אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 2

קולטון:

ריס זרק אליי את כדור הפוטבול ורצתי איתו לכיוון השער.
היינו כל כך קרובים לאנד-זון ואז נשמעה השריקה.
זרקתי את הכדור על הרצפה בזעם והורדתי את הקסדה.
ריס הוריד את הקסדה גם ובחן אותי. "ניצחנו,"
"כן, אבל שיחקנו גרוע.."
"והם שיחקו גרוע יותר," הוא אמר בזמן שהאנטר התקרב אלינו. "זה לא היה משחק כזה גרוע, ניצחנו," נעצתי בו מבט והנדתי בראשי.
"אני הולך למלתחות," הוא הנהן וירדתי למלתחות.
הרגשתי מישהי מאחוריי והסתובבתי. "מה את רוצה, קים? איפה אלה?" בחנתי אותה.
"היא עם ריס למעלה, אמ.. אתה.. למה אתה נראה כועס? ניצחתם,"
"כי שיחקנו גרוע," העברתי את ידי בשיערי ונאנחתי. "ממש גרוע, קים."
היא יפהפייה. חשבתי לעצמי שבחנתי אותה.
היא אחת הנשים הכי יפות שאני מכיר.. על אף שהיא רק ילדה. השיער החום והעיניים הכהות האלו שלה.. אם היא הייתה בגילי, הזין שלי כנראה היה תקוע בגרון שלה כבר ממזמן.
מה שמזכיר לי, זה די עצוב שזה מה שאני חושב עליה, כי היא נראית הרבה יותר טובה משאר הבנות, היא לא סתם מישהי שאפשר לזיין ולזרוק, אבל היא גם לא פראיירית והיא לא מישהי שתיפגע בקלות.
"אם איך ששיחקתם זה גרוע, אני לא רוצה לדעת איך אתם משחקים שאתם משחקים טוב," גיחכתי והיא חייכה אליי.
"בכל מקרה.. רציתי להגיד תודה על הדובי, זה היה ממש נחמד מצידך,"
"אני תמיד נחמד." היא גלגלה עיניי וגיחכתי. שנינו ידענו שזה לא האמת.
"אני הולך להתקלח," היא הנהנה. "לכי תהיי עם אלה וריס,"
"כן, בסדר." לחשה ויצאה משם.
נכנסתי למלתחות, התעלמתי מהקולות של כולם ונכנסתי למקלחת.

שיצאתי המתלתחות היו ריקות, חוץ מאלה, ריס וקים לא היה שם אף אחד.
"זה באמת היה משחק טוב, אני לא מבינה על מה אתה כל כך עצבני." אלה אמרה ובחנה אותי בזמן שהורדתי את המגבת והתלבשתי בבוקסר.
בחנתי את קים שהסמיקה. "אף פעם לא ראית זין, קים?" היא נעצה מבט בעיניי ובלעה את רוקה.
"תעזוב אותה, קולטון, היא בת שתיים עשרה."
"שאני הייתי בן שתיים עשרה בנות היו מתחננות שאזיין אותן," שלושתם נעצו בי מבט וחייכתי. "מה?"
"זה שאני עדיין בתולה לא אומר כלום, וזה שבנות היו מתחננות ממך שתזיין אותן שהיית בן שתיים עשרה זה לא אשמתי. זאת אומרת, זה שאתה זונה לא אומר שאני אחת כזאת," קים אמרה ונעצה בי מבט. "והזין שלך קטן מאוד בהתחשב בכמות האומץ שיש לך." גיחכתי והעברתי את ידי בשיערי.
אני מניח שצדקתי במה שחשבתי עליה.
היא לא פרייארית ולא נפגעת בקלות.
"דבר ראשון, הזין שלי ענקי-"
"בדיוק כמו האגו שלך," הידקתי את לסתי. הזעם בעבע בי.
לפחות שתעמוד אחרי מה שהיא אומרת ולא תשנה את זה כל חצי דקה.
"והדבר השני, אנחנו יוצאים לאיפשהו?"
"מיה וליז צריכות את העזרה שלי במשהו, אז לא נראה לי.. אתם יכולים לצאת, שלושתכם," קים גלגלה עיניים וגיחכתי. "מפחדת שתאבדי את הבתולים שלך ותהפכי להיות זונה בגיל שתיים עשרה?" היא לא הגיבה, אבל שפתיה השתרבבו בזעף וזה גרם לי לחייך.
"היית מת לזיין אותי," לחשה וקמה משם.
היא יצאה וריס נעץ בי מבט זועם. "היא ילדה."
"היא מעצבנת."
"מה היא עשתה לך?" נעצתי בו מבט והידקתי את לסתי. "באיזה צד אתה?"
"זה לא עניין של צדדים, זה עניין של כבוד. היא לא עשתה לך כלום," הנהנתי ויצאתי מהמלתחות.
יצאתי לכיוון הדשא ובחנתי את קים שיושבת במושבי הפוטבול ובכתה בשקט. "את בוכה בגללי?" שאלתי ובחנתי אותה. היא בחנה אותי אבל לא ענתה. "אני מצטער אם פגעתי בך, בסדר?" היא המשיכה לנעוץ בי מבט. "זה לא זה? מה קרה?" התיישבתי לידה והיא נצמדה אליי ובכתה ראשה צמוד לחזי.
הרמתי אותה עליי וחיבקתי אותה בחוזקה.
"מה קרה?" שאלתי וליטפתי את הלחי שלה. "יש ילד בשכבה שלי, והוא היה ממש מרושע, קולט.. הוא קרא לי תינוקת וזונה, הוא היה מניאק.. ניסיתי לשכוח מזה, אבל אתה הזכרת לי.. מלא ילדים שונאים אותי עכשיו,"
"איך קראו לו?" שאלתי ובחנתי אותה. "לא יודעת, לא אכפת לי-"
"איך קוראים לו, קים?"
"דניאל.. אני חושבת, לא יודעת איך-" היא השתתקה ומבטי ננעץ בריס ואלה שבחנו אותנו. "תיקחו אותה הביתה, אני אבוא אחרי זה," דחפתי אותה אל ריס והתקדמתי לכיוון היציאה. "לאן אתה הולך?" ריס צעק. "אני אסביר לך אחר כך." צעקתי בחזרה ועליתי על האופנוע שלי.
יש לי ולריס רכב, שדומיניק קנה לנו, ואני קניתי לי גם אופנוע, מהכסף של הקרבות אגרוף.
התחלתי לנסוע.
בדרך התקשרתי לדומיניק.
דומיניק הוא אח של מיה, שניהם מהמאפיה.. הם עשירים בטירוף, וחוץ מזה דומיניק ידע לעזור לי.
"כן, קולטון?" הוא שאל.
"אתה יכול לאתר לי מישהו?" הוא המהם. "מי אתה צריך שאני אאתר לך?"
"דניאל ג'יימס, הוא בשכבה של קים,"
"בסדר, דקה." לקח לו קצת זמן אבל לבסוף הוא אמר, "דניאל ג'יימס, בן שתיים עשרה, שיער-"
"כן, נו.. איפה הוא?"
"רגע." הוא נהם בזעם.
עצרתי בצד והורדתי את הקסדה. לקח כמה זמן עד שהוא אמר לי איפה הוא ונסעתי לשם.
הוא משחק כדורסל עם החברים המזדיינים שלו באיזה מגרש.
הסתכלתי עליהם מרחוק.
דמיינתי איך הראש של המזדיין הזה יראה שסכין תקוע בו, אולי אפילו שניים.
אני לא מבין למה יש לי את הדחף הזה לגונן על קים. אני אפילו לא יודע מה השם משפחה שלה.
מבטו ננעץ בי וצעדתי לשם שידיי בכיס של הג'קט שלי. יש רוח ואני מניח שעוד מעט יתחיל לרדת גשם או שלג בעצם.. די קר.
"קולטון," דניאל אמר ובחן אותי. "הכל בסדר?"
"אתה מכיר את קים?" שאלתי. "מי? הרננדז? הזונה הקטנה הזאת?" מבטי הפך שחור והוא התכווץ.
"אתה מכיר אותה? היא אחותך? מה-"
"כן, אני מכיר אותה. לא, היא לא אחותי. וכן, אנחנו קרובים מספיק בשביל שאני ארביץ לך למוות."
"אני לא מפח-" העפתי את האגרוף שלי ופגעתי במרכז בטנו.
החברים שלו בחנו אותי והמשכתי להרביץ לו. הוא ניסה להתנגד לי אבל חייכתי אליו.
"קולטון, תפסיק." שמעתי את קולו של ריס מאחוריי. "אתה הורג אותו," התעלמתי ממנו והמשכתי.
פגעתי בו כל כך הרבה פעמים, הוא דימם כולו.
הייתי מרוח בדם שלו וכך גם כל שאר האזור.
"קולטון." שמעתי את דומיניק ועצרתי. קמתי מדניאל והוא ירק דם. "הוא ילד."
"הוא יהיה בסדר, שיפסיק להתבכיין." יצאתי מהמגרש ועליתי בחזרה על האופנוע שלי.
התחלתי לנסוע שדומיניק וריס מאחוריי.

הגעתי לבית יתומים ובחנתי את כולם. אספן, המזדיין הזה ישב ליד קים ונגע בברכה.
הידקתי את לסתי.
"קים, בואי רגע." אמרתי והיא סובבה את מבטה אליי ואז קמה לעברי במהירות.
"אתה מלא בדם.." היא מלמלה ובחנה אותי.
"הכל בסדר? פגעו בך?"
"לא. המזדיין פגע בך?" שאלתי ונעצתי מבט זועם באספן.
"לא.. זאת אומרת, רגע, אתה הרגת את דניאל?"
"הייתי עושה את זה, אם דומיניק לא היה עוצר אותי." מלמלתי בזעף. "בשבילי?" משכתי בכתפיי והיא חייכה.
החיוך שלה גורם לעורי לסמור.
ברצינות.
אף פעם לא חשבתי שארגיש משהו כזה למישהי.
גם שנאה וגם צורך להגן עליה.. זה הזוי כל כך.
לא הייתי בטוח בכלום.
לא באם מחר אקום ואשנא אותה עוד פעם, או שאולי בעצם ארצה לחבק אותה ולהגן אותה.
אבל ידעתי דבר אחד, אני מוכן לעשות בשבילה הרבה יותר ממה שעשיתי היום.
אני מוכן לרצוח, לשרוף ולהתעלל בכל מזדיין שרק יגע בה או יפגע בה.
ויכולתי להישבע, זאת אומרת, אני נשבע לעצמי, שהיחיד שאי-פעם יפגע בה בלי לשלם על זה, יהיה אני. רק לי מותר לפגוע בה. רק לי מותר להכאיב לה או לגרום לה לבכות. כי אני יהיה שם גם בשביל לנחם אותה.

——
כמו שרשמתי בפרק האחרון בספר של לאונרדו וסקרלט, שאר הפרקים יעלו שאסיים עם הספר של לאונרדו וסקרלט (נכון לכרגע), מקווה שאהבתן את הפרק💗🫶🏻