אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 48

קים:

"ניצחתי." אמרתי שהפלתי את קולט על הרצפה ונישקתי אותו. הוא חייך והתנשף. "לא ניצחת. את דקרת אותי." הנדתי בראשי ונישקתי אותו עוד פעם.
"את דקרת-"
"זה לא בניגוד לחוק," לחשתי כנגד שפתיו וליטפתי את השרירים שלו. הוא תפס בידיי והפך אותנו.
"את לא ניצחת. אני ניצחתי. זה ניצחון טכני." הנדתי בראשי וברחתי משם ורצתי לבית.
זה קולטון, הוא לא באמת יגרום לי לסבול, אבל אולי כן.
רצתי לקומה למעלה ונכנסתי לחדר של לאונרדו.
הוא זקר גבה ובחן אותמ. "הוא יהרוג אותי," רצתי אליו והוא חיבק אותי.
סקרלט נעצה בנו מבט זועם. ממש זועם.
היא שונאת אותי כל כך, במיוחד אחרי שגיליתה שנישקתי אותו. לעזאזל, אני נישקתי את לאונרדו. המחשבה הזאת פשוט לא נכונה. המעשה הזה היה לא נכון. זה היה טעות מוחלטת.
"סקרלט.. בחייך, היא בגיל של אחותך." הוא אמר. בחנתי את שניהם, לא אהבתי את זה שהיא כועסת עליי. ביני לבין לאונרדו אין כלום. אנחנו סתם קרובים זה לזה, על אף שאם מישהי הייתה קרובה לקולטון כמו שאני קרובה ללאונרדו, כנראה הייתי רוצחת אותה. אבל לאונרדו יכול להיות אבא שלי, אני לא אצא איתו.. בעצם גם זה לא דוגמה ממש טובה. בין לילי לאיידן יש שבע עשרה וחצי שנים. ביני לבין לאונרדו יש חמש עשרה.
התכווצתי שקולטון הגיע לחדר, עיניו נצצו מזעם, אבל יכולתי לראות שם גם תשוקה והנאה שהסתכל עליי. "תחזרי לכאן, קים."
"אני ניצחתי. תעזוב אותי."
"את דקרת אותי."
"וניצחתי." אמרתי שחיוך קטן על פניי, למה הוא נראה כועס עכשיו יותר ממקודם? בגלל לאונרדו? אבל הוא יודע שאנחנו חברים ממש טובים.
הוא התקרב אלינו והרים אותי עליו. הריח החזק של הריח שלו גרם לירכיי להירטב.
"את שיחקת מלוכלך," הוא לחש לשפתיי, שפתינו התחככו והסמקתי. "אבל לא רימיתי,"
"את לא.. אבל זה לא סותר את זה ששיחקת מלוכלך מאוד." הוא קירב את שפתיו לאוזני וליקק את קשת אוזני. "את יודעת מה מגיע למי שמשחק מלוכלך?" הנהנתי ונצמדתי אליו עוד. "את יכולה להראות לי את הידיים שלך?"
הראיתי לו את הידיים שלי והוא בחן את מפרקיי. אתמול, שעשיתי את זה, אני לא חושבת שאף אחד יהיה מסוגל להבין כמה רציתי את זה. אני באמת לא רציתי להיות כאן. לא הרגשתי שהוא אוהב אותי מספיק בשביל שאשאר כאן רק בשבילו, אבל אני יודעת שזה רק הראש הדפוק שלי.
שהוא אוהב אותי הכי בעולם.
"עשית את זה עוד פעם?" לאונרדו שאל. העברתי את מבטי אליו והנהנתי. "ולא סיפרת לי?"
"לא חשבתי שאני צריכה לספר לך.. זה גם היה אתמול שישנת, ואז הלכנו לים ולאכול.. ואז חזרנו לכאן ונרדמתי." הוא הנהן וקולטון בחן אותו. "היא בסדר?" הוא שאל באיטלקית. הוא דיבר על סקרלט, כמובן. היא באמת הייתה נראית לא טוב. היא נראתה כמו.. טוב, כמו מישהי הורמונלית מאוד.
"היא כועסת על קים והיא עייפה ונראה לי שהיא גם רוצה שתלכו," לאונרדו הנהן וקולט הסתובב שאני עליו והלך לכיוון החדר שלנו שראשי מונח על כתפו.
"קולטון?" שאלתי בשקט שהוא נכנס וסגר את הדלת. הוא השכיב אותי על המיטה ובחן אותי. "מה קטנה שלי?" הסמקתי והוא נשכב לידי. הוא ליטף את הלחי שלי ונישק אותי. "מה?" הוא שאל אותי ונצמדתי אליו. "אני אוהבת אותך," לחשתי והוא חייך. "אני אוהב אותך גם ירח שלי." הוא נישק אותי. "לעזאזל, הכי בעולם אני אוהב אותך." הוא עלה מעליי ונישק אותי בעדינות.
"לא," מלמלתי והורדתי אותו ממני. "מה?"
"תמיד שאתה מנשק אותי או יותר מדי בעדינות או יותר מדי בכוח, אתה רוצה לזיין אותי. ואני לא רוצה שתזיין אותי." עליתי מעליו ובחנתי אותו. הוא בהה בי וליקק את שפתיו. "את כל כך יפה, אלוהים," הסמקתי והוא ליטף את הירכיים שלי. בלעתי את רוקי.
הידיים שלי גדולות יותר מהיד שלו אפילו.
הן גדולות הרבה יותר מדי. הרגשתי דמעות מעקצות בעיניי וירדתי ממנו. "מה?" הוא שאל בשקט. "אתה לא חושב שהירכיים שלי ענקיות ומכוערות? זה לא מגעיל אותך?" הוא הניד בראשו וחיבק אותי חזק אליו. "את מהממת, וגם אם כולם יחשבו שאת הדבר הכי מכוער בעולם – על אף שאף אחד לא חושב ככה כי את פאקינג מושלמת – אני אמשיך לחשוב שאת יפה ומהממת." השפלתי את מבטי אבל הוא תפס בסנטר שלי וגרם לי להסתכל עליו.
"ואני אוהב אותך," הוא נשק לי רכות על שפתיי והוריד אותי ממנו. "אני יורד רגע למטה, את רוצה לבוא איתו?"
"לא. זה בסדר." היא מלמלה בשקט.