אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 41

קולטון:

קים נכנסה לחדר והייתה די שקטה. בחנתי אותה מתהלכת הלוך חזור וכוססת ציפורניים. "מה?" היא שאלה שראתה שאני מסתכל עליה. "כלום." לחשתי.
"אני באמת מצטערת," היא לחשה. "לא אכפת לי." אמרתי. "את פגעת בי, קים! את דיברת עליי ועל ההורים שלי למרות שאת יודעת שזה נושא רגיש אצלי!" צעקתי והוא התכווצה.
מה שהיא עשתה עבר כל גבול, לא משנה כמה אני אוהב אותה. היא השפילה את מבטה וברחה לשירותים.
הלכתי לשם ומנעתי ממנה לסגור את הדלת. לקחתי את הסכין והיא הנידה בראשה. "בבקשה," היא יבבה שעיניה מלאות בדמעות.
שפתיה רעדו והיא התכווצה בפינת החדר שהנדתי בראשי.
"בואי לכאן," היא קמה על רגליה והתקרבה אליי שראשה מושפל והיא מסתכלת על רגליה.
שהיא הייתה קרובה אליי מספיק רכנתי לאוזנה.
"את אמרת, שאמא שלי היית זונה שפתחה את הרגליים לכל אחד ושהיא עשתה אותי בטעות. שהיא ביקשה ממי שירה בה לירות בה רק בשביל שלא תצטרך לראות אותי יותר ואת זאת שרוצה לפגוע בעצמך, קים?!" הצמדתי אותה אליי והרגשתי את הזעם בתוכי. "אני שונאת אותך חתיכת אידיוט!" היא ניסתה לדחוף אותי אבל תפסתי בה חזק יותר.
"הזונה היחידה שפותחת רגליים לכל אחד שאני מכיר זאת את, קים. את טעות. האהבה שלי אלייך הייתה טעות גדולה. טעות שלא תחזור על עצמה - אף. פעם. קים." הדמעות מילאו את עיניה וזלגו על פניה.
לא הרגשתי שום דבר, אבל ידעתי שמה שאמרתי זה שקר.
הטעות הזאת לא תחזור עוד פעם רק בגלל שהטעות הזאת עוד לא נגמרה. אני עדיין בטעות הזאת חזק יותר משנראה לי.
אני מאוהב באישה שמולי לגמרי.
האהבה שלי אליה היא אינסופית וגם אם ארצה אף פעם לא אפסיק לאהוב אותה, אבל זה גרם לי לזעום העובדה שהיא אף פעם לא תחשוב את אותו הדבר.
היא לא חושבת שאת מה שאני חושבת עליה.
העברתי את שיערה החום אל מאחוריי אוזנה וחייכתי.
עיניה נצצו בפחד והיא ברחה ממני. נשארתי לבבות בקיר וסגרתי את ידי באגרוף על הסכין הקטנה.
בחנתי אותה שוכבת על המיטה מקופלת ובוכה.
כאב לי לראות את זה, אבל כבר לא היה לי אכפת מזה.
ירדתי למטה במדרגות ויצאתי למרפסת.
הדלקתי סיגריה וריס התיישב לידי.
הוא היה שקט ורגוע, אבל הדבר היחיד שעבר בראשי היה כמה אני רוצה לצרוח.
"מה קרה?" שאלתי אותו. "מה קרה לך ולקים?"
"היא זונה. אני שונא אותה." שקרן. שקרן. שקרן. הקולות צרחו בראשי, ולעזאזל הם צדקו.
קים היא הירח הקטן שלי. היא האהבה שלי. לא משנה כמה אשקר לעצמי אני אוהב אותה ואני ממש לא חושב שהיא זונה.
"אני לא! תפסיק להגיד את זה!" קים צרחה מאחורי. "אתה יודע טוב מאוד שמאז שעשיתי את זה איתך לא עשיתי את זה עם אף אחד אחר כי אני מפחדת! אז למה אתה אומר את זה?!" עיניה היו מלאות דמעות ומשכתי אותה אליי.
היא התיישבה עליי וניסתה להתנגד אבל החזקתי אותה צמוד אליי תוך כדי שהיא בוכה. "תסתכלי עליי." פקדתי והיא הרימה את מבטה אליי. בהתה בעיניי וליטפתי את הלחי שלה. "אני נאנסתי, קולטון. נאנסתי שהייתי בת עשר ואז הפעם הראשונה שלי הייתה איתך."
"קים-"
"זו הייתה טעות לעשות את זה איתך, אתה מתייחס אליי פאקינג מגעיל." הידקתי את לסתי.
מגעיל?! היא פאקינג צוחקת. אני הייתי - ועדיין - מאוהב בה כמו שלא הייתי באף אחת אחרת.
אם מישהו התייחס למישהו מגעיל בקשר הזה, זה איך שהיא התנהגה כלפי. לא ההפך.
אני הייתי זה שעזרתי לה ותמכתי בה.
אני הייתי זה שאמר לה כל כך הרבה פעמים שאני אוהב אותה, היא בקושי אמרה את זה פעם אחת.
אני כל החיים שלי ניסיתי להראות לה כמה שהיא יפה ומהממת וכמה שאכפת לי ממנה והיא הייתה שאת שתמיד זלזלה בזה.
היא הייתה זאת שיצאה עם גברים אחרים למרות שידעה שאני אוהב אותה והיא שייכת לי.
"אם הייתי מתנהג אלייך מגעיל לא היית כאן עכשיו, קים." היא הידקה את לסה והיא הרימה את ידה בשביל להרביץ לי אבל תפסתי בידה ועצרתי אותה. "קים." הזהרתי והיא בהתה בי. "תלכי לחדר שלנו ותחכי לי."
"למה? אתה תרביץ לי?" גיחכתי והעברתי את ידי בשיערי. להרביץ לה? אני?
"תלכי לחדר." היא הלכה וריס בחן אותי.
"אתה לא חושב שהגזמת?"
"לך לאלה, ותלך להזדיין, ריס." נהמתי ויצאתי משם.
הלכתי לחדר שלנו ונשכבתי לידה. היא נצמדה אליי וחיבקתי אותה. נישקתי את ראשה והיא נאנחה. "אני אוהבת אותך," היא מלמלה וליטפתי את ראשה.
"אני אוהב אותך גם, אבל מה שעשית כל כך עצבן אותי. איך יכול להגיד את זה, קים? את יודעת ש-"
"אמרתי שאני מצטערת." היא לחשה ובחנה אותי עם דמעות בעיניה נישקתי אותה והיא הנידה בראשה.
"אל תעשה את זה." היא לחשה ושמה את ראשה על חזי. עיניה נעצו באיטיות והיא נאנחה.
היא הייתה נראית עייפה, ידעתי שהיא הייתה. אבל לא ידעתי אם היא פגעה בעצמה ומתי, ואני לא רוצה שהיא תיפגע. לא בגללי, לא בגלל אף אחד אחר.
ליטפתי את שיערה הכהה וליטפתי את גבה.
היא לא הסתכלה עליי אבל ראיתי אותה מסמיקה. היא אהבה שליטפתי את גבה, זה הרגיע אותה, תמיד.
אותי הרגיע לדעת שהיא בטוחה, והאישה שלי בטוחה רק שהיא בזרועותיי. לא בשום דרך אחרת.
ואני צריך שהיא תהיה מוגנת כי אם לא זה ישבור לי את הלב.
אני צריך לדעת שהיא בסדר ואף אחד לא יכול לפגוע בה.
ואני סומך רק על ארבעה אנשים בקטע הזה, דומיניק, ריס, אלה ועל עצמי, כמובן. לא על אף אחד אחר וזה אף פעם לא ישתנה.
לאט היא נרדמה ונישקתי את ראשה. "את כל כך יפה," נאנחתי.
יכולתי לבהות בה שעות, ביופי הזה שלה שמחרפן את ראשו וגורם לזין שלי להתקשח.
המראה שלה מערפל את ראשי כל פעם בחדש.
הטלפון שלי צלצל ועניתי מהר לדומיניק. "מה קורה?"
"בקשר למה?" שאלתי. "בינך לבין קים? בשיקגו? בקרבות? מה קורה איתך?" הוא שאל גם.
"אני בסדר, קים נרדמה עליי עכשיו. אני חושב שמה שקרה בינינו ביומיים האחרונים השפיע עליה יותר מדי.. היא נראית עצובה, זה נראה שכואב לה, כאילו כל הזמן. אבל אני לא מבין ממה." אמרתי. "תבדוק אם היא לא עשתה לה את מה שהיא עשתה שהייתה בת ארבע עשרה." נאנחתי והורדתי אותה ממני. "אני אבדוק," אמרתי וירדתי מהמיטה.
הורדתי לה את הגרביים והידקתי את לסתי שראיתי את את שלושת החתכים המכוסים בפלסטרים בכל אחת מכפות רגליה.
נאנחתי והעברתי את ידי בשיערי.
"היא עשתה את זה. פאק. אני.. אלוהים," הורדתי את הפלסטרים בעדינות והיא זזה באי נוחות. "לפני כמה זמן בערך זה נראה?"
"מהבוקר." מלמלתי ונשכתי את שפתיי בחוזקה. "אני אדבר איתך," אמרתי.
"מה אתה עושה, קולטון?" היא שאלה בשקט ובחנה אותי. דמעות מילאו את עיניה והיא בהתה בי. "אני הולך להביא משהו לחבוש לך את זה," היא הנהנה והלכתי לשם.
הוצאתי תחבושות ואלכוהול ולקחתי את הסכין שהיא חתכה בעזרתה את רגלה והעפתי אותו מהחלון. "מאיפה את כל הזמן מוצאת את הסכינים האלה?" שאלתי ובחנתי אותה.
"יש לי הרבה כאלה,"
"איפה?" היא הנידה בראשה. לא רצתה לענות וזה גרם לי להנהן. "טוב," אמרתי ושפשפתי את לסתי.
חבשתי את רגליה והיא התכווצה. "זה כואב,"
"אני יודע, קים.. אבל זו כבר לא בעיה שלי. אני ניסיתי למנוע ממך לעשות את זה."
"אני יודעת," היא נשכה את שפתיה ומשכה באפה.
סיימתי לחבוש אותה ונשכבתי לידה. היא נצמדה אליי ונישקה אותי. נישקתי אותה בחזרה ומצצתי את שפתיה. "אני אוהב אותך," לחשתי לה והיא חייכה והסמיקה.