אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 17

קולטון:

היא נראתה כל כך כועסת.
אני נשבע. המשכתי לנשק את הנערה שעמדה מולי בזמן שקים בחנה אותי בזעם מוחלט.
"מיילס! אני צריך עזרה! תפסיק עם זה!" המאמן נהם.
"טוב, אני חייב ללכת בייב, נדבר מאוחר יותר." קים המשיכה לבחון אותי בזעם שהבחורה הלכה וחייכתי אליה.
זה לא כאילו היא לא התמזמזה עם האידיוט הזה בבוקר, מה שמזכיר לי, אני כל כך עומד לעשות לו את המוות באימון הזה.
"מה אתה חושב על דיויד?" אלוהים, העולם הזה אוהב אותי כל כך.
"שהוא צריך לרוץ עוד. אין לו טכניקה טובה לריצה. חבל שבגלל הריצה שלו מערך שלם יפול. כמה סיבובי ריצה הם עושים?"
"שתיים עשרה," המאמן שפשף את לסתו.
"החדשים האלה קשים, אתה יודע?" הנהנתי. "היינו גם כאלה בהתחלה,"
"לא. זאת אומרת, רובכם הייתם אבל ריס ואתה הייתם הכי טובים. בגלל זה היית הקפטן כבר בשנה השנייה שלך, למרות שלרוב הקפטן שנה הרביעית. להזכירך לקחנו בשנה השלישית וגם ברביעית אליפות.. בזכות שניכם בעיקר. איפה ריס באמת?"
"קנדה." אמרתי ובחנתי את דיויד שמחייך אל קים. אני ארצח אותו.
"דיויד! לא חבל שאתה מסתכל על ציצים של מישהי ככה? לא קצת קשה לרוץ שהזין הקטן שלך עומד?" הוא העביר את מבטו הזועם אליי וחייכתי אליו. "עוד סיבוב?" המאמן שאל. הוא לא מחבב את דיויד גם. "כן. שיתרגל את תכניקת הריצה שלו." ולרוץ בלי להסתכל על קים כמו זונה.
"דיויד! יש לך עוד סיבוב. פעם הבאה תתרכז בריצה לא ב-"
"הבנתי!" הוא צרח ונשכתי את שפתיי בשביל להסתיר חיוך. אהבתי את זה שהוא כועס.

"עוד סיבוב, דיויד." אמרתי ובחנתי אותו.
הוא התקרב אליי, עיניו כבר בערו מזעם שהוא נצמד אליי וחשב שהוא מאיים על מישהו. "עשיתי עשרה סיבובים יותר ממה שהיו אמורים לעשות! באמת צריך עוד אחד?" עשרה סיבובים זה פאקינג כלום. מגיע לו לעשות יותר מעשרים, עד שהוא יאבד הכרה.
"שמעת מה אמרתי." אמרתי בקול שקט ורגוע.
"למה? כי יש לך בעיה שהחברה הזונה שלך מעדי-" הוא לא סיים את המשפט וכבר הייתי מעליו.
מרביץ לו ללא הפסקה.
האגרוף שלי פוגע עוד ועוד באפו עד שהוא מאבד הכרה ואז קמתי ממנו.
חוץ מהעובדה שאנשים תיעדו את זה, קים הייתה שם, על הרצפה, שדם יוצא מפיה.
רצתי אליה והיא בחנה אותי עם דמעות.
"היי, היי, מפלצת קטנה, מה קרה? מי הכאיב לך?" הרמתי אותה עליי ורצתי איתה לכיוון החנייה.
"הם.. הם הרביצו לי. ה-" עיניה התחילו להיעצם. "כואב לי, קולט." היא גנחה בכאב.
"אני יודע, אני יודע.. אני כאן, ירח קטן.. אני פה." נישקתי את מצחה. "אני כאן."
התחלתי לנסוע ובחנתי אותה דרך המראה.
היא נראית ממש רע, היא איבדה הרבה יותר מדי דם.
האצתי את הרכב והתקשרתי לדומיניק. "כן, קולטון?"
"הם הרביצו לקים. היא איבדה מלא דם, דום.. אני בדרך לבית חולים. היא לא נראית טוב. אני-"
"מי הרביץ לה, קולטון?"
"אני לא יודע! פאק, אני לא יודע, דומיניק! לא אכפת לי אני רוצה שהיא תהיה בסדר כרגע. אחרי זה אני אטפל המזדיינים שהרביצו לה."
"בסדר, אני אצא גם לבית חולים. אני אפגוש אותכם שם."
"בסדר," מלמלתי.