אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 43

*כעבור חודש*
—————

קולטון:

"בהצלחה," קים לחשה לי וניסיתי לנשק אותה אבל היא תפסה בי. הידקתי את לסתי והנהנתי. "תודה, ירח שלי." אמרתי על אף שזה הדבר האחרון שרציתי להגיד.
עליתי לזירה והיא הלכה לקהל וחייכה אליי.
אבל לאט היא הלכה לאיפשהו ועקבתי אחריה בעיניי הולכת לכיוון היריב שלי ו.. פאק אני ארצח אותה.
הוא נישק אותה. עם לשון. נישק אותה ממש, ליקק כל חלק בפה שלה וזה גרם לדם שבעורקיי להתחמם.
היא הנהנה שהוא אמר משהו והוא נישק אותה עוד פעם וחייך אליה.
הוא עלה לזירה גם והקרב התחיל.
דאגתי להרביץ לו כמה שיותר חזק, כל פגיעה שלי בו.
פגעתי בו בפנים בפעם השלישית והוא כבר היה נראה מסוחרר וכולם הריעו מסביב חוץ מקים שהייתה נראית עצבנית. חייכתי והפלתי את המזדיין על הרצפה.
הקרב הזה היה קל.. קל מדי בהתחשב בעובדה שהוא אחד מהמתאגרפים הצעירים הכי טובים באזור הזה. הוא אמור להיות בערך בגילי.
קמתי ממנו ובעטתי לו במפשעה.
אחרי שהכריזו עליי כמנצח יצאתי מהזירה וקים נכנסה למלתחות עם המזדיין הזה אחריי. "אתה בסדר?" היא שאלה בשקט וניגבה את הדם מפניו בזמן שהוא הנהן ונעץ בי מבט.
הוא נישק אותה וחייכתי.
אני לא חושב שהוא הבין כמה הוא הסתבך.
הורדתי את המכנס שלי וקים בחנה אותי. "בואי לכאן רגע," פקדתי עליה והיא קמה לעברי.
הצמדתי אותה ללוקרים שאני מאחסן בהם דברים וסגרתי עליה. "מה שהיה כאן עכשיו, קים. זה כלום לעומת מה שיקרה לו. את מבינה אותי?" שאלתי אותה והיא בהתה בי בעיניה החומות והגדולות.
"אתה מניאק ואידיוט, אני שונאת אותך." היא אמרה והתכוונה ללכת אבל הצמדתי אותה חזק יותר ללוקר שלה ורכנתי לאוזנה. "לא ענית לי."
"אני מבינה." היא נהמה ונעצה בעיניי מבט נוקב. "יופי." שחררתי אותה והיא דחפה אותי ממנה. "אידיוט.." היא מלמלה והלכה אליו.
היא התיישבה מעליו ונישקה אותו בתאווה.
נעה מעל הזין שלו והוא ליטף את הירכיים שלה. "אכלת?" הוא שאל אותה בשקט והיא נעצה בו מבט והנידה בראשה.
שקרנית.
היא אכלה מקודם את האוכל שסופיה הכינה לה במיוחד כי היא לא אכלה איתנו.
בחנתי אותם והוא חיבק אותה.
גלגלתי עיניים והורדתי את הבוקסר. נכנסתי למקלחת וחשבתי על דרכים לרצוח את המזדיין הזה.
הוא ימות בזמן הקרוב.

הגענו הביתה וקים ישר עלתה למעלה ואני די בטוח שהיא גם נרדמה, כך שאני עולה למעלה ומתיישב לידה אני לא מופתע לראות אותה ישנה מכווצת כמו תמיד שאני לא ישן איתה.
זה נראה כאילו היא מפחדת לישון לבד.
היא מפחדת שמישהו יגיע ויעשה לה משהו.
אבל אני לא ארשה שמישהו יפגע בה, אף פעם. התכופפתי ונישקתי אותה על שפתיה.
"אני אוהב אותך, קים. ולכן אני לא ארשה לך לצאת עם כל אחד אחר חוץ ממני. כי רק לי מותר לפגוע בך, למרות שאני באמת מנסה שלא. את יודעת את זה, נכון?" היא לא ענתה. לא ציפיתי שהיא תענה.
שפתיה תפוחות וורודות, אני רוצה לטרוף אותן.
אני רוצה לטרוף אותה. היא מושלמת. כל חלק בה. היא יפה כל כך.
השיער החום שלה והריסים האורכים שלה.
הלב שלי פועם חזק כל כך שאני מסתכל על היופי שלה.
נישקתי את מצחה וירדתי למטה.
המשכתי לחשוב על קים. האהבה שלי אליה משגעת, גורמת לליבי לבעור. היא היחידה שאני רוצה. אני אוהב אותה כל כך.
ליקקתי את שפתיי ונאנחתי. אני אוהב אותה כל כך והיא רק מחפשת איך לעצבן אותי ואיך לצאת עם היריבים שלי.
לפעמים זה מרגיש שהיא משתמשת בי בשביל להשיג אנשים אחרים על אף שהיא יודעת שהיא שלי ואני אוהב אותה ואני רוצה אותה קרוב אליי. הזעם בער בי שנזכרתי באיך שהיא התמזמזה והתנשקה איתו שם. לעזאזל, אני רוצה לרצוח אותה ואותו.
הלכתי למטבח ומזגתי לי כוס מים בזמן שאיידן נכנס למטבח.
"מה היא עשתה?" הוא שאל ובחן אותי.
"המפלצת הקטנה? התנשקה עם אחד המתאגרפים שהתמודדתי מולם, עם יריב שלי."
"ומה אתה עשית?" חייכתי וליקקתי את שפתיי. עדיין לא עשיתי כלום אבל עכשיו עלה לי רעיון מצוין.
הוא ימות כל כך בקרוב ואני אהנה בכל רגע.
אני אגזול את החיים שלו לאט-לאט, הדם שלו.. יהיה כל כך כיף לראות אותו יוצא ממנו.
"כאן אתה נכנס לתמונה, אני צריך את העזרה שלך."
"מה אתה מתכנן לעשות?" הוא שאל ועיניו נצצו, הוא גם רוצה דם.
"לקשור את הידיים שלו באחת הזירות ולהרביץ לו למוות."
"אז למה אתה צריך אותי?" שפשפתי את לסתי והוא המשיך לבחון אותי.
"אני רוצה תיעוד ואני לא רוצה שיהיה שם אף אחד חוץ ממך ומהבנים." וכך אראה את זה לקים ואסביר לה שזה מה שיקרה לאויבים שלי אם הם יגעו בה.
מעבר לכך שלא מצא חן בעיניי העובדה שהיא שיקרה לו שהיא לא אכלה. למה שהיא תשקר לו אלא עם כן היא לא רוצה שהוא יגלה על כך?
"כאילו אני, אתה, ריס, ג'יימס, לאונרדו, דומיניק ואית'ן?" נעצתי בו מבט והנהנתי. על אף שלא באמת רציתי שכולם יהיו שם, העדפתי שמי שיהיה שם יהיה רק איידן, דומיניק וריס. כי אם אית'ן ידע הוא יספר למיה ומיה תספר לקים.
עם לאונרדו ידע הוא יספר לקים ישירות ואם ג'יימס ידע.. טוב, ג'יימס יכול להיות שם גם.
ניקי נכנסה למטבח ובחנה אותנו. "כריסטופר יכול לבוא לכאן מחר?"
"כן," איידן אמר לה, אבל לא היה נראה שהוא אוהב את זה כל כך.
היא חייכה אליו. "תודה," לחשה. "וניקי?"
"כן, איי?" הוא בלע את רוקה ובחן אותה. הוא אהב אותה, אבל לא ידעתי מה היה הקשר ביניהם בדיוק. "את רוצה דירה משלך בבניין או שלא אכפת לך לגור כאן?"
"לא אכפת לי לגור כאן, אבל אני אשמח שתהיה לי דירה משלי. זאת אומרת, לגור עם האח המאוד מעצבן שלי-"
"בסדר, הבנתי." הוא קטע אותי והחנקתי גיחוך. "אני אטפל בזה מחר." היא הנהנה וחיבקה אותו. הוא נישק את ראשה והיה נראה שהקשר ביניהם באמת חזק יותר ממה שהיה, איידן והיא לא ממש אהבו אחד את השני.. "לילה טוב, איי."
"לילה טוב, ניקי." הוא אמר בחזרה והיא הלכה משם.
בחנתי אותו ורוקנתי את המים שנשארו לגרוני ושמתי את הכוס בכיור תוך כדי שאני בוחן אותו ומחייך.
"אחותך לוהטת," לחשתי ומבטו שנעוץ בי הפך זועם.
להתגרות באיידן לפעמים כיף יותר מלהתגרות בקים.
"תירגע, רק אמרתי את זה.. לא התכוונתי לעשות כלום."
"משום מה זה לא ממש מרגיע אותי."
"אל תדאג. אני לא מזיין בנות בלונדיניות. רק בנות עם שיער שחור או חום." או יותר נכון רק בנות עם שיער חום ועיניים חומות וכהות שאפשר להבין דרכן הכל שעונות לשם קים.
וכן, אני לא כל כך אוהב לזיין בלונדיניות.
אומנם נמשכתי לאלה, אבל בלונדיניות זה לא בדיוק הטעם שלי – לפחות בזמן האחרון.
איידן הידק את לסתו וקפץ את אגרופיו בצידיי גופו. "בעיקר שלבנות עם השיער השחור יש עיניים כחולות." לחשתי. לא היה צריך להיות גאון בשביל לראות בעיניים שלו שהזעם שלו ממשיך לבעור ולגדול. "עוד שנייה היחיד שיהיה קשור וירביצו לו למוות יהיה אתה." שיניו היו חשוקות.
הוא חושב שהוא מאיים עליי? הוא עוד לא הבין שאני פסיכופת? גיחכתי והעברתי את ידי בשיערי. "אני מעדיף להיות קשור ושיזיינו אותי למוות," קרצתי.
"תבקש מקים לעשות את זה, אני בטוח שהיא תשמח מזה."
"אל תזכיר את קים, חתיכת בן זונה. אף פעם." לעזאזל, שאף אחד לא ידבר על קים. רק לי מותר לדבר עליה, לא אף אחד אחר.
היא שלי.
"אל תדבר על אמא שלי, קולטון." הוא נהם בחזרה. "חשבתי שאתה אוהב זונות, אתה אוהב שהן פותחות עבורך את הרגליים ומקבלות את הזין שלך כמו זונות טובות. או שאולי אתה אוהב מישהי מסוימת שעושה את זה.." הוא חייך, הנהן והתקרב אליי באיטיות. "אתה צודק, קולטון.." הוא מלמל בשקט. "ורק בגלל העובדה שאני אוהב אותה, אם אי פעם תקרא לה כך עוד פעם-" הוא הוציא סכין ודקר אותי בירך. נהמתי בכאב, אבל לא התרגשתי מזה יותר מדי. האמת הייתה שזה היה די צפוי. "זה יגמר במוות, לא בסתם דקירה."
"יש לי תחושה שהסכין הזאת יותר גדולה מהזין שלך." הוא גיחך והעביר את ידו בשיערו.
מבטי היה נעוץ בו שהוא העיף את האגרוף שלו ופגע באפי.
"הזין שלי הרבה יותר גדול מהסכין הזו, תסמוך עליי. אבל עוד מעט הסכין הזאת תהיה הסיבה שלא יהיה לך זין."
הוא הנהן. "לך תזדיין."
הנהנתי. "אל תדאג, קולטון, אני אעשה את זה. אני פשוט מתלבט אם לזיין את קים או לא-" נהמתי בזעם והוא השתקק. רציתי לרצוח אותו, באמת. "תתרחק מקים, איידן! אם רק קצה הזרת שלך תיגע בה, אתה מת."
"לאיים עליי בטריטוריה שלי זה לא חכם במיוחד," הוא אמר ובחן אותי. הוא שלך את ידיו מהדם והחזיר את מבטו אליי.
"תבקש מהרופא שיבדוק את זה, או שתלך לבית חולים, או שתדמם למוות. זה לא כאילו אכפת לי." הוא הלך וגלגלתי עיניים.
העברתי את ידי בשיערי והתקשרתי לדוקטור רדפורד.
תוך כמה זמן הוא היה בסלון וחבש את הרגל שלי. "אתה תהיה בסדר, לא תמות." נעצתי בו מבט והוא גיחך. "שכחתי שאסור לצחוק איתי, כריסטיאן, זה ש- פאק. אני-"
"מה קורה?" קים שאלה והתקרבה אליי.
מבטה היה כאוב שהיא הלכה ובחנתי אותה בזעם. "מה?"
"הרגליים שלך."
"מה איתם?" היא שאלה בבלבול ונעצתי מבט בעיניה. "מה? אני לא עשיתי כלום, פשוט כואבת לי הבטן בגלל המחזור." הנהנתי והושבתי אותה בין רגליי. "למה הרגל שלך חבושה?"
"הוא נד-" נעצתי מבט בכריסטיאן והנדתי בראשי. "מה?"
"כלום. אתה יכול ללכת עכשיו, כריסטיאן." הוא הנהן וסידר את הדברים שלו. "ביי,"
"ביי דוקטור רדפורד, תודה." קים הסתובבה אליי וזקרה גבה. "איידן האידיוט הזה דקר אותי, אבל זה לא היה במקום חשוב וזה גם לא כזה כאב לי." היא בחנה אותי והנהנה. "את יכולה להראות לי את הרגליים בכל זאת?" היא הנהנה והורידה את הגרביים שלה.
הורדתי את התחבושת. זה היה נראה שזה התחיל להגליד וחייכתי אליה. "אל תעשי את זה עוד פעם. את תתעלפי מכאבים בסוף." היא הנהנה בהבנה. "אני אוהב אותך." לחשתי לה והיא גלגלה עיניים וקמה ממני.
"מה?" שאלתי אותה. "תפסיק להגיד את זה,"
"אבל אני אוהב אותך. אני לא אומר את זה סתם, קים." היא נעמדה מולי, שפתינו היו קרובות והיא ליטפה את הלחי שלי ובלעה את רוקה.
עיניה נצצו מדמעות. "אבל אני לא אוהבת אותך, קולט."
הרגשתי כאילו הלב שלי נשבר ונסדק והרצון העז שלי לדם רק התגבר. המזדיין הזה כל כך עומד לסבול.

♡♡♡

שהעפתי את האגרוף שלי בפעם האחרונה, הדם כבר כיסה את כל הזירה והמזדיין היה מעולף.
זה היה הדבר הכי כיף שעשיתי בחיים שלי.
שעה. כבר שעה שאני נלחם במישהו שלא יכול להילחם בחזרה. וזה פשוט כל כך כיף.
אני אוהב להילחם. יש בי רוגע מסוים שאני נלחם. אם לא הייתי נלחם לא הייתי רוצה לדעת איך התגובות שלי לדברים בסגנון כמו זה היו.
אם לא הייתי יודע להילחם כנראה שממזמן הייתי מת או בכלא. קמתי ממנו וחייכתי לריס שמסתכל עליי במשהו דומה לזעם ודאגה באותו הזמן. "אתה לא חושב שהגזמת?"
הנדתי בראשי. "לא."
איידן בחן אותי ביחד עם דומיניק ולאונרדו. "ברור לך שהיא תיפג-"
"תשתוק, דומיניק." נהמתי וקטעתי אותו.
אידיוט, באמת. שלא יזכיר את זה כאן.
ניגבתי את ידיי בחולצה שלי.
כולם היו לפחות עם קצת דם, כי אחרי הכל הדם שלו השפריץ לכל פאקינג מקום כאן.
הלכתי למעלית וכולם אחריי. שילבתי את ידיי על חזי.

קים בהתה בי עם דמעות בעיניה ושפתיה הרועדות וחייכתי. "אתה מפלצת." היא נהמה וקמה מהשולחן.
דומיניק וריס בחנו אותנו וחייכתי שהיא התקרבה אליי. "אתה בן זונה ואידיוט ורוצח! אני שונאת אותך!"
"לא חשבתי שתצעקי 'אני אוהבת אותך, קולטון' כבר הבנו שאני אוהב אותך אבל את זונה ומעדיפה לפתוח את הרגליים שלך בשביל אנשים שאת לא מכירה במקום לצאת עם מישהו שאומר לך כבר במשך שנתיים שהוא אוהב אותך." שפתיה רעדו והיא דחפה אותי ויצאה מהמפקדה.
נשכתי את שפתיי בחוזקה.
שנאתי לראות את קים בוכה, אבל זה פאקינג מגיע לה.
דומיניק בחן אותי. "אני יוצא החוצה," אמרתי.
יצאתי למרפסת והדלקתי סיגריה. דומיניק התיישב לידי והדליק סיגריה גם. שאף את הסיגריה והיה שקט. "מה?" שאלתי בזעף.
"היא לא שונאת אותך." הוא אמר והעביר את ידו בשיערו. "היא כועסת, אבל שתכעס, זה מגיע לה. זה לא אני זה שמתנשק עם האויבת שלה מול העיניים שלה, נכון? היא לא זאת שאמרה לי כל כך הרבה פעמים שהיא אוהבת אותי ואז הייתה צריכה לצפות במי שהיא אוהבת מתמזמז עם מישהי אחרת. אני כן. אני כנראה אמרתי לה את זה יותר מחמש מאות פעמים רק בשנה האחרונה והיא- פאק! לפעמים אני רוצה להרוג אותה.." אבל אז, כשהכניסה למרפסת נפתחה והיא רצה אליי ונצמדה אליי שהיא בוכה ורועדת מפחד, ידעתי ששיקרתי.
אני אוהב אותה יותר מדי. אני לא רוצה להרוג אותה. לחיים שלי אין משמעות בלעדיה.
"מה קרה?" שאלתי אותה בשקט והיא בכתה לחזי. "קים, יפה שלי, מה קרה?" שאלתי בדאגה וליטפתי את הלחי שלה.
היא הסתכלה על דומיניק ואז עליי ואז פישקה קצת בין רגליה. נאנחתי. "למה?"
"אני לא עשיתי את זה, זה היה מישהו אחר." היא בכתה. "אחד מהחיילים, הוא אמר שגידאון מסר לי שזה יגמר רע יותר בפעם הבאה." הבכי שלה התחזק והצמדתי אותה עליי, הדם שלה לכלך את המכנסיים שלי, אבל הם היו מלוכלכים עוד לפני. דומיניק סימן לי שהוא הולך והשאיר אותי לבד.
"אני שיקרתי," קולה היה שקט וצרוד, עיניה נפוחות מבכי.
"שיקרתי ממש." כיווצתי את מצחי וליטפתי את הלחי שלה.
שפתיה רעדו מפחד. "אני לא שונאת אותך, האמת היא שאני אוהבת אותך בטירוף. כמו לא אהבתי אף אחד אף פעם, ואני מנסה לשקר לך ולעצמי כי אני לא רוצה לאהוב אותך. אני מפחדת להיפגע ממך. אני- אוף," היא בכתה וליטפתי את גבה. היא הייתה נראית מוטשת.
עייפה כל כך ועצובה ופגועה. נישקתי את מצחה והיא שמה את ראשה על כתפי. "איפה החייל הזה?"
"במקלחת בחדר שלנו, קשור, מעולף, עם הסכין בירך שלו." גיחכתי ונישקתי אותה. "אני לפעמים כל כך גאה בך שבא לי לרדת על הברכיים ולנשק כל חלק בגוף שלך."