אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 25

קולטון:

נכנסתי לדירה של ג'יימס וסופיה ובחנתי את סופיה ההריונות שיושבת על הספה. "היי," היא אמרה בחיוך מתוק.
"ג'יימס במפקדה, הוא מחכה לך. הוא נראה די כועס."
"על מה?" גיחכתי.
"אני לא יודעת, לך לשם." הנהנתי והלכתי לשם.
נכנסתי לשם ובחנתי את ג'יימס שמזג וויסקי לעצמו.
"רוצה גם?" הוא שאל ובחן אותי.
נעצתי מבט בעיניו והנהנתי. הוא מזג לי גם וויסקי ואז שפך אותו על ראשי. "אלוהים! מה נדפק איתך?!"
"אתה כמעט רצחת את אחד מהחיילים שלנו!" זקרתי גבה וגיחכתי. "איפה? אה.. החייל שהתחיל עם קים? כן.. רק לימדתי אותו לקח, זה לא כאילו אתה לא היית עושה את זה אם אחד מהחיילים שלך היו מתחילים עם סופיה?"
"לא בלי רשות מהקאפו שלי!" הוא נהם והעברתי את ידי בשיערי בזמן שהוא בחן אותי.
אני לא רואה את ג'יימס זועם הרבה לרוב, אבל כשהוא ככה, בגלל משהו שאני עשיתי. אני מרגיש מאושר. באמת.
אני אוהב לעצבן אותם. את כולם חוץ מדומיניק, כמובן.
כי באיזשהו מובן הוא גידל אותי מאז שמיה מתנדבת בבית יתומים והיא התחילה להתנדב שהיא הייתה בת שמונה עשרה ואני הייתי בן ארבע עשרה.
לפעמים אני חושב שהוא מכיר אותי טוב יותר משאני מכיר את עצמי, וזו הסיבה היחידה שאני מכבד אותו.
"אה, באמת?" שאלתי ובחנתי אותו.
"אז אם אגיד שהחייל ששומר על הכניסה לבית שלכם ניסה לנשק את סופיה, מה תעשה?" הוא הידק את לסתו ועיניו הפכו לזועמות.
"אתה משקר."
"אתה רוצה לבדוק? לקרוא לסופיה?" הוא נעץ בי מבט והלך לכיוון הדלת. "סופיה בואי לכאן רגע," הוא אמר.
תוך כמה שניות היא הייתה במפקדה. "השומר בכניסה ניסה לנשק אותך?"
"כן.." היא מלמלה בשקט והוא נעץ בה מבט.
"אבל הוא לא עשה את זה, ואיידן יודע.. וקולטון גם, פשוט פחדתי שתדע כי אתה בטח היית רוצח אותו." חייכתי אל ג'יימס.
"נכון שהוא היה עושה את זה, סופיה?" היא הנהנה. "והוא היה מבקש את האישור של איידן?" ג'יימס נעץ בה מבט וגם אני.
היא בלעה את רוקה ונעצה מבט בג'יימס.
היא התכוונה לענות אבל הוא הצמיד את שפתיו לשלה ונישק אותה.
הוא לא רצה לדעת מה היא תענה כי הוא פאקינג פחדן.
הוא ליטף את בטנה בידיו והיא הסמיקה. "נראה לי שאני צריכה ללכת," היא מלמלה והוא חייך ונישק אותה עוד פעם. היה נראה שהוא באמת אוהב אותה, ובאמת מגיע לה את זה אחרי מה שהיא חוותה.
הדלת נפתחה ואיידן צעד פנימה. "סופיה צאי מכאן." הוא פקד והיא הנהנה ויצאה, אבל לא לפני שג'יימס הביא לה עוד נשיקה.
נשארנו שלושתינו והוא בחן אותי. "כמה וויסקי שתית?"
"אני לא. האידיוט הזה שפך עליי כוס של וויסקי." הוא העביר את מבטו המבולבל לג'יימס.
"כי האידיוט התעצבן כי כמעט רצחתי לכם חייל בגלל שהתחיל עם קים,"
"כמעט רצחת, קולטון?" איידן זלזל וכיווצתי את מצחי. "אם מישהו היה מתחיל עם חברה שלך, לא היית עושה את זה?"
"אין לי חברה ואין לי כוונה שתהיה כזאת גם," גיחכתי והעברתי את ידי בשיערי והוא זקר גבה.
"אני מוכן לשים כסף על כך שבחצי שנה הקרובה תהיה לך חברה ושהיא תהיה בהיריון, ושיהיה לך ילד."
"איך יהיה לי ילד אידיוט?"
"לא יודע, מכל הבחורות שזיינת בטוח יש לך לפחות ילד אחד.. לא כל הזמן הקונדומים עובדים אתה יודע." הוא נעץ בי מבט. "אם תוך חצי שנה מהיום בדיוק, יש לי את כל מה שאמרת כאן, אני נותן לך עשר אלף דולר במזומן." הנהנתי. "וההפך, קולטון."
"הבנתי את זה, אני לא אידיוט, איידן." הוא גיחך בזלזול וגלגלתי עיניים.
שנינו יודעים שאני חכם יותר ממנו אם לא שלושתינו.
ג'יימס תפתח את המצלמות במועדון.
הוא עשה את זה ובחן את איידן. "לקופות בסגירה." הוא אמר ובחנו את המצלמות שמוצגות על אחת מהטלוויזיות.
אחת מהעובדות הלכו ופתחו את הקופה, היא הוציאה משם אלף דולר וסגרה את הקופה.
ג'יימס עשה משהו ומיד לאחר מכן קפץ פרטים על האישה.
השם שלה.
תאריך לידה.
כל מידע עליה.
"נסה מאונט, בת שמונה עשרה. יתומה." הוא העביר את מבטו אליי ומשכתי בכתפיי. "אני לא מכיר את כל היתומים בעולם, אתה יודע."
"רק בדקתי." מבטו היה נעוץ בי. "אבל היא כן יפה, אני אשמח לזיין אותה." איידן בחן אותה. "היא יפה, לא וואו, אבל כן. זיון אחד יספ-"
"היא בת שמונה עשרה." ג'יימס הזכיר בנהמה.
"היא גרה ב-"
"קולטון?" קים שאלה מפתח הדלת. "כן מפלצת קטנה?" היא נכנסה פנימה ובחנתי אותה.
קמתי אליה וחיבקתי אותה בחוזקה. "מה קרה?"
"אני צפיתי בסדרה למעלה ו..וזה הזכיר לי את מה ש..גיד..און עש..ה לי, ואנ-" היא השתתקה והתחילה לבכות. "זה בסדר," לחשתי לה וליטפתי את ראשה. "זה בסדר ירח שלי," היא הרימה את מבטה אליי וחייכה חיוך מתוק.
החזרתי לה חיוך ונישקתי אותה על שפתיה. "את רוצה להישאר כאן?"
"אני רוצה לישון," היא פיהקה והניחה את ראשה על חזי.
הרמתי אותה עליי והיא עצמה את עיניה. "אתה יכול להיות כאן.. אני אירדם עליך,"
"בטוח?" היא הנהנה והלכתי לכיוון הכיסא.
התיישבתי שהיא עליי וליטפתי את ראשה. ידעתי שאני לא אהיה מרוכז, כי הדבר היחיד שאני אצליח לעשות זה לבהות בה ישנה, ואחרי כמה זמן, שהיא כבר נרדמה ואיידן שואל אותי אם אני יכול לעזור לו להביא לכאן את האישה שגנבה מאיתנו כסף, אני מבין שצדקתי. "מה?" שאלתי בבלבול.
"על מה דיברנו עכשיו ארבעים וחמש דקות, קולטון?!" הוא נהם בזעם וקים זזה באי נוחות והתחככה בזין שלי.
ליטפתי את ראשה ונישקתי אותו והיא התחילה לבכות בשקט. "אני כאן, ירח קטן. אני איתך." ליטפתי את ראשה והיא נצמדה אליי. "את חולמת. את איתי, זוכרת?" היא הרימה את מבטה אליי והנהנה.
"הוא יהרוג אותי, קולטון." היא בכתה והנדתי בראשי.
"הוא לא, ירח שלי. אני שומר עלייך." נישקתי את מצחה. "אבל הוא היה כאן והוא ברח והוא בטוח ינסה למצוא אותי עכשיו. אני מפחדת, קולטון."
"הוא לא ימצא אותך. אין פאקינג מצב. אני לא אתן לו. אם הוא רק יעז להתקרב אלייך, אני ארצח אותו." ליטפתי את הלחי שלה והיא חייכה חיוך קטן ומתוק.
"אני אקח אותה למעלה, אני אבוא לעזור לך אחר כך,"
"לא אל תעזוב אותי!" היא נצמדה אליי ונאנחתי. "אני חייב לעזור לאיידן, קים.. אני-"
"אל. תעזוב. אותי." היא פקדה וקולה רעד.
היא פחדה להישאר כאן לבד. "אם אני אשאיר אותך כאן עם ג'יימס וסופיה תרגישי בטוחה יותר?" היא בהתה בי והנהנה.
ליטפתי את שיערה ונישקתי את מצחה.
"אני אוהב אותך." לחשתי לה והיא חייכה אליי. "לא חשבתי אחרת,"
"ג'יימס. תישאר איתה כאן. אם היא נפגעת, אני רוצח אותך. אני מובן?"
"אתה מאיים עליי?" הוא גיחך. "כן."
"אתה לא חושב שאתה קטן מדי בשביל לאיים עליי?"
"אתה לא חושב שאתה מבוגר מדי בשביל לקחת סיכון שאממש את האיום?" הוא גלגל עיניים וצחקקתי. "רק את האמת.." מלמלתי והוא העביר את ידו בשיערו. "אני הולך רגע לסופיה. קים בואי," נישקתי לראשה והיא הלכה אחריו.
בחנתי את איידן שנעץ בעיניי מבט זועם. "למה אתם לא ביחד?" הוא שאל. "היא לא רוצה." משכתי בכתפיי.
"אבל היא אוהבת אותך," הנהנתי.
"אני יודע. ואני אוהב אותה יותר. היא פשוט לא רוצה שנצא. היא רוצה לנסות עוד 'אופציות', אז אמרתי לה בסדר. אבל שנינו יודעים שהיא שלי." הוא הנהן ומזג לו וויסקי.
"אני אלך להתקלח למעלה ונצא," הוא הנהן.
"ודרך אגב, אני מסכים עם ג'יימס. לא היית צריך לרצוח את החייל הזה. לא משנה מה הוא עשה או לא עשה עם קים." העברתי את ידי בשיערי והתעלמתי ממנו.
יצאתי מהמפקדה ועליתי למעלה להתקלח.
עשיתי ביד, כי לא גמרתי כבר יותר משבועיים, ולא כי אני לא יכול למצוא זיון, אלא כי אני פשוט לא רוצה מישהי שהיא לא קים כרגע. במיוחד שעכשיו היא פנויה ואין עוד מישהו בתמונה שהיא רוצה. למרות שאני יודע שהיא אף פעם לא רוצה אותם. היא בסך הכל רוצה להשיג את תשומת הלב שלי ולעצבן אותי.
אני פשוט יודע שהיא תעשה הכל בשביל לשגע לי את המוח, והיא גם יודעת שזה פאקינג עובד לה.
יצאתי מהמקלחת ועטפתי מגבת מסביב למותני ושמתי לב לכך שדומיניק התקשר אליי.
חייגתי אליו בחזרה והוא ענה, השיחה התחילה בנהמה שלו וגיחכתי. "כל עוד אתה לא גמרת עכשיו בתוך האישה שלך, אין לי דרך אחרת להסביר את הנהימה המוזרה הזאת." היה שתיקה ואז הוא התחיל לדבר בזעם, "אתה לא יכול לעשות דברים כאלה בלי לקבל אישור ממני או מאיידן. לרצוח חייל, קולטון?"
"פאק, תשחרר, דום. אני בסך הכל עשיתי מה שהגיע למזדיין הזה. וזה לא כאילו אתה לא רצחת חיילים בגלל שהסתכלו על רוז.."
"אני הקאפו. אתה חייל פשוט." גיחכתי והעברתי את ידי בשיערי.
"היית מת שאהיה רק חייל פשוט. בלעדיי כל המאפיה קורסת." יכולתי לדמיין אותו מגלגל עיניים, רק שאז שמעתי גניחה של רוז. גיחכתי.
"זיון נעים, דום. אני חייב לנתק."