אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 33

קולטון:

"תאכלי, קים." פקדתי עליה והיא בחנה אותי, עיניה נצצו והיא הנידה בראשה. "אכלתי."
"קים." נהמתי. "תסיימי את הפסטה," היא בהתה בפסטה ופניה התעוותו, כאילו הפסטה מסתכלת עליה בחזרה.
"קולטון," היא לחשה ונאנחתי.
אני לא רוצה להכריח אותה לאכול. אבל גם חשוב לי שהיא תאכל. היא לא אכלה כלום כל היום.
"למה את מפחדת לאכול, קים? מה הסיפור?"
"כי אני שמנה ומכוערת," היא מלמלה והתחילה לבכות.
נאנחתי וקמתי אליה. הרמתי אותה מהכיסא שלה ונישקתי את ראשה.
התכופפתי בשביל להסתכל בעיניה והידקתי את לסתי שדמעה זלגה מעיניה.
ניגבתי את הדמעה ונישקתי אותה על שפתיה. "אני אוהב אותך." אמרתי. "מאוד, אוהב אותך, קים. את הירח הקטן שלי." היא בהתה בי וחייכתי אליה.
"ואת האישה הכי יפה שאני מכיר. ואת לא שמנה, וגם אם כן, את בן אדם מדהים. וזה לא משנה לי איך את נראית. כי את שלי, ואת גורמת לי להרגיש טוב, ואני אוהב שאני גורם להרגיש לך טוב.." היא חייכה חיוך מתוק ונישקתי אותה עוד פעם. "ואני אוהב אותך. ואת יפהפייה." לחשתי והיא חייכה אליי. "אתה היחיד שחושב ככה,"
"אני לא. לכל אידיוט ברדיוס של קילומטר ממך יש זקפה. את בכלל הסתכלת עלייך במראה, קים? את מושלמת." היא הסמיקה וליטפתי את הלחי שלי. "אני לא מתכוון להכריח אותך לאכול, ירח שלי, אבל אני מבקש שתבטיחי לי שתאכלי כשאת רעבה, עד שאת לא מרגישה רעבה יותר." היא הנהנה.
"ואם אני רעבה שלוש פעמים או ארבע פעמים ביום? אתה מבין שאסור לי לאכול את זה. שאם אני אוכל את זה אני אשמין? אתה לא, נכון?" נעצתי בה מבט זועם. "תאכלי שאת רעבה. אם את רעבה גם עשר פעמים ביום, תאכלי. מספיק לי גם שתאכלי ארוחה אחת ביום אם את רוצה."
"זה אומר שאני חייבת לסיים את זה עכשיו?" הנהנתי והיא בלעה את רוקה. "שבעת?" היא הנהנה והנהנתי גם. "אז לא. אבל רק אם את מבטיחה לי ששבעת ושאת לא רעבה יותר בכלל,"
"מבטיחה," היא לחשה וחייכתי אליה.

♡♡♡

פתחתי את הדלת בחדר של קים לאחר ששמעתי יבבות בכי קטועות מחדרה.
אחד מהחיילים היה מעליה והידקתי את לסתי.
יריתי בו שני כדורים וקים רצה אליי שדמעות ממלאות את עיניה.
הנשימות שלה היו מסורבלות ומהירות, היה נשמע שהיא בהתקף והרמתי את ראשה אליי. "קולטון," היא התחילה לבכות. "מה הוא עשה לך? מה הוא עשה?!" היא נצמדה אליי וחיבקתי אותה.
ליבי פעם בחוזקה. קים חזקה מאוד, אבל זה נראה משהו שונה. כאילו זה איזה זיכרון שצף בה.
ליטפתי ונישקתי את ראשה. "אני אוהב אותך." לחשתי. "אני איתך. את יכולה לבכות. זה בסדר." הרמתי אותה עליי והוצאתי אותה מהחדר.
אלה וריס בחנו אותי מהסלון והנדתי בראשי.
פניה של קים היו טמונות בצווארי, נשימתה נרגעה לאט וזה הרגיע אותי. קים חשובה לי יותר משכל אחד אחר חשוב לי. אני לא רוצה שהיא תיפגע, ומי שיפגע בה ימות.
נכנסתי לחדר שלי והשכבתי אותה על המיטה שלי.
נשכבתי לידה ונישקתי את צד שפתיה. היא הסתובבה לצד השני וכיסיתי אותה בשמיכה. "את רוצה לדבר על זה?"
"לא, פשוט תלך. אני אנסה לישון,"
"את לא רוצה שאני אשאר איתך?" שאלתי אותה והיא הנידה בראשה. "לך תהיה עם ריס ואלה, אם יקרה משהו אני אקרא לך." הנהנתי ונישקתי את ראשה.
"לילה טוב, ירח שלי." לחשתי ויצאתי מהחדר לסלון.
התיישבתי ליד ריס והעברתי את ידי בשיערי. "מה קרה לה?"
"אני חושב שהוא ניסה לאנוס אותה, אבל-" כריסטופר נכנס לדירה שניקול מאחוריו. היא חייכה אליי וכריסטוף בחן אותי בחשד. גיחכתי.
הוא חושב שאתחיל עם האישה שלו? חשבתי לעצמי.
זאת אומרת, כן. כנראה שכן, אבל אני לא אתחיל איתה בגלל שהיא אחות של איידן והוא ירצח אותי אם רק אתקרב אליה, וזה לא משנה כמה הוא 'שונא אותה'.
"הכל בסדר? שמענו יריות," ניקול שאלה ונעצתי בה מבט.
הנהנתי וסופיה נכנסה גם לדירה. היו דמעות בעיניה וקמתי אליה.
חיבקתי ובחנתי אותה. "מה קורה?"
"כלום. הכל בסדר?" הנהנתי והעברתי תלתל שלה אל מאחוריי אוזנה. "כאן הכל בסדר, אבל כאן-" הצבעתי על הלב שלה. "-בסדר?"
"היה לי סיוט.. אבל-"
"קולטון!" קים צרחה מהחדר שלי ורצתי לשם.
בחנתי אותה יושבת מקופלת על המיטה שגופה רועד.
התיישבתי לידה והיא נצמדה אליי. חיבקתי אותה ונישקתי את מצחה. "זה בסדר, קטנה שלי. הכל בסדר." נישקתי את ראשה.
היא הייתה קפואה. היא לא זזה אפילו מילימטר ולא ידעתי אם זה טוב או רע.
ליטפתי את שיערה ונישקתי אותה. "אני אוהב אותך." אמרתי לה.
היא תיפסה עליי ועטפה את ידיה סביב צווארי. חיבקה אותי וליטפתי את גבה. "את בסדר, ירח שלי?" שאלתי והיא הנידה בראשה. "מה קרה, קים?"
"כלום," מבטה היה נעוץ בעיניי וראיתי שהיא משקרת. עיניה נצצו מזה. "קים."
"כלום, יש לי סוג של סיוט כזה, שהוא חוזר על עצמו. אבל זה אף פעם לא באמת קרה." בחנתי אותה. "מה הסיוט?" היא בהתה בעיניי וברחה לשירותים.
התכוונתי להיכנס אחריה אבל היא נעלה. "קים!" נהמתי. "תפתחי את הדלת עכשיו! אני לא צוחק." דפקתי על הדלת בחוזקה. "קים!" דפקתי על הדלת עוד ועוד. לקח יותר מחמש דקות עד שהיא פתחה את הדלת קצת ונכנסתי פנימה.
ידיה היו מרוחות בדם והיא התחילה לבכות. "אני לא יכולה," היא לחשה. "אני לא מסוגלת יותר." התיישבתי לידה והיא הניחה את ראשה על הירך שלי. ליטפתי את ראשה ונישקתי אותה. "אני-"
"אני יודעת." היא לחשה וגיחכתי. "אפילו לא אמרתי כלום."
"אתה התכוונת להגיד 'אני אוהב אותך', אני יודעת כבר לזהות מתי אתה מתכוון להגיד את זה. אתה אומר את זה מלא." הנדתי בראשי בחוסר אמון והרמתי אותה עליי.
עזרתי לה לשטוף את ידיה מהם וחייכתי שהיא בחנה אותי במראה ועיניה נצצו. "אני אוהב אותך," לחשתי לאוזנה והיא הסמיקה. "גם אני אותך."
"אני אוהב אותך יותר." נישקתי את צווארה.
היא ידעה שאני צודק. אני אוהב אותה הרבה יותר משהיא אוהבת אותי, זה ברור. אבל אני לא יודע אם אני אוהב את זה או לא.
אני אוהב להראות לה ש- "קולטון, אתה מסמן אותי." היא קטעה את מחשבותיי והתרחקתי ממנה. "אני.. אני רוצה ללכת לישון, אתה יכול לעזור לי לחבוש את זה?" הנהנתי והוצאתי תחבושות מהארון בזמן שהיא הלכה למיטה שלי והתכסתה בשמיכה.
הלכתי אליה והיא בחנה אותי. חיטאתי את האזור של החתך וחבשתי אותו בזהירות. "זה כואב?"
"לא, זה בסדר." היא לחשה ונאנחתי.
נשכבתי לידה והיא עלתה מעליי. חיבקתי אותה בחוזקה ונישקתי את ראשה. "אתה.. מה אתה מרגיש?"
"שעומד לי," לחשתי לאוזנה והיא הסמיקה.
"תפסיק, נו. אני מתכוונת, איך אתה מרגיש שאתה צופה בי. שאתה מסתכל עליי."
"אני מרגיש פרפרים בבטן," לחשתי לאוזנה. "אני מרגיש שהלב שלי פועם במהירות כל כך, מתרגש כל כך לראות אותך. ושאת מחייכת? אלוהים שאת מחייכת הלב שלי מחסיר פעימות מרוב היופי שלך." היא הסמיקה והשפילה את מבטה. "והדבר היחיד שאני חושב עליו שאני מסתכל עלייך זה איך אני גורם לך להרגיש טוב יותר. איך אני מרפא אותך," היא נצמדה וחיבקה אותי בחוזקה. "אני אוהב אותך." לחשתי לה והיא הנהנה. "אני אוהבת אותך גם."