אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 46

קולטון; 20
קים; 16
—————

קולטון:

מאז מה שקרה בבוקר - שחנקתי את קים מתוך החלום שלי - קים מתחמקת ממני.
היא חושבת שאני רציתי בזה.
מגוחך לא?
ירדתי למטה ונכנסתי למפקדה. התיישבתי מול דומיניק והוא בחן אותי. "זו לא אשמתי. אני חלמתי. אני נשבע, דום."
"אתה לא חושב שזה קצת מוזר שהתעוררת רק מהקול שלי ולא מהצרחות של קים?" הידקתי את לסתי והרגשתי את הזעם בעורקיי.
"אתה באמת פאקינג חושב שאני עשיתי את זה?!" לעזאזל. אם הוא לא מאמין לי איך קים אמורה להאמין לי לעזאזל?
העברתי את ידי בשיערי ובחנתי אותו.
עיניו בחנו אותי. "מה חלמת?"
"לא.. זה היה חלום מוזר. סוג של סיוט," הוא זקר גבה ומזג לו וויסקי ומייד אחר כך גם לי.
הוא העביר לי את הצ'ייסר ובלעתי את כל הוויסקי אל גרוני.
"אני חנקתי את אמא שלי כי היא התעללה בי." אמרתי. "אבל זה לא נכון כי היא אף פעם לא עשתה את זה, וגם.. אני רק אמרתי אמא, היא לא הייתה נראית כמו אמא שלי. לא יודע," משכתי בכתפיי ולקחתי את הבקבוק וויסקי.
לגמתי ממנו לגימה ארוכה והורדתי אותו על השולחן.
"אני לא מבין מה היא רוצה שאעשה, הרי זה כבר קרה. ואני הצטערתי." הוא בחן אותי. "אתה כנראה היית זה שגרם לי להתעורר כי אתה היחיד שאני באמת בוטח בו. אני סומך עליך בעיניים עצומות ואני לא אתפלא אם אתה מכיר אותי טוב יותר משאני מכיר את עצמי." לגמתי עוד מהוויסקי.
"אני אלך לבדוק מה קורה איתה," אמרתי ושתיתי עוד. "קולטון אתה תשתכר." הורדתי את הוויסקי ובהיתי בו. "לא אכפת לי." לגמתי עוד והורדתי את הבקבוק לשולחן, הוא כבר היה חצי ריק. נהניתי מלשתות, זה לא היה שקר.
האמת הייתה שאהבתי כל דבר שהיה יכול לסכן אותי, מה שמזכיר לי לא נלחמתי מול מישהו כל כך הרבה זמן - אם לא מחשיבים מלחמות על שליטה עם קים.
שליטה על הנשיקה.
שליטה על סקס.
התכוונתי להרים את הבקבוק עוד פעם אבל הוא נפל על הרצפה אחרי שדומיניק בעט בשולחן. הבקבוק התנפץ וזכוכית ממנו פגעה מתחת לעין שלי.
הידקתי את לסתי והוצאתי משם את הזכוכית ואחד מהחיילים נכנס לחדר. "מר מיילס, קים בוכה למעלה. חשבתי שתרצה לדעת," הסתובבתי אליו וקמתי מהכיסא.
"קולטון תירגע." דומיניק נהם וקם אחריי. "דומיניק, אל תגיד לי מה לעשות. אתה אפילו לא יודע מה הוא עשה."
"אני לא עשיתי כלום, אדוני. למה אתה-" העפתי את האגרוף שלי ופגעתי באפו.
הוא נהם בזעם ודומיניק ריתק אותי אליו. "תעזוב אותי!" נהמתי ותפסתי אותו מגרונו. הוא נעץ בי מבט זועם ושחררתי אותו.
התנפלתי על החייל עד שהוא דימם ודומיניק הרים אותי ממנו. "מה הוא עשה שאתה מרביץ לו ככה?" בחנתי אותו והלכתי למחשב.
פתחתי אותו על הקטע הראשון - שם הוא סוגר על קים ומנסה לנשק אותה, על אף שהיא לא רוצה. הוא נגע בה ונישק אותה והיא הייתה משותקת עד שהיא הבינה מה קורה ובעטה וברחה ממנו.
יכולתי לראות את הזעם שלו ואז העברתי לסרטון מהחדר של לוסיאנו - שם החייל האידיוטי הזה נוגע ברוז אחרי שהיא הרדימה אותו והיא בוכה.
עכשיו הוא זעם לגמרי.
זעם כל כך עד שחשבתי שהוא יתפוס את המחשב וינפץ אותו על ראש של החייל - מה שמתאים לי לעשות הרבה יותר מלו.
הוא הלך לחייל ותפס אותו מראשו.
הוא הרים אותו ודפק לו את הראש בשולחן. הוא התחיל לדמם מראשו. בהיתי בדומיניק קושר אותו לכיסא ונושך את שפתיו. חושב על איך להתעלל בו. קמתי אני ולקחתי שוט.
דומיניק בחן אותי. "תקשור אותו לשולחן." הוא הנהן ועשה את זה.
הוא בחן אותי וחייך ניסה להתנגד, אבל הוא כבר דימם למוות. "הוא לא הזונה שלך, קולטון. להצליף בו בצורה-" הרמתי את השוט ופגעתי בגבו של המזדיין. "אני עולה לקים תטפל בו טוב." אמרתי והעברתי לו את השוט.
יצאתי מהמפקדה ועליתי למעלה. נכנסתי לחדר שלנו ובחנתי את קים ואת ידיה המדממות.
נאנחתי והרמתי אותה עליי. היא הייתה נראית רדומה והדם כבר היה יחסית יבש. "קים," לחשתי ונישקתי אותה. "את בסדר?" שאלתי והיא הנהנה ודחפה אותי ממנה.
הצמדתי אותה אליי וחיבקתי אותה בחוזקה. "אני אוהב אותך," לחשתי לאוזנה. "אני מצטער, אבל זה באמת לא היה בשליטת, קים." היא הנידה בראשה והתחילה לבכות. חיבקתי אותה והיא דחפה אותי ממנה.
"די קים," משכתי אותה אליי וחיבקתי אותה. היא בכתה בשקט, הפסיקה להתנגד.
ליטפתי אותה בעדינות ונישקתי את ראשה.
"תפסיק," היא לחשה ודמעות זלגו מעיניה. "תפסיק." היא הסתובבה אליי ובחנה אותי.
"קים, בחייך-"
"אתה הרבצת לי." היא אמרה ונעצה בי מבט. עיניה מלאות בדמעות ואכזבה. "אני חלמתי."
"זה לא משנה, קולטון! אני צרחתי שתפסיק והמשכת! אני מתערבת שרצית את זה ואתה פשוט מסתיר את זה ממני."
"למה שארצה את זה? את יודעת טוב מאוד שאני האחרון שאפגע בך," בחנתי אותה, היא מצמצה מהר בשביל שהדמעות יעלמי.
"כבר פגעת, קולטון. אני-" היא נעצה בלאונרדו מבט והידקתי את לסתי. הוא בחן אותה בחזרה ורציתי להרביץ לו. היא שלי.
רק. פאקינג. שלי.
תפסתי את ידה והיא התכווצה.
"לא.." מלמלתי בזעם. "את לא עושה את זה עוד פעם." דמעה זלגה מעיניה והיא קמה מהמיטה וברחה לשירותים. לעזאזל.
העברתי את ידי בשיערי ולאונרדו נעץ בי מבט. "מה יש לך?" שאל. "לך תזדיין, לאונרדו."
"זו לא אשמתי שהיא נישקה אותי, קולט. אל תכעס עליי, או עליה. היא צריכה אותך ואתה-"
"אני הולך להתאמן,"
"השעה שתיים בלילה, קולטון."
"יופי, היא תוכל למצוץ את הזין הקטן שלך כמו זונה טובה בלי שאף אחד ידע."
"אני לא זונה, חתיכת אידיוט מטומטם!" היא צעקה בזעם מהשירותים.
הנדתי בראשי בחוסר אמון ויצאתי מהחדר.
ירדתי למטה ובחנתי את דומיניק מתנשק עם רוז באגרסיביות. "את שלי." נהם כנגד שפתיה וגלגלתי עיניים.
יצאתי מהבית והלכתי לזירות. שמתי כפפות והעפתי את אגרופיי לשק אגרוף. פגעתי בו פעם אחר פעם.
"מה אתה עושה?" דומיניק שאל. "לך תזיין את רוז, דום. תתרחק ממני." העפתי את האגרוף שלי פעם נוספת ופגעתי בשק. "מה קורה?"
"אני ארצח אותה." אמרתי והמשכתי להרביץ לשק אגרוף. "ואת התאום המזדיין שלך." הוא משך אותי משם והורדתי את הכפפות בזעם. "מה אתה רוצה?!" נעצתי בו מבט. כמעט הרבצתי לו, אבל זה היה דומיניק. אם יש גבר אחד בעולם שאני לא ארביץ לו זה הוא.
"קים בסדר?" הוא שאל ובחן אותי. "כן, בטח נהנית מלמצוץ את הזין הקטן של התאום שלך."
"קולטון." הוא נהם. "אתה מתייחס אליה כאילו היא איזו זונה,"
"אולי היא באמת זונה." נשכתי את שפתיי. ידעתי שלא התכוונתי לזה. אני אוהב את קים יותר משאני אוהב את עצמי. היא לא זונה. היא גם אף פעם לא תהיה.
"אתה לא מתכוון לזה."
"נכון, אני לא." אמרתי והתיישבתי על הרצפה. העברתי את ידי בשיערי ונאנחתי.
"אני פשוט לא מבין את זה. איך זה יכול להיות שהיא כועסת עליי כל כך? אני לא ידעתי מה אני עושה לעזאזל." הוא התיישב לידי.
"כי היא לא כועסת עליך, קולטון. היא פשוט מפחדת ממך. היא מפחדת שתיפגע בה." הוא אמר ונעץ בי מבט. "אני לא אפגע בה אף פעם מרצוני האישי. לפעמים אני פוגע בה מבלי להתכוון לזה, אבל אף פעם לא בכוונה. אני נשבע. בעיקר לא פיזית." הוא הנהן ובחן אותי.
הוא יודע.
הוא יודע שאף פעם לא אפגע בקים, שאני אוהב אותה בטירוף. הכי בעולם.
קמתי והוא בחן אותי. "לאן?"
"להגיד לה את זה." יצאתי מהזירות, המחשבות רדפו את ראשי.
מה אם היא לא תקשיב לי? מה אם היא לא תסלח לי גם אחרי זה? מה אם היא לא תסלח לי אף פעם?
מה אם היא רק רוצה לכעוס ולא תהיה מוכנה להקשיב לי?
מחשבות מהסוג הזה התרוצצו לי בראש, הדבר היחיד שרציתי זה לדבר איתה ושהיא תסלח לי.
הלכתי לכיוון הבית ובחנתי מישהו שבחן את המקום, היה נראה לא מוכר והלכתי לשם.
שמבטו ננעץ בי הוא החוויר לגמרי והתחיל לברוח אבל הוצאתי אקדח ויריתי בו פעמיים.
הוא נפל על הרצפה והלכתי אליו. תפסתי אותו והוא היה נראה חיוור. "מי אתה?!"
"אני לא בטוח, אבל אני יודע שהזין שלי כנראה גדול יותר משלך." הוא ירק וגיחכתי. "מי שלח אותך? גידאון?! אתה מנסה להכאיב לקים?! לאישה שלי!" העפתי את האגרוף שלו ופגעתי באפו.
אין דרך אחרת להסביר למה הוא כאן.
הוא בטוח מישהו מהחיילים של גידאון. עוד אגרוף ועוד אחד והוא איבד את ההכרה. בעטתי בו ויריתי בו עוד פעמיים ובחנתי את דומיניק שעומד זועם מהצד ובוחן אותי. "מה?" שאלתי ובחנתי אותו.
"הוא היה חייל שלי. היה אמור להיות שומר שלה. בגלל זה הוא בחן את המקום. אמרתי לו להתרחק ממך, בדיוק בגלל זה." בהיתי בגופה של החייל ואז בו וזקרתי גבה. "מה?" שאלתי בבלבול ובחנתי אותו.
גיחכתי והנדתי בראשי. "אין מצב, דומיניק." הוא הטה את ראשו ושפשף את לסתו. "אני חושב שיש מצב." הוא הוציא מהגופה שלו דף עם פרטים של קים ושלי בכתב של דום ביחד עם החתימה שלו.
העברתי את ידי בשיערי ונאנחתי. "אני מצטער,"
"לך אליה. תזיין אותה טוב ותתאפס על עצמך." הוא אמר והנהנתי. אם בכלל היה לו מושג כמה אני רוצה לזיין אותה.. לעזאזל. "אני באמת מצטער, דום." הוא הנהן והלכתי לכיוון הבית.
נכנסתי פנימה ועליתי לחדר של קים במהירות.
בחנתי אותה מעל החייל, עירומה, ביחד איתו. רוכבת עליו במהירות, ציפורניה שורטות את חזהו והוא מניף את ראשו לאחור וגונח. "פאק קים, את מדהימה," הוא התרומם ונישק את צווארה. היא יללה והמשיכה לרכוב עליו - כאילו חייה תלויים בכך.
היא צרחה והתפרקה סביבו. בהיתי בה, היא נראית כמו מלאכית, באמת.
הוא נהם וגמר בתוכה גם. תפסתי אותה והורדתי אותה ממנו. העפתי אותה לרצפה ודקרתי אותו חמש פעמים - פעם בזין הקטן שלו, פעם בבטן, שלוש פעמים בצוואר. הדם השפריץ ממנו והיא התחילה לבכות. "למה עשית את זה?! חתיכת אידיוט! איך יכולת?"
"את יודעת משהו, אני עד לפני רבע שעה הייתי בטוח שהדבר האחרון שאני אי פעם ארצה לעשות יהיה להכאיב לך. אבל הדבר היחיד שאני רואה בעיניים שלך עכשיו, זה כלום. רק זונה קטנה ומלוכלכת שתזדיין עם כל דבר אפשרי שעומד מולה. עכשיו שאני מסתכל העיניים שלך, אני רוצה לתפוס את הגרון שלך ולהוציא אותו מהמקום." היא ברחה לשירותים ונאנחתי. "פאק!" צרחתי ויריתי באגרטל שלוש פעמים. הלכתי לשירותים ודפקתי על הדלת.
"קים, אני מצטער. אני לא יודע מה יש לי."
"לא אכפת לי." היא התחילה לבכות. "בבקשה קים, אני מתחנן. בבקשה תתני לי רק לראות אותך."
"חשבתי שאני סתם זונה קטנה ומלוכלכת שאתה רוצה להוציא לה את הגרון מהמקום."
"קים, בבקשה." היא פתחה את הדלת. עיניה מלאות בדמעות. "אני מצטער." לחשתי לה והיא התנפלה עליי והתחילה לבכות. חיבקתי אותה ונישקתי את ראשה והיא התרחקה ממני והעיפה לי סטירה. "אני שונאת אותך."
"אני מצטער, קים. אני באמת מצטער. אני לא התכוונתי לזה. סליחה." היא הנידה בראשה. "אתה באמת חושב שאני זונה?"
"לא. אני פשוט חושב שלפעמים את עושה דברים שלא מתאימים לך, שאת מזדיינת ככה עם אנשים כמו עכשיו. את לא יכולה להגיד שזו לא התנהגות של זונה." היא דחפה אותי ממנה ונאנחתי. "קים, בבקשה." היא טרקה את הדלת ונעלה אותה. פאק. העברתי את ידי בשיערי וירדתי למטה.
דום בחן אותי. "היא הזדיינה שם עם מישהו," הוצאתי בקבוק בירה ופתחתי אותו. לגמתי ממנו. "אז מה עשית?"
"חיכיתי שהיא תגמור ואז הורדתי אותה ממנו ודקרתי אותו למוות, ואז קראתי לה זונה, על אף שלא התכוונתי לזה. אני לא יודע מה יש לי, אני מרגיש כאילו משהו משתלט לי על המוח." ניערתי את ראשי ושתיתי עוד ועוד מהבירה.
"קולטון, אני לא חושב ש-"
"זו לא המטרה שלך לחשוב, דומיניק. אתה- זאת אומרת.. פאק, מה יש לי?" הרגשתי את ראשי מסתחרר וקים ירדה במדרגות לכיווננו. היא נצמדה לדומיניק וכשהתקרבתי אליה היא התכווצה. גיחכתי. "ממני את מפחדת?" שאלתי.
"קולטון." דומיניק נעץ בי מבט והנהנתי.
אני שיכור, שיכור לגמרי, עוד מהוויסקי מקודם. הורדתי את הבקבוק ושמתי אותו בכיור. "פשוט לכי לישון, קים. בשביל שמחר תוכלי להרוויח כסף מלהזדיין עם אנשים כמו היום." מבטה נעשה עצוב ומבטו של דומיניק הפך לזועם. "קולטון עוף מפה." הוא נהם וחייכתי. עליתי למעלה ונכנסתי לאחד מחדרי האורחים. לא רציתי להיות קרוב לקים.
לא רציתי לפגוע בה יותר ממה שפגעתי, ובסך הכל רציתי לנקות את הראש המזוין שלי ממחשבות עליה. ובעיקר לנקות אותו מאלכוהול.