אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 44

קולטון; 20
קים; 15
—————

קים:

בחנתי את קולטון יושב בסלון מלטף את בטנה של ליילה ולוחש לה דברים. בטני התהפכה שהוא נישק את מצחה והרגשתי את לאונרדו נצמד אליי מאחוריי. "אני שונא אותה, גם את, נכון?" הנהנתי ונשכתי את שפתיי.
ככה הוא הרגיש בכל הזמן הזה? כשאני הייתי עם אנשים אחרים שהם לא הוא? ככה זה הרגיש? שרף אותו מבפנים?
לאונרדו סובב אותי אליו וחיבק אותי.
בחנתי אותו ונאנחתי. "אני שונאת אותה כל כך, הוא היה שייך לי. הוא שלי. והיא לקחה אותו ממני. היא בהיריון מהגבר שלי, לאו. איך הוא בכלל.. פאק! איך הוא מסוגל?!" הוא חיבק אותי ונישק את מצחי.
אני שונאת את ליילה, אני רוצה לרצוח אותה.
קולטון שלי.
הוא הגבר שלי.
הוא האהבה שלי.
אני לא רוצה שהיא תתקרב אליו!
לעזאזל, אני מרגישה כמו ילדה קטנה אבל אני שונאת את זה שהוא כל כך קרוב אליה.
אני רוצה לרצוח אותה. אני רוצה שהיא תמות.
קולטון הרים את מבטו אליי וברחתי למעלה. נכנסתי למקלחת והעברתי את ידי בשיערי.
בחייך קים, מה ציפית? את ילדה קטנה ומכוערת. את באמת חושבת שהוא באמת אוהב אותך?
בלעתי את רוקי והעברתי את ידי בשיערי. משכתי אותו.
הוא אוהב אותי! אני יודעת שהוא אוהב אותי.
אז למה הוא איתה ולא איתך? למה אותה הוא כל הזמן איתה? למה את האופציה השנייה שלו לא הראשונה?
ליבי נסדק ונשבר.
די, אני לא יכולה לשמוע את הקול המזדיין הזה בראש שלי.
את זונה קטנה קים, אף אחד לא רוצה אותך. את טובה רק בשביל לפתוח רגליים.
יבבה נפלטה מפי ומשכתי את שיערי מראשי בחוזקה.
"היי, היי, מה את עושה?" הנדתי בראשי ובלעתי את רוקי שקולטון שחרר את האגרופים שלי שסוגרים על השיער שלי ומושכים אותו. הוא בהה בי וניגב את הדמעות בעיניי. הוא הרים אותי עליו ונישק את שפתיי. השפלתי את מבטי והנדתי בראשי. "אל תנשק אותי. לך לחברה המזדיינת שלך."
"קים-"
"לך. תזדיין." נהמתי וירדתי ממנו. "קים, את עד לפני כמה ימים יצאת עם מישהו אחר והוא בגד בך." העפתי לו סטירה והוא נעץ בי מבט. "ואתה לא?! אתה בגדת בי בצורה הרבה יותר כואבת!" הוא נעץ בי מבט.
"קים-"
"לא! לא קים!" זרקתי עליו כרית אבל הוא תפס אותה ותפס בי.
הוא ריתק אותי למיטה והצמיד את שפתינו.
הוא טרף וליקק את שפתיי אבל הפכתי אותנו ולקחתי שליטה על הנשיקה. הוא נהם וגנח שהתחככתי בו ואז הפך אותנו עוד פעם. "את שלי." הוא נהם לשפתיי.
"ואם תיפגעי כך במשהו ששייך לי פעם נוספת, אני אכעס כל כך." הוא טמן את ראשו בצווארי והתחיל לנשק אותי שם נשיקות קטנות ורטובות וחמות, כאלה שגורמות לי לרעוד.
הוא ליטף את בטני בידיו ובחנתי את עיניו. הן כהות ואפלות, מלאות בתאווה. בדרך כלל אני אוהבת שהוא מסתכל עליי ככה, אבל עכשיו זה מרגיש.. לא נכון.
הורדתי אותו ממני והוא בחן אותי בבלבול. "קים-"
"לך תזדיין, אידיוט." התכוונתי ללכת אבל הוא תפס אותי בחוזקה והצמיד אותי אליו. "קים, אל תעשי שום דבר טיפשי." הוא לחש לאוזני. הבל פיו החם נח עליה וגרם לי לרעוד. "קים."
"אני לא. אבל תעזוב אותי!" הוא שחרר אותי וליילה נכנסה לחדר הידקתי את לסתי ונעצתי בה מבט זועם. "הלוואי שהייתם מתים עם ההורים שלכם," אמרתי וקולטון נהם בזעם. ליילה הייתה נראית פגועה, מאוד אפילו. אבל לא היה לי אכפת. "קים, תיזהרי במה שאת אומרת. אני לא רוצה לפגוע בך."
"לך תזדיין." נהמתי והרגשתי את הזעם שוטף אותי. "אני שונאת אותך." ירדתי למטה וליילה ירדה אחרי ותפסה אותי. "תקשיבי טוב, קים, כי אני לא מתכוונת להגיד את זה עוד פעם." התכוונתי לברוח אבל היא תפסה אותי חזק.
לעזאזל, היא באמת הייתה כל כך חזקה.
"אני לא יודעת מה עשית לקולטון אבל תתרחקי ממנו! כי אם לא תתרחקי ממנו, אני אדאג שהוא יפגע, ממש קשה, קים." נעצתי מבט זועם בעיניה. היא אפילו לא אוהבת אותו.
היא בכלל באמת בהיריון? היא בכלל אמיתית?
העברתי את ידי בשיערי ודמעות עקצצו בעיניי שהיא הלכה והתרחקה ממני.
תוך דקה קולטון עמד מולי, זועם לגמרי. "את פאקינג רצינית?! את הרבצת לאישה בהיריון?" בחיים לא ראיתי אותו זועם כל כך. זה מלחיץ. "אנ..י- אני לא הרבצתי לה. היא איימה עליי!"
"למה שהיא תאיים עלייך, קים?! בחייך תתני לי לפחות תירוץ הגיוני לכך שפאקינג הרבצת-" בעטתי לו במפשעה. "אני שונאת אותך! למה אתה מאמין לאישה שאתה מכיר פחות מחודש ולא מאמין לאישה שאתה מכיר כבר כמעט ארבע שנים?!" שאלתי. "למה הרבצת לה?!" הוא צרח והתכווצתי.
הנדתי בראשי. הכל היה מטושטש, באמת לא ראיתי כלום חוץ משלוש דמויות מטושטשות והיה לי קשה לנשום, לדבר או לשמוע.
למה הוא לא מאמין לי?! למה הוא מאמין לה? למישהי שאיימה עליי? במישהי שבכלל לא אוהבת אותו?
מישהו הרים אותי עליו, אך לא ידעתי מי זה. ידעתי שזה לא קולטון אני מכירה את המגע שלו טוב מדי והיד של מי שמחזיק אותי שונה משל קולטון והמגע הרבה יותר עדין מאיך שקולטון מחזיק אותי שהוא זועם לגמרי בדרך כלל.
זה לא היה לאונרדו כי על אצבעותיו של לאונרדו יש טבעות, אבל אני לא מרגישה שום דבר קר על עורי.
זה גם לא היה דומיניק כי ידיו של דומיניק חזקות יותר ומחוספסות יותר.
"אני איתך," קולו של ריס נשמע באוזני.
"אני אקח אותך לחדר שלי ושל אלה," לא הגבתי. אני לא בטוחה שיכולתי. לא הצלחתי לדבר וגם בקושי הצלחתי לנשום. נצמדתי אליו עוד והוא נישק את מצחי. "הוא אידיוט, קים. אידיוט."
"אנ..י יוד..עת," גמגמתי.
הוא נכנס לחדר שלו והשכיב אותי על המיטה. ג'ואי הקטן היה לידו. הוא אומנם קטן, אבל הוא גדל כבר כל כך הרבה.
הרמתי אותו עליי, צמוד לחזי וליטפתי את ידו הקטנה. "היי," לחשתי לו בשקט וריס בחן אותנו.
אלה נצמדה אליו ובחנה אותי ואת ג'ו גם. חייכתי אליהם. "הילד שלכם מושלם, אני גם רוצה אחד."
"את בת חמש עשרה."
"בקרוב שש עשרה," תיקנתי וליטפתי את הלחי שלו תוך כדי שאני מחייכת אליו. "יש לך דוד אידיוט, אתה יודע?" שאלתי אותו. "אני טובה יותר ממנו, הוא סתם מטומטם. אתה תידע לכבד את הבנות שתיצא איתן, נכון? לא כמו סתום," הוא השמיע קול תינוקי וחייכתי.
הוא עטף את ידו סביב האצבע שלי וחיפש את הפטמה שלי במטרה לאכול. "זו לא העבודה שלי כבר," לחשתי לו. "את זה אתה צריך לבקש מאמא שלך." העברתי אותו לאלה וניגבתי את הדמעה שהרטיבה את הלחי שלי. "אני אלך לדבר עם האידיוט, זה בסדר שתישארו כאן שלושתיכן?"
"כן, ריס. אתה יכול ללכת לדבר עם האידיוט הזה שעונה לשם קולטון מיילס." אמרתי והוא הנהן ויצא מהחדר.
"מה קורה ביניכם? אני לא מבינה, יום אחד אתם בסדר ואז יום אחר לא."
"את רוצה את הקיצור או הארוך?" היא משכה כתפיה והפכה את ג'ואי לינוק מהשד השני.
"הוא אוהב אותי מאוד, ואני אוהבת אותו בחזרה. ואנחנו היינו בסדר עד שלילה הגיעה. הוזנה הקטנה נכנסה להיריון על ידי קולטון, ומאז הוא כל הזמן איתה. אז אני הסברתי לו שאני מרגישה לבד ורע כי הוא לא איתי, והוא באמת היה נחמד אתמול. אפילו נחמד מאוד, ואז.. היום-" נשכתי את שפתיי והיא בהתה בי. "מה? מה קרה היום?" היא שאלה ובחנה אותי. "כלום, אני.. אני אלך לחדר שלי," אמרתי וברחתי משם.