קים; 17
קולטון; 21
—————
קולטון:
"גידאון אבא שלה רק מבחינה ביולוגית, הוא לא אבא שלה. אבא שלה.. אין לה אחד כזה, ריס." העפתי את האגרוף שלי עוד פעם ופגעתי בשק אגרוף.
"הוא אנס אותה והתעלל בה.. הוא לא אבא שלה משום בחינה. לקים אין אבא. אני בטוח שהיא תגיד את זה גם." העפתי עוד אגרוף ונעצתי בו מבט.
הוא סימן לי בראשו והסתובבתי. בחנתי את קים עומדת עם דמעות בעיניה בכניסה למתחם הזירות.
"קים-" היא ברחה ונאנחתי והעברתי את ידי בשיערי.
הורדתי את הכפפות ויצאתי אחריה. ירד גשם והייתי בלי חולצה אבל לא באמת היה לי אכפת. "קים בואי לכאן." פקדתי והיא הנידה בראשה.
"קים!" צרחתי בשביל שתיזהר מהאבן שלפניה אבל היא התעלמה והחליקה. נאנחתי והלכתי לשם.
הרמתי אותה והיא התחילה לבכות. "קים.. אני- את לא היית אמורה לגלות על זה ככה."
"למה לא אמרת לי? אתה יודע על זה כל כך הרבה זמן.. למה.. למה לא סיפרת לי!" הצמדתי אותה אליי ונישקתי אותה על שפתיה. "אתה שקרן! אתה.. אתה אמרת ש-"
"ששש," חיבקתי אותה אליי והיא בכתה. הלכתי מהר יותר לכיוון הבית וחיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי.
היא נצמדה אליי ובכתה.
"קולט.. אני מפחדת," היא נצמדה אליי וליטפתי את ראשה.
"יפה שלי. אני איתך. תירגעי."
"אין מצב שהוא אבא שלי, קולטון.." נאנחתי ותפסתי בה. "אני אוהב אותך, ירח שלי. בסדר?" היא הנהנה ועלינו לחדר שלנו תוך כדי שאני מלטף את גבה.
שנכנסנו לחדר הרגשתי משהו קר על ראשי ואז ראיתי אקדח שמוצמד לראשה של קים. שהיא חצי רדומה.
בחנתי את גידאון ושני החיילים שלו. "אני אקח אותה." גידאון אמר ולקח אותה למיטה שלנו היא הייתה קפואה. יכולתי לראות את הפחד בעיניה. היא הנידה בראשה והוא חייך. הוא לחש לה משהו והיא הנהנה. שפתיה רעדו ודמעות זלגו מעיניה.
"אני אהרוג אותך אני נשבע!" נהמתי. "קולטון," קים בכתה שהחייל השני שלו הצמיד גם לה אקדח לראש.
הוא תלש ממנה את הבגדים וניסיתי להשתחרר מהאחיזה של האידיוט המזדיין הזה שמחזיק אותי אבל האידיוט השני טען את האקדח. "קולטון, אל תעשה משהו טיפשי. תזוזה אחת קטנה וקים חוטפת כדור לראש."
"היא הבת שלך!" שאגתי. קים הנידה בראשה. "הוא לא אבא שלי, קולטון! הוא לא יכול להיות אבא שלי!" היא צרחה וגידאון נהם בזעף. "תשתקי." הוא אמר וחדר לתוכה.
בהיתי בה. היא נעצה בי מבט. היה נראה שהיא עייפה, שכואב לה.. היא נראית פאקינג מותשת.
ליבי התכווץ.
התכוונתי ללכת אליה אבל היא הנידה בראשה.
היא בהתה בי תוך כדי שהוא זז ונע בתוכה בפראות והיא בוכה. עיניה מלאות בדמעות גדולות שנושרות מעיניה.
היא יבבה ונשכה את שפתיה בחוזקה. "אני אוהב אותך, קים." אמרתי שמבטי נעוץ בה והיא הנהנה.
עיניה לאט נסגרו. אני תוהה אם היא עייפה או שהיא סתם עוצמת עיניים כי כואב לה.
בלעתי את רוקי ובהיתי בה. פניה התעוותו בכאב.
אלוהים, לא מגיע לה לסבול ככה. העברתי את ידי בשיערי והיא בכתה.
"קים אני מצטער," לחשתי. "זה בסדר."
"אני מצטער."
"קולטון די. אמרתי שזה בסדר,"
קים:
♡♡♡
גידאון יצא ממני, השאיר אותי לשכב על המיטה חסרת אונים. כבר לא היו דמעות בעיניי אפילו.
לא יכולתי יוותר.
בכיתי כל כך הרבה. הרבה יותר מבדרך כלל.
גידאון סימן למי שהחזיק את האקדח צמוד לראשו של קולטון להוריד את האקדח ולשחרר אותו בסמן שגידאון יצא במהירות מהחדר.
האיש יצא גם וקולטון קם ורץ אליי שהחייל של גידאון עדיין מכוון אליי אקדח.
מלקק את צווארי. קולטון תפס אותו ודפק את הראש שלו בשפיץ של השידה.
עצמתי את עיניי וקולטון הרים אותי עליו. "הוא לא אבא שלי," הנדתי בראשי והוא הנהן בהבנה.
"אין מצב שהוא אבא שלי קולטון. אני.. אם הוא אבא שלי אני הבת של השטן! אני לא רוצה להיות הבת של השטן. אני לא רוצה להיות בת לגבר שהתעלל ואנס ילדות קטנות! שאנס והתעלל בי," בכיתי והוא הצמיד אותי אליו וחיבק אותי. חשבתי שאני לא יכולה יותר לבכות, אבל כנראה שזו הייתה מחשבה טיפשית למדי. עיניי כבר מלאות בדמעות.
הוא נכנס לחדר המקלחת. "אני מצטער שלא יכולתי לעשות כלום, אני לא רציתי שירו בך." נצמדתי אליו עוד והוא נישק את ראשי.
הוא פשט ממני את הבגדים והדליק את המים.
הוא בחן את גופי והתכווצתי.
"סליחה, לא רציתי להפחיד אותך. אני רק רוצה לוודא שהם לא פגעו בך בעוד מקומות," הנהנתי והוא הכניס אותי למים שמילא באמבטיה.
"קולטון," בכיתי והוא בחן אותי בדאגה. "הוא אנס אותי! פעמיים! הוא אנס אותי למרות שאתה אמרתי שתגן עליי." הוא תפס אותי והנדתי בראשי.
לא יכולתי לנשום.
עוד פעם.
הוא עשה את זה עוד פעם.
פגע בי.. הוא..
קולטון תפס אותי ונישק את ראשי. "אני איתך, אני שומר עלייך, ירח שלי. אני כאן." נצמדתי אליו. "אני איתך יפה שלי." הוא ליטף וחימם את גופי. פרצתי בבכי ונצמדתי אליו עוד.
איברי שרף מרוב כאב. שגידאון יצא ונכנס ממני, הוא גרם לי לאבד הכרה.
אני לא מסוגלת יותר.. אני לא יכולה להיות כאן יותר. "ששש," הוא ליטף את ראשי. "אני אוהב אותך." לחש. "אני איתך. אני כאן." הרמתי אליו את מבטי ונשכתי את שפתיי. "קים, את לא עשית את זה שנה וחצי. את באמת חושבת ש-"
"קולטון בבקשה," הוא הנהן ובחן אותי. "לא עמוק מדי. אל תפגעי בעצמך יותר מדי, קים. אם זה יגרום לך להרגיש טוב יותר, תעשי את זה. אם לא אל תיפגעי בעצמך סתם." משכתי בכתפיי ולקחתי את הסכין שלי. בחנתי את זה והוא נעץ בי מבט. "תעשה את זה אתה." נתתי לו את זה והושטתי את ידיי אליו. הוא בחן אותם ונעץ בי מבט. הוא בחן את זה ואותי והניד בראשו. "קולטון אם לא תעשה את זה אני לא אסלח לך. אני מתחננת,"
"אני מעדיף שתשנאי אותי ותיכעסי עליי מאשר לפגוע בך, קים." הוא נעץ בי מבט ולקחתי ממנו את זה.
הוא לקח את זה ממני בחזרה. ותפס את ידי. "אני אוהב אותך." לחש ונישק את הצלקות שלי. הוא נישק צלקת צלקת והעביר את שיערי אל מאחוריי אוזני.
הוא נישק אותי על שפתיי וחייכתי אליו. "אנ..י אוהב..ת אותך גם," הוא נישק את מצחי והנהן. "אני יודע." הוא שטף את ראשי ושם שמפו.
הוא חפף את שיערי וקילח אותי.
לבסוף, שסיימתי להתקלח הוא הוציא אותי מהאמבטיה וליטף את ידי והתחלתי לבכות. הוא רכן ונישק אותי נשיקה שטוחה. התפרקתי עליו. נפלתי על הרצפה ובכיתי. לא הבנתי איך עמדתי עד עכשיו בלי ליפול, כי כל גופי רעד.
הגוף שלי שרף. לא הרגשתי טוב בכלל. הרגשתי כאילו אני צריכה למות. למות עכשיו. הוא חיבק אותי בחוזקה ושם את ראשי על הירך שלו.
הוא נישק את מצחי ועטף אותי בזרועותיו. "אני לא יכולה, קולטון. אני לא יכולה להיות כאן יותר. אני לא אצליח.. אני לא מסוגלת, קולטון. כואב לי הגוף, כואב לי כאן," שמתי את ידו על הלב שלי והוא נאנח והרים אותי עליו.
שפתיי רעדו ועיניי היו מלאות בדמעות שבחנתי אותו.
"את חזקה, ואם החזקת עד עכשיו את תחזיקי תמיד. את האישה הכי חזקה ומדהימה שאני מכיר, ירח שלי. ואני איתך, אני איתך תמיד. מאז שהיית קטנה. אני משתדל לשמור ולהגן עלייך, לא משנה מה. אני אוהב אותך, טוב? ואני כאן לכל דבר שאת צריכה. לכל דבר קטן, אם את רוצה לדבר, אם את רוצה שאנשק אותך, אם את רוצה שאני אחבק אותך ואשכב לידך עד שתירדמי. אני כאן איתך, קים. אני כאן איתך תמיד. אני איתך לנצח.." הנהנתי והוא לקח אותי אל מחוץ לחדר.
בחנתי את המיטה שעד לפני פחות מחצי שעה אנסו אותי עליה. "הכל בסדר?" לאונרדו וריס נכנסו לחדר. הם בחנו אותי ונצמדתי לקולטון. "קולטון.. אפשר ללכת ל.. אני רוצה להתלבש," הוא הרים אותי עליו ונכנסנו לחדר ארונות. "את מפחדת מהם?"
"קצ..ת," שפתיי רעדו והוא הוריד ממני את המגבת.
הוא עזר לי להתלבש ונישק את מצחי. הוא גרם לי להסתכל עליו ונישק את שפתיי.
"אני אוהב אותך. את רוצה שאני אקח אותך להיות עם אלה בזמן שאני אחליף מצעים ואנקה כאן?" הנהנתי והוא הרים אותי עליו. הוא לקח אותי לאלה וג'ואי רץ אלינו. "אודה אים!" הוא חיבק אותי וחייכתי אליו חיוך קטן.
"הכל בסדר?" אלה שאלה והנהנתי. לא הייתי בסדר. אני לא בסדר. מי שיגיד שכן, זה שקר מוחלט.
איך אפשר להיות בסדר אחרי שגילית שהאבא החורג שלך שהתעלל בך ואנס אותך, הוא בעצם האבא האמיתי שלך וישר אחרי שגילית את זה והלכת לחדר שלך בשביל לעכל את זה, הצמידו לך ולחבר שלך אקדח לראש ואבא שלך אנס אותך – עוד פעם.
קולטון נישק אותי. "אני אוהב אותך." הנהנתי והלכתי למיטה של אלה וריס.
נשכבתי על המיטה והתכסתי בשמיכה.
"אואי," טוני נכנס לחדר וג'ואי הלך אליו. אלה התקרבה אליי ונגעה בכתף שלי. התכווצתי והתחלתי לבכות. "אני מצטערת.. את בטוחה שאת בסדר?"
"אני רק.. עייפה." אמרתי.
——
ביקשתן פרק נוסף אז קיבלתן🤍🫶🏻
מעדכנת שיש 71 פרקים ואפילוג (72 בסך הכל), זה אומר שנשאר עוד 15 פרקים לספר שעומדים לעבור מהר מאוד כמובן כמו עד עכשיו💗