
ג'ו נצמד לאלה וחיבק אותה והיא סימנה לריס. "זה מאוחר, בוא נלך." היא אמרה והוא הנהן ונישק אותה.
הם נפרדו מאיתנו והלכו. מייקל חיפש את הפטמה של קים והיא נתנה לו לאכול. הרגעתי לאט את הקטנה.
שהסתכלתי עליה.. אלוהים היא באמת הייתה נראית כמו האנה, השם הזה התאים לה בטירוף.
התיישבתי ליד קים ולגמתי מהמים שהיה לנו כאן. בהיתי בה והיא חייכה אליי. "האנה באמת מתאים לה," היא לחשה ובחנה אותי. "ואני גם די בטוחה שאתה רוצה שככה יקראו לה." הנהנתי והיא חייכה ואז עיוותה את פניה בכאב. "מייקל," היא נאנחה ובחנתי אותם. "הוא נשך אותי."
"אין לו שיניים, קים."
"אבל זה כאב!" היא אמרה וגיחכתי. "בסדר. אז אדון מייקל, אתה לא יכול לפגוע באמא שלך ככה. זה כואב לה," דגדגתי אותו והוא חייך אליי חיוך מתוק. הקטנה החלה לבכות עוד פעם ונאנחתי. "אני אוהב אותך בטירוף ילדה יפה," נישקתי את מצחה. "קנאית כמוך." לחשתי לקים ונישקתי אותה. היא חזרה להניק את מייקל ונקישה נשמעה על הדלת. היא בחנה אותי ומשכה בכתפיה. הלכתי לדלת ובחנתי את פול שעמד בכניסה. חייכתי אליו. "מה אתה עושה כאן?" שאלתי והוא בחן את האנה. אני אקרא לה האנה, אני יודע. אני בטוח בזה. "שמעתי שקים ילדה," הוא אמר ואז שמעתי צעקות מבחוץ. "ג'ייסון! חתיכת אידיוט די כבר!" שמעתי את קולה של לארה ואחרי זה ראיתי אותה מתקרבת אליי. היא רצה וחיבקה אותי. "אלוהים אדירים! היא כזאת מתוקה!" היא צווחה וחייכה חיוך רחב. ג'ייסון נעמד ליד פול ובחן אותי. הוא נכנס לחדר ואחריו פול ולארה ליטפה את הלחי של האנה ונישקה אותה.
ורוניקה נכנסה לחדר עם לנדון שהיא מחזיקה פרחים ולארה גלגלה עיניים. "אתן לא אמורות לישון בשעה הזאת?" היא הנהנה. "אנחנו כן, אבל בל נתנה לנו אישור להישאר ערות עד מאוחר." הנהנתי והיא התקדמה לקים וחייכה אליה.
אני רק רוצה להיות איתה לבד ליותר מחמש דקות, לעזאזל. זה באמת כל כך קשה?

אחרי שעה וחצי סוף סוף כולם הלכו והקטנים נרדמו כבר, כמובן. הם רוב הזמן ישנים.
הרמתי את קים עליי והיא צחקקה. "תוריד אותי, אידיוט." היא לחשה לשפתיי ונישקתי אותה בתאווה. "אני לא מסוגל יותר, אני חייב אותך. אני חייב להיות בתוכך, להרגיש אותך." נכנסנו למקלחת. "מה אם הם יתעוררו?" היא שאלה בדאגה. "זה יהיה בסדר, תירגעי."
"לא עכשיו, קולטון. שנחזור הביתה, טוב?"
"קים-" היא נישקה אותי והנהנתי. "אבל אני יכולה לרדת לך.. אם אתה רוצה," היא בחנה אותי וחייכתי. "כן בבקשה, גברת מיילס." נכנסנו לחדר המקלחת והיא הורידה לי את הג'ינס והבוקסר.
לשונה ליקקה אותי מהבסיס לקצה וגנחתי. הנפתי את ראשי לאחור והיא חייכה והכניסה אותי לפיה.
חום ורוק אלוהי כיסה את הזין שלי. הלשון שלה.. אלוהים אדירים, התגעגעתי לזה כל כך.
זה היה מדהים.
הזין שלי התקשח עוד בפה שלה, תפסתי בשיערה והכנסתי אותי עמוק יותר לפיה. היא תפסה בי וגנחתי. "קים, את מדהימה," לחשתי. היא ליקקה ומצצה את הזין שלי כאילו החיים שלה היו תלויים בזה וזה הרגיש פאקינג מדהים.
לא לקח הרבה זמן עד שהתפוצצתי בפה שלה. יצאתי ממנה ובחנתי אותה. "תבלעי." פקדתי והיא הוציאה את הלשון שלה. "עשיתי את זה כבר, אבל נחמד שאתה פוקד עליי דברים כמו פעם." נישקתי אותה וחייכתי. הושבתי אותה על השיש ונישקתי אותה בתאווה. ליטפתי את הירכיים שלה וחיבקתי אותה קרוב אליי. "תתלבש," היא ביקשה והתלבשתי. היא נישקה אותי על שפתיי וחייכתי.
"אני עדיין לא מאמין שבאמת יש לי ילדים."
"גם אני לא." היא נאנחה ושמה את ראשה על חזי.
נשמתי את הריח המתוק של שיערה וליטפתי את ראשה. "אני אוהב אותך," לחשתי לה והיא חייכה אליי ופיהקה. "אני עייפה כל כך," היא נאנחה והרמתי אותה עליי. "לכי לישון," השכבתי אותה על המיטה ונישקתי את מצחה. "לילה טוב ירח קטן שלי." לחשתי והיא חייכה. "לילה טוב."
לאחר כמה דקות היא נרדמה ואני נשארתי לבהות בהם.
לעזאזל, הם מושלמים.
בחנתי את הילדים ואת קים. הילדים שלי.. הם היו הילדים שלי, המשפחה שלי, האושר שלי והאהבה שלי.
אהבתי את שלושתם בטירוף.
יותר משאהבתי כל אחד והאמת הייתה שציפיתי שתהיה לי עוד ילדה בעתיד, ואני בטוח שאני אכניס את קים להיריון עוד פעם.
מייקל היה דומה לי, האנה הייתה דומה לקים. היא הייתה נראית כמו מלאכית קטנה. שתיהן היו נראות כמו מלאכיות קטנות, הן מהממות.
קמתי ונישקתי את הלחי של האנה ואז את הלחי של מייקל ואז הלכתי לקים ונישקתי אותה על שפתיה. "לילה טוב." לחשתי לה וליטפתי את הלחי שלי.
קים פיונה מיילס.
הנסיכה הקטנה שלי. הירח שלי. האור שמנוגד לחושך.
היא הצילה אותי ואני אותה וזה כנראה מה שגרם לנו לאהוב זה את זה.
קים הייתה מרכז החיים שלי. היא הייתה האהבה הכי גדולה שהייתה לי, אמרתי את זה כבר כל כך הרבה פעמים לעזאזל. בכל פעם שאני אומר את זה אני רק מתכוון לזה יותר ויותר. אני אוהב אותה כל כך.
אני רוצה לחיות איתה לנצח.