אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 24

*כעבור חודש*
-----
קים:

נחתנו בשיקגו ובחנתי את קולטון. הוא הרים אותי עליו ונישק אותי.
"אני.. אני חושבת שאני מפחדת לעשות את זה,"
"אני יודע, אני רואה את זה בעיניים שלך. אני לא טיפש." הנדתי בראשי והוא בחן אותי בבלבול.
"אני מפחדת שאתה.. זאת אומרת-" השתתקתי והוא הוריד אותי על הרצפה.
בחנתי אותו והוא אותי בחזרה. אהבתי אותו.. את המבט הזה בעיניים שלו. בורקות ויפות, על אף שהוא נראה די כועס עכשיו. אבל הוא ידע את האמת.. נראה לי.
זה היה שקר מה שאמרתי.. והיה לי תחושה שגם הוא יודע את זה.
אני לא פחדתי לאבד איתו את הבתולים שלי. אני פחדתי שאחרי שנעשה את זה הוא כבר לא יהיה מעוניין בי.
הוא בחן את המונית שחיכתה לנו והלך לכיוונה. "רגע, קולט-"
"ממה את מפחדת, קים?" הוא שאל ובחן אותי בזעם. "שאני אאנוס אותך? שאת תתחרטי באמצע ו-"
"לא, אבל.." השתתקתי וניסיתי לנשק אותו אבל הוא התרחק. "לא, סליחה. אני מצטער, אני פשוט מפחד לאנוס אותך את יודעת?" הוא הלך ונכנס למונית.
הלכתי לשם ונכנסתי גם.
עיניי ננעצו בנהג והתכווצתי. ליבי החל לפעום בחוזקה והוא חייך אליי. "לאן אתם-" פתחתי את דלת המונית ויצאתי משם. קולטון יצא גם ובחן אותי. "זה הוא," קולי היה חנוק. בקושי יכולתי לנשום.
"מה?" הוא שאל בבלבול והצמיד אותי אליו. הוא ליטף את שיערי ובחן אותי. "מה קרה קים?"
"גיד..און, ז..ה הוא." נצמדתי אליו עוד והתחלתי לבכות.
"קים!" הוא צעק. "אני רק רוצה לדבר, בסדר?! אני נשבע שלא ידעתי שאני אסיע אותכם." הנדתי בראשי וקולטון נישק אותי.
"בחייך, קים-"
"אני ארצח אותו." קולטון נהם. "תישאר איתי קולטון. בבקשה." נצמדתי אליו והוא הנהן. הוא הוציא את האקדח שלו. "אל תעשה את זה, קולט. אני מתחננת." בכיתי.
"אני רוצה לרצוח אותו. אני לא אהיה רגוע אם לא אדע שיש לי גישה לרצוח אותו או להתעלל בו בכל רגע נתון, אני לא ארצח אותו רק אדאג שהוא לא יוכל ללכת." הנהנתי והוא הסתובב. עצמתי את עיניי בחוזקה.
"הוא לא שם." הוא נהם. "פאק,"
"זה בסדר. אתה ככה תנצח בקרב היום."
"לא אכפת לי מהקרב המזדיין יותר ממך קים!" הוא התעצבן והעביר את ידו בשיערו.
"תתקשרי לאיידן, תגידי לו שיבוא לקחת אותנו או משהו."
הוא אמר והנהנתי.

♡♡♡

עקפתי את האנשים שהסתירו לי את קולטון ובחנתי אותו על הזירה. שוכב עליה ומדמם.
נכנסתי לשם ובחנתי אותו. "קולטון," לחשתי בשקט. "מה קורה?" שאלתי אותו וליטפתי את הלחי שלו. הוא ירק דם ונאנחתי. "תגידי לו שאני רוצה עוד סיבוב, עכשיו."
"למה? אבל אתה מדמם והפסדת,"
"הוא דקר אותי, קים!" הוא נהם ובחנתי אותו בבלבול.
הרמתי לו את החולצה ובחנתי. "הוא דקר אותו!" צעקתי לשופט או מי שזה לא יהיה, בחיים לא הבנתי את הספורט הזה.
"הוא דקר אותו וזו הסיבה היחידה שהוא הפסיד!"
"בחייך, זה שטויות." היריב שלו אמר ובחנתי אותו. הוא הפחיד אותי, אבל לא היה לי אכפת.
"אתה דקרת אותו." אמרתי ובעטתי במפשעה שלו.
הוא נפל על הרצפה ותפס את הביצים שלו. נהם בכאב. "איפה הסכין?! איפה זה!"
"אין סכין כי אני לא דקרתי אותו!" הוא נהם והתיישבתי מעליו. "איפה זה?" שאלתי וחיככתי את שפתינו. "חבל שתסבול.. אני ארצח אותך,"
"בבוקסר שלי." הוא נהם וגיחכתי.
הנפתי את האגרוף שלי ופגעתי באף שלו. "בן זונה! אתה פגעת בו!" צרחתי. "אתה דקרת אותו!"
חיפשתי את הסכין ומצאתי אותו. מלא בדם.
זרקתי אותו לשופט.
קמתי מהמזדיין ובעטתי בזין הקטן שלו עוד פעם.
חזרתי לקולטון ועזרתי לו להתיישב. "זה לא עמוק, אני בסדר.." מלמל ונישק את הלחי שלי.
"אתה מדמם, אני אקח אותך לבית חולים."
"אני לא צריך בית חולים, קים. לא יהיה לי דרך להסביר להם את זה. הקרבות האלה לא חוקיים."
"אז פשוט תגיד שעברת ברחוב ודקרו אותך, חוץ מזה. זה כן חוקי. אתה פשוט לא רוצה לנסוע לבית חולים ושנינו יודעים את זה."
"קים," הוא נאנח והעביר את ידו בשיערו. "אני לא מתכוון לעשות את זה."
"למה לא אבל? אתה פצוע! אתה חיוור ואתה יכול למות."
"אני בסדר, קים." הוא נישק אותי. "אני בסדר. ניסע לאיידן והרופא יטפל בי."