אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 30

אלה:

התעוררתי בבוקר ובדקתי מה השעה, זה היה תשע וחצי. לא תכננתי לישון הרבה, אבל ככה יצא בסוף.
קמתי והתארגנתי וקים נכנסה לי לחדר. "היי," חייכתי אליה והיא חייכה גם.
"את בסדר?" שאלתי. "כן." היא לחשה ובחנתי אותה.
התיישבתי לידה וליקקתי את שפתיי. "איך את עושה את זה?" שאלתי ומבטי ננעץ בצלקות שלה.
הוא שילבה את ידיה על חזה והתכווצה. "אני לא רוצה לדבר על זה."
"קים," מלמלתי. "בבקשה," היא בהתה בי והנידה בראשה.
"אני לא אתן לך לעשות את זה, אלה. זה לא בריא. זה כואב." נעצתי בה מבט ובלעתי את רוקי.
רציתי את זה. גם אם היא לא ראתה את זה.
"את משתמשת בסכין רגילה או-"
"אני לא רוצה לדבר על זה, אלה! די! אני לא רוצה שאת תעשי את זה לעצמך." בהיתי בה ונאנחתי.
העברתי את שיערי אל מאחוריי אוזני והיא נשכה את שפתיה.
"אני מצטערת," לחשתי והיא התחילה לבכות. "מה קרה?" שאלתי וחיבקתי אותה אליי.
"קולטון עצבן אותי."
"אז את בוכה?" שאלתי בבלבול וליטפתי את שיערה.
"כי הוא תמיד מתנהג נחמד ואז מתנהג במה שהוא יודע עליי נגדי,"
"מה הוא אמר?" שאלתי והיא עצמה את עיניה. "כלום, פשוט אני שונאת אותו." חייכתי ונישקתי את ראשה.
"זה קולטון, את אוהבת אותו." היא הנידה בראשה וכיווצתי את מצחי בבלבול.
"הוא אוהב אותי, אלה. לא אני אותו. הוא מניאק."
"את אוהבת אותו גם. כולם יודעים את זה. את לא יכולה לשקר לי." היא הסמיקה וחייכה אליי חיוך קטן. "אני אולי אוהב אותו קצת, אבל אני עדיין חושב שהוא מניאק." היא אמרה בשקט ונאנחתי. "כן, גם ריס." הצמדתי את שפתיי למצחה והיא חייכה. "אני יכולה להישאר כאן? אני לא רוצה לצאת ולהיות עם קולטון."
"בסדר," אמרתי והיא נשכבה על המיטה.
"אני יוצאת החוצה," הבנתי ויצאתי החוצה מהחדר.
הלכתי לסלון ובחנתי את קולטון שעומד שם עם ג'יימס.
סופיה הייתה במטבח והיה נראה שהיא מכינה משהו כי היה ריח ממש טוב של אוכל.
"בסדר, אבל הוא אידיוט." ג'יימס אמר והעביר את מבטו אליי.
חייכתי אליו חצי חיוך והלכתי לסופיה.
"מה את מכינה?" שאלתי והתקרבתי אליה.
התכוונתי לקחת מאחד העגבניות שחתוכות על המגש והיא הרביצה לידי. "אל תיגעי בזה. במיוחד לא אם לא שטפת ידיים," היא אמרה ונעצה בי מבט. "מה קרה?"
"החיים קרו. ריס בגד. נפרדנו." היא נאנחה וחיבקה אותי. "אני בטוחה שהוא אוהב אותך, אלה. הוא בטח יבוא עוד מעט. באיזה חודש את?"
"בסוף החודש השביעי, זאת אומרת.. כמעט תחילת חודש שמיני." לחשתי וליטפתי את בטני.
"הוא לא יוותר עלייך עכשיו."
"אמור להיות לנו בדיקה עם הילד באמת שלו עוד שבוע אבל אני כבר יודעת שהוא שלו. גם באולטרסאונד, יש לו בדיוק את האף שלו." גיחכתי ומשכתי באפי.
"אני מתגעגעת אליו.." לחשתי. "הלוואי שהוא היה כאן," מבטה ננעץ בנקודה מאחוריי והסתובבתי.
ריס עמד שם עם זר וורדים אדומים וחיוך מתוק. "אלה קלארק, סינדרלה שלי, את תסכימי לסלוח לאידיוט שעומד מולך ולתת לו לחבק אותך?" נעצתי בו מבט והלכתי לשם.
העפתי לו סטירה והוא גנח בכאב.
קולטון צחק מאחוריו. "אלה אני בעד גם בעיטה בביצים,"
"בקרוב." אמרתי ששיניי חשוקות.
לקחתי מריס את הזר והוא בהה בי. "אלה-"
"לך תזדיין, ריס! איך יכולת?! אתה בכלל מבין-" הדמעות חנקו את גרוני וסופיה חיבקה אותי.
הלכתי אליו עוד פעם ונשכתי את שפתיי. "אתה יודע זה אפילו לא זה שבגדת בי, זה העובדה שמבחינך זה בסדר!"
"אני אף פעם לא אמרתי שזה בסדר מבחינתי!" הוא נהם והנדתי בראשי בחוסר אמון. "אני שונאת אותך." אמרתי והוא בחן אותי. "הלוואי ש-" היא הצמיד את שפתיו לשלי ונישק אותי בתאווה.
נישקתי אותו בחזרה. ליקקתי וטרפתי כל חלק בפה שלו ושהוא ניתק את שפתינו הוא נישק את בטני העגולה.
"אני שונאת אותך." אמרתי והוא נישק אותי עוד פעם. "חבל, כי אני אוהב אותך."
"ואני שונאת אותך. אתה התנהגת ממש מגעיל, ריס."
"אני מצטער." הוא לחש לי וליטף את הלחי שלי. "אני לא סולחת."
"אלה-"
"לך מכאן, ברצינות." דחפתי אותו ממני וחדרתי לחדר שלי ושל קים.
היא הייתה על הרצפה וליבי החסיר פעימה ששמתי לב לדם שמסביבה.
"קולטון!" צעקתי ורצתי אליו.
הוא בחן אותי. "קים. דם.. היא, אני חושבת ש-" גרוני היה חנוק כל כך והתחלתי לבכות.
ריס התקדם אליי ונעץ בי מבט מודאג.
הוא חיבק אותי ונישק את מצחי. קולטון יצא מהחדר בלי קים שידיו ובגדיו מרוחות בדם.
"קולטון.. היא בסדר?"
"היא מטומטמת, אבל כן." הוא שפשף את לסתו וגיחך.
"היא זייפה את זה?" הוא בהה בי וגיחך. "אל תדאגי לה," הוא קם והלך לחדר שלה בחזרה וריס בחן אותי וליטף את ידי.
הסתובבתי אליו והוא בחן את עיניי. "יש לך עיניים יפהפיות, סינדרלה שלי." נעצתי בו מבט זועם. "כמו הים," הוא ליטף את הלחי שלי.
"לך תזדיין, ריס." לחשתי שמבטי נעוץ בו. "לכי את תזדייני, אלה. לא, את יודעת מה, בואי נלך להזדיין ביחד."
"אני שונאת אותך." הוא הנהן. "אני רוצה לתקן את מה שעשיתי, טוב? אני מבטיח לך-"
"לתקן?!" שאלתי בזעם. "לתקן, ריס? אתה בכלל יודע מה עשית?"
"אלה, לא כאן. אני מתחנן." שפתיו התחככו בשלי. "בואי." הוא תפס את ידי וגרר אותי החוצה.
נכנסנו למעלית. שנינו עמדנו שם בשקט. אף אחד לא רצה לדבר.
יצאנו מהמעלית בבית של איידן ונכנסנו לאחד החדרים שם.
"אני אוהב אותך," הוא לחש לשפתיי. "אלה.. את אשתי ואני אוהב אותך ויצאתי אידיוט." בהיתי בעיניו והנהנתי. "ממש אידיוט," אמרתי. "תסתכל על זה." הורדתי את החולצה שלי והוא העביר את ידו על ההצלפות מהחייל.
"אתה התעלמת ממני שניסיתי-"
"אני אף פעם לא התעלמתי ממך, אלה."
"כן אתה כן." אמרתי ונאנחתי. "ואתה גם שכבת עם האישה הזאת-"
"אני שכבתי עם האישה הזאת כי הסכמנו שנפרדנו, להזכירך. את אמרת לי שאני יכול לעשות את זה."
"לא תכננתי שבאמת תעשה את זה! ואתה גם לא חיכית. אתה עשית את זה שעתיים אחרי."
"לא אני לא. את.. זה פאקינג שקר!" נהם והתכווצתי. הוא תפס אותי ובהה בעיניי.
"את באמת חושבת שאעשה את זה?! שאני- פאק! מה הבעיה שלך?!"
"הבעיה שלי זה שאתה מניאק ואידיוט!" צרחתי ודחפתי אותו ממני.
הוא תפס אותי בחוזקה והשכיב אותי על המיטה.
עלה מעליי והצמיד את שפתיו לשלי. הוא מצץ את שפתיי ונאנחתי בשקט.
"תפסיק," לחשתי והוא גיחך. "לכי תזדייני, אלה. את שייכת לי."
"אז מה?" שאלתי ונעצתי מבט בעיניו. "כי לא זכור לי שהייתי שייכת לך שזיינת את הזונה הזאת." אמרתי והוא נשך את שפתיו. גנחתי בכאב והוא קם ממני והלך החוצה מהחדר.
פישקתי את רגליי והורדתי את ידי למטה. "אל תיגעי בעצמך." הוא נהם מהכניסה לחדר. "אני אבוא עוד מעט לאכול את הכוס המתוק שלך, סינדרלה." נעצתי בו מבט והנהנתי.

ריס:
♡♡♡

יצאתי למרפסת וקולטון איתי. הוצאתי סיגריה וגם הוא.
לא דיברנו אחד עם השני, אבל כששאפתי מהסיגריה הוא בחן אותי.
"מה?" שאלתי ובחנתי אותו. "ריס." הוא הזהיר ונאנחתי.
"מה אתה רוצה, קולטון? אני לא עשיתי שום דבר לא בסדר." אמרתי והעברתי את ידי בשיערי.
אלה הייתה האהבה הכי גדולה בחיים שלי.
ואני פגעתי בה.
ריסקתי אותה מבפנים.
גם אם אנסה להכחיש את זה.
"אז לא דפקת מישהי אחרת בזמן שהיא צרחה ובכתה ללא הפסקה? אתה אפילו לא יודע כמה היא בכתה?" נעצתי בו מבט ולא עניתי.
נשפתי את העשן והעברתי את ידי בשיערי.
"ריס?"
"מה?" שאלתי בזעף. רצחתי להרוג אותו. אני יודע שהוא צודק, אבל אני לא רוצה שהוא יתערב ביני לבין אלה.
היא שייכת לי. היא תמיד הייתה. והעובדה שהוא כל הזמן מגן ושומר עליה גורם לי לזעם.
"היא נישקה אותי." סובבתי את מבטי הזועם אליו ותפסתי אותו מגרונו.
הטחתי את האגרוף שלי באפו והוא גנח בכאב ותפס אותי בחוזקה. נהמתי בזעם והוא גיחך. "תיזהר, ריס. אני לא רוצה לפגוע בך." הוא אמר ונעץ בי מבט זועף. "היא. נישקה. אותי. לא אני אותה. מובן, ריס? היא נישקה אותי כי הרגישה לבד. היא נישקה אותי כי אני הייתי שם עבורה. אתה לא. אני עזרתי לה והתייחסתי אליה. אתה התעלמת ממנה ובגדת בה." האצבע שלו הייתה נעוצה בחזי.
"עכשיו תעלמה למעלה ותתייחס לאישה שלך כמו שמגיע לה שתתייחס אליה." נעצתי מבט בעיניו והוא הלך. "לך תזדיין, קולטון." אמרתי והוא שלח אליי אצבע משולשת. "לך לאשתך, אידיוט."
"לך לזונה שלך, מטומטם." הוא הסתובב אליי בזעם וגיחכתי. "מה?"
"אם אי פעם תקרא לקים זונה, אפילו אם זה עוד פעם אחת, אני ארצח אותך, ריס. אל תתעסק איתי." העברתי את ידי בשיערי ונעצתי בו מבט זועם. "סליחה.." מלמלתי והעברתי את ידי בשיערי. "אני מצטער. אני לא יודע מה קורה לי.." לחשתי ועליתי למעלה.
אלה הייתה על המיטה עם עיניים עצומות ונאנחה שנשכבתי לידה. "אני מצטער, אלה. אני כל כך מצטער," דמעות צרבו את עיניי והיא חיבקה אותי.
"אני סולחת," היא לחשה לאוזני. "אבל אני עדיין כועסת. ואני אזכור לך את זה לנצח, ריס. זה חרוט בי. אתה בגדת באמון שלי." נישקתי את מצחה והיא חייכה אליי. "אני מצטער. באמת." היא הנהנה ונישקה אותי. "אני יודע."