קים:
קולטון נצמד אליי והתחיל לנשק את צווארי בנשיקות עדינות. הסתובבתי אליו והצמדתי את שפתינו.
הוא העמיק את הנשיקה, החדיר את לשונו לפי וליקק ומצץ אותי. זה היה עדין ונעים, זה גרם לי לגנוח גניחות קצרות ושקטות שנבלעות אל תוך בנשיקה המושלמת הזאת.
הוא מנשק כל כך טוב. לעזאזל, הטעם שלו מדהים.
תפסתי את שיערו ולקחתי את השליטה על הנשיקה.
נישקתי אותו באגרסיביות, מצצתי את לשונו לפי והוא גנח גניחה גרונית ועמוקה – כזאת שגרמה לכוס שלי להתחמם ברטיבות.
הוא החליק את ידיו מתחת לחולצה שלי, ליטף את בטני ואת החזה שלי באצבעותיו.
הן חמות ונעימות כל כך, גורמות לי לצמרמורת.
הוא לוקח את השליטה על הנשיקה עוד פעם ונשיקות חמות שלו יורדות משפתיי ללסת שלי, מנשקות נשיקות עדינות וחמות, גורמות לי לגנוח ולנוע מתחתיו, מאפשרת לו גישה יותר לנשק אותי שם.
הנשיקות לאט ירדו לצווארי. זה טוב כל כך. הוא העביר את לשונו על צווארי ויבבתי.
"של מי את, קים?" הוא שאל בין נשיקה לנשיקה.
קרע ממני את החולצה שלי והוריד ממני את החזייה.
בהיתי בו, משחק עם הפטמה הזקורה שלי ובוחן אותי.
העיניים שלו, האופן בו הוא מסתכל עליי גורם לי להתחרפן.
הוא נראה כל כך טוב, לעזאזל. "של מי את?" הוא שאל פעם נוספת. "שלך," לחשתי והוא חייך ונישק אותי על שפתיי. "ילדה טובה שלי." הסמקתי והרגשתי את איברי פועם בחוזקה.
הוא הכניס את הפטמה שלי לפיו וינק אותה.
"אלוהים," מלמלתי והוא עיסה את השד השני שלי בידיו.
הלשון שלו חמה ומחוספסת על עורי. הוא פשוט מדהים בכל הקשור לעבודת הלשון שלו.
הוא הצליף בפטמה שלי עם לשונו ואז המשיך בנשיקות למטה, במורד בטני.
נשיקות חמות ורטובות.
עם כמה שניסיתי להשתיק את הגניחות המטומטמות האלו לא הצלחתי.
גנחתי כמו משוגעת, בקול ובשקט.
תהיתי אם זה בגלל שלא נגעו בי הרבה זמן או בגלל שהוא באמת עושה עבודה טובה.
אבל לא יכולתי לחשוב שהוא הוריד ממני את המכנס והתחתונים, שלשונו עברה על פנים הירך שלי.
לאורך הצלקת. תפסתי בשיערו וקירבתי אותו לאיברי. הוא גיחך והעביר את לשונו על שפתיי שם למטה.
גנחתי ויללתי. "קולטון," לחשתי ונצמדתי לשפתיו.
הוא ינק את הדגדגן שלי לפיו ומצץ אותו.
עצמתי את עיניי והתמסרתי לעונג הזה. אהבתי שהוא יורד לי, אהבתי לרדת לו. נהניתי מדברים מיניים איתו. אבל אהבתי גם סתם לשבת ולדבר איתו.
אהבתי את הקרבה שלו אליי, ושאנחנו ככה. פאק.
פישקתי בין רגליי עוד והוא הכניס אליי שני אצבעות.
נאנחתי והוא הסתכל עליי. "קולט." גנחתי. "בבקשה,"
הוא טמן את ראשו בחזרה בין רגליי. הצליף בדגדגן שלי וירכיי התהדקו סביב ראשו. "קים." הוא נהם ופישקתי בין רגליי עוד פעם.
הוא שפשף את הדגדגן שלי וליקק את הבשר שלי, גרם לרגליי לרעוד. הייתי צריכה רק עוד קצת. קצת בשביל לגמור. קירבתי אותו עוד לפניי.
הוא ינק את הדגדגן שלי לפיו עוד פעם, שיניו נגעו בו בעדינות תוך כדי שאצבעותיו התעקלו בתוכי וזה גרם לי לצרוח. איברי התכווץ סביב אצבעותיו והוא קם ממני.
הוא שכב לידי ופישק בעזרת אצבעותיו את שפתיי, הוא הכניס לתוכי את שני האצבעות שהיו בתוכי.
"תמצצי את זה." מצצתי את אצבעותיו, טעמתי את הטעם שלי ובהיתי בו. מסתכל עליי בתשוקה ואהבה. "את יפה כל כך," הוא העביר את שיערי אל מאחוריי אוזני תוך כדי שאני מוצצת את האצבעות שלו. "את תמצצי לי ככה גם את הזין, קים? ככה את תמצצי לי את הזין מפלצת קטנה שלי?" הנהנתי והוא חייך. ליקקתי את האצבעות שלו והוא גנח. "אלוהים," מלמל והרים אותי על בטנו.
הוא הוציא את אצבעותיו מפי ונשכבתי מעליו. הוא נישק את ראשי וחיבק אותי. "את בסדר?" הנהנתי והוא ליטף את הישבן שלי בעדינות. "את לוהטת יפה שלי," הסמקתי והוא גיחך ונישק אותי.
"ממש לוהטת," בחנתי אותו והוא חייך אליי. "ואני אוהב אותך."
"גם אני אותך."
קולטון:
♡♡♡
ירדתי למטה ובחנתי את שון בסלון. התיישבתי לידו והוא בחן אותי. "אתה יודע למה אמא צועקת למעלה בחדר?" כיווצתי את מצחי ובחנתי אותו בבלבול. "מה?"
"אמא ואבא למעלה בחדר, ואמא כל הזמן צועקת. אתה חושב שאבא מכאיב לה? או שאולי היא סתם כועסת?" נשכתי את שפתיי בשביל להחניק גיחוך ובחנתי אותו. "כן אמא שלך רועשת," הוא כיווץ את מצחו. לא הבין על מה אני מדבר. "איפה לוקה?" שאלתי אותו. "אני חושב שהוא עם דוד דומיניק, אבל אני לא יודע. אתה יודע למה אמא צועקת? אם אבא מכאיב לה אני רוצה לדעת. אני אגן עליה!" גיחכתי והנהנתי. "אני בטוח שתגן עליה, אבל אבא שלך לא פוגע בה. הוא אוהב אותה הכי בעולם."
"כמו שאתה אוהב את קים?" הנהנתי והוא בחן אותי. "אז למה היא צועקת?"
"כשאמא שלך נהיית.. כשאמא שלך צועקת וצורחת שהיא לבד עם אבא בחדר, זה בגלל.. שכשהיא צועקת הרבה, יש לה יותר סיכויים להיכנס להיריון." לעזאזל, זה נשמע הגיוני בכלל? אני לא מאמין שנקלעתי לשיחה הזאת עם ילד קטן.
"אז בגלל שהיא צועקת יהיה לה תינוק בבטן? תינוק כמו לוקה?" הנהנתי והוא בחן אותי והנהן גם. "אבל זה ממש תלוי מתי, כי זה רק אם היא צועקת שלוש פעמים את השם שלו ופעם אחת אלוהים,"
"אה.. אז היא לא תהיה בהיריון אחרי זה?" הנדתי בראשי. "אם היא לא אמרה את זה, אז לא." הוא הנהן ובחן אותי. "רוצה לראות את הסכין החדש שאבא קנה לי?!"
"כן." אמרתי והרמתי אותו עליי. "זה בחדר שלך?" הוא הנהן והלכתי לחדר שלו כאן. נכנסנו פנימה והוא ירד ממני. הוא הלך למגירה שליד המיטה שלו והוציא משם סכין עם להב חד וידית אדומה. נאנחתי. "אני גם רוצה כאלה,"
"אז שאבא שלך יקנה לך! ואז יהיה לנו סכינים תואמים!" הוא התלהב ונשכתי את שפתיי. "אין לי אבא, שון-שון." הוא נעץ בי מבט וכיווץ את מצחו. "הוא מת,"
"אה.. סליחה." הוא אמר וחיבק אותי. גיחכתי ונישקתי את ראשו. "זה בסדר. רוצה להראות לי איך אתה משתמש בסכין הזה?" הוא הנהן ושם אותו צמוד לצווארי. התרחקתי ממנו והוא בחן אותי. "אתה מתכוון לשסף לי את הגרון?"
"לא. אני רק אראה לך מה יקרה אם מישהו יפגע באמא." הוא הצמיד את הסכין לצווארי עוד פעם והעביר אותה בעדינות לאורך צווארי, אבל בלי לפגוע בי.
שון אוהב סכינים מאוד, ואני סומך עליו מספיק שלא יפגע בי.
הוא הרים את הסכין ואז הרים אותו גבוה ועשה כאילו הוא דקר אותי בבטני. חייכתי אליו והוא צחק. "זה היה טוב!"
"זה היה מפחיד! אתה ילד קטן,"
"לא אני לא! אני גבר." גיחכתי והנדתי בראשי בחוסר אמון. "גבר, כן, מה שתגיד." לקחתי ממנו את הסכין. "אם אתה רוצה לדקור מישהו כמו שצריך. אתה צריך לבוא אליו מאחורה," הושבתי אותו על הירך שלי.
"אתה תיקח את הסכין, תדביק אותו לצוואר של האויב שלך שידך השנייה מחזיקה אותו צמוד אליך. מוודא שכל תזוזה שהוא יעשה תגרום לכך שהוא יפגע." הוא בחן אותי. "ואז אתה תתפוס אותו ותפיל אותו על הרצפה," הדגמתי עליו, רק שבמקום לשים אותו על הרצפה שמתי אותו על המיטה והצמדתי את הסכין לצווארו. "ואז, אתה תחזיק את הסכין חזק, תכניס את הסכין לכאן-" העברתי את ידי על העורק שלו. "-ותוציא אותו, הוא ידמם למוות. ירגיש כל שנייה שהדם יוצא ממנו. הוא יסבול." הוא בחן את עיניי ועיניו נצצו. "איך אתה יודע כל כך הרבה? אתה עשית את זה כבר?" הנהנתי והרמתי אותו עליי. "וזה כיף כל כך שון." אמתי שמבטי נעוץ בו. "לקחת ממישהו את החיים שלו. ממישהו שהכאיב ופגע באנשים שאתה אוהב." בדיוק כמו שעשיתי למטילדה, כמו שאני רוצה לעשות לגידאון.
לעזאזל. המוות של גידאון יהיה אכזרי כל כך. הוא יצטער על כל רגע, על כל שנייה אחת שגרם לקים לסבול.
"אני הולך לאישה שלי עכשיו, רוצה לבוא?" הוא הנהן והרמתי אותו עליי. הלכתי לחדר שלי ושל קים ונכנסתי פנימה.
היא שכבה על המיטה שג'ואי לידה ואלה מצידו השני של ג'ואי. הורדתי את שון והוא רץ אל קים. היא חייכה אליי ואז אליו והלכתי לכיוונה. נישקתי אותה והיא חייכה אליי. "אני אוהב אותך," לחשתי לה והיא הסמיקה והנהנה. "גם אני אותך." היא נישקה אותי עוד פעם ואז שון התחיל להסביר על איך בגן שלו ועל הילדה הזאת שכל הזמן מעצבנת אותו.
ג'ואי זחל אליי והרמתי אותו עליי. "שלום לך. מה קורה קטני?"
"אההה," הוא אמר בקול תינוקי וחייכתי אליו. "באמת?"
"כה.." גיחכתי ונישקתי את הלחי שלו. "זה חמוד שהוא קצת יודע והרבה לא."
"אולאון," הוא נצמד אליי וחיבקתי אותו. "כן ג'ואי?" הוא בחן אותי בעיניו הגדולות והושיט את ידו הקטנה אל עבר המוצץ שלו – אבל הוא לא הגיע לשם.
לקחתי את המוצץ ונתתי לו. הוא שם את ראשו על חזי וחייכתי אליו. "איפה ריס?"
"אית'ן והוא עובדים על משהו, אני לא בטוחה.. הוא בטח במפקדה," הנהנתי ובחנתי את קים עם שון.
לעזאזל, היא מושלמת.
קים:
♡♡♡
כשאני מגיעה לגג אני מגיעה במטרה אחת, לספר ללאונרדו על כך שאני גרמתי למוות של ליילה, על אף שבכלל קוראים לה נטשה והיא לא באמת מתה.
אבל כשהגעתי לשם בחנתי את לאונרדו הולך על הקצה, מיהרתי לשם ומשכתי אותו אחורה במהירות. כל כך פחדתי שהוא יפול.
"מה נדפק איתך?!" שאלתי בזעם. הוא אידיוט או משהו? הוא בכלל קולט כמה הוא יכול להיפגע מזה?
"תירגעי, קים." הוא צחק.
"מה לקחת?"
"כלום.." אמר והתיישב על הרצפה.
בחנתי את עיניו, מלאות בדמעות. נאנחתי והתיישבתי לידו. "למה את לא עם קולטון?"
"הוא באימון.. הוא עם ריס, לא רציתי להפריע להם."
חיבקתי אותו והוא הצמיד אותי אליי עוד ונישק את ראשי.
"את יודעת שאת החברה הכי טובה שלי, נכון?"
"כן." חייכתי אליו והוא חייך אליי בחזרה.
הוא היה החבר הכי טוב גם שלי, אהבתי את לאונרדו מאוד. לא כמו קולטון, כמובן. כי קולטון הוא האהבה הכי גדולה בחיים שלי, והוא הבן זוג שלי ואני אוהבת אותו הכי בעולם.
"באמת לא לקחת שום דבר? העיניים שלך אדומות ואתה מתנהג באופן מוזר קצת,"
"העיניים שלי אדומות כי בכיתי," הוא אמר ובחנתי אותו. לאונרדו לא מרבה לבכות, אבל כשהוא כן..
"אתה בכית?"
"כן," הוא נאנח והעביר את ידו בשיערי. היה נראה שהוא מובך.
"זאת אומרת, את יודעת, סקרלט משגעת אותי.. ברצינות. הייתי בבית שדומיניק קנה לה חמש פעמים היום רק בגלל הסיוטים שלה ועוד ארבע פעמים בגלל שהייתה צריכה עזרה עם ולנטינה. זה נהיה קשה וקשה יותר בכל רגע, אני צריך שקט לכמה דקות."
"אתה רוצה שאלך?" הוא הניד בראשו ונשכתי את שפתיי בחוזקה. "אפשר לספר לך משהו?"
"כן," הוא לחש ובחן אותי בדאגה.
פחדתי לספר לו, כי לא סיפרתי את זה לאף אחד לפני ואני לא רוצה שהוא ממש יכעס עליי בגלל זה.
"אני שלחתי לאנשים שירו בליילה או נטשה או איך שלא קוראים לה, את המיקום שלה.. אני יודעת שלא באמת קרה לה משהו, אבל אני מרגישה ממש רע על זה, לאונרדו. קולט בכה על זה הרבה." הוא הידק את לסתו וליקק את שפתיו. הרגשתי את גופו נדרך ובלעתי את רוקי. "אז בעיקרון בגדת בנו?"
"אני מצטערת.." מלמלתי ובחנתי אותו.
"קים.. את מבינה שאם סקרלט לא הייתה נחטפת ומגלה על זה שליילה הייתה בעצם נטשה, היית נחשבת לבוגדת? היית עפה מהמאפיה? אפילו קולטון לא היה יכול לעזור לך. הוא היה שונא אותך גם."
"גם?" שאלתי בבלבול. הדמעות שמילאו את עיניי זלגו במורד לחיי והוא נאנח והושיט את ידיו לנגב את הדמעות שלי. הוא חייך ובחנתי את עיניו.
"סקרלט בטח הייתה שונאת אותך גם. אבל אני לא הייתי שונא אותך. ליילה הייתה זונה בלתי נסבלת, או נטשה בעצם.. אבל זה אותו בן אדם ובהתחשב בזה שהיא עזרה לחטוף את סקרלט, הדעה שלי עליה לא משתנה. היא עדיין זונה בלתי נסבלת." צחקקתי וניגבתי עוד דמעה שזלגה מעיניי.
"אתה צודק,"
"קולטון ואת בסדר?" הנהנתי. לעזאזל, אנחנו הרבה יותר מבסדר. "אחרי אתמול הוא מתייחס אליי יותר מבדרך כלל.. אני אוהבת את זה, הוא נחמד."
"אז עכשיו הוא שמש שלמה?" הנהנתי וחייכתי חיוך קטן. הרגשתי שאני מסמיקה. הוא השמש המושלמת. אני אוהבת את זה.
הטלפון שלי צלצל וחייכתי. "זה הוא."
עניתי. "תבואו לבית חולים עכשיו, קים. ירו ברוז, מיה ולילי.. אני- פאק פשוט תגיעו לכאן." תפסתי בידו של לאונרדו והתחלנו לרוץ. ניתקתי את הטלפון והוא בחן אותי.
"משהו קרה לסקרלט?" שאל בדאגה.
הוא אוהב את סקרלט כל כך.
"משהו קרה לרוז, מיה וליליאנה. הן בבית חולים."
"סקרלט, סופיה ואלה בסדר?" הנהנתי והרגשתי את שפתיי רועדות.
נכנסנו לרכב של לאונרדו והוא התחיל לנסוע.
הייתי לחוצה כל כך. פחדתי שיפגעו בהן יותר או שיקרה להן משהו גרוע יותר.
לפתע לאונרדו בלם את הרכב, גופי עף קדימה ואז אחורה ונתקעתי בכיסא.
הוא יצא מהרכב בזעם ולקח את ולנטינה מסקרלט.
"מה נדפק איתך?! למה את רצה ככה באמצע הכביש? את יכולה למות!" היא בחנה אותו עם דמעות בעיניה ומבטו התרכך, היה נראה מודאג. "מה? מה קרה, סקאר?"
"אני.. היה מפחיד בבית שם ולא ענית לי." היא השפילה את מבטה לרגליה. "יכול להיות שאת פשוט רוצה להיות איתנו בבית? אל תסתירי ממני." היא הנהנה ולאונרדו נאנח. "אז למה-"
"נו לאונרדו. תמהר. שסקרלט תבוא איתנו." אמרתי. הם נכנסו לרכב, לאונרדו היה מודאג וכועס.
הוא ממש כעס על סקרלט על כך שהיא רצה ככה בכביש, אבל הוא גם דאג לה, הוא לא רצה שהיא תיפגע.
סקלרט חגרה את ולנטינה בכיסא של התינוקות ולאונרדו התיישב בחזרה במושב הנהג והתחיל לנסוע.
שהגענו יצאנו החוצה מהרכב, אית'ן ישב על המדרכה בחוץ ועישן סיגריה, דומיניק היה לידו והיה נראה זועם. "מה קרה להן?" שאלתי. "איפה הקטנים?"
"בבית, סופיה ואלה שם.." דומיניק ענה ובחן את לאונרדו. "מה היא עושה כאן?" אית'ן שאל ומבטו ננעץ בסקרלט שמחזיקה את ואל על ידיה. "זו בעיה שהיא כאן?"
"לא, זה בסדר." הוא אמר ולאונרדו העביר את ידו בשיערו. "הן בניתוח?"
"רוז ומיה כן, ליליאנה לא הייתה צריכה ניתוח. קולטון, איידן ושון איתה למעלה," הוא הנהן. "אני אעלה למעלה,"
נכנסנו לחדר ורצתי לקולטון, הוא נישק אותי. חיבקתי אותו והוא חייך וליטף את גבי.
לאונרדו חייך אליי וחייכתי אליו בחזרה.
הוא נישק את ראשי והתיישב על הכורסא שבחדר שאני מעליו. "את בסדר?" הוא שאל את אוזני והנהנתי. "אתה בסדר?" שאלתי אותו והוא חייך ונישק אותי.
"אם את כאן איתי אני יותר מבסדר," הוא ליטף את הלחי שלי ובהיתי בו. עיניו נוצצות מאושר.
אלוהים, אני אוהבת את הבן אדם הזה כל כך.
המשכתי להסתכל עליו והוא עליי, אני חושבת שהיינו יכולים להישאר ככה שעות אם איידן לא היה אומר, "שון-שון, אני כבר חוזר."
"לא שון-שון! אני כבר לא ילד קטן! אני גבר. נכון אמא?" הוא בחן את ליליאנה והיא הנהנה וחייכה אליו. "גבר קטן, אבל גבר." הוא חייך וטיפס עליה והיא גנחה בכאב. "שון," היא נאנחה והוא חיבק אותה. "סליחה אמא,"
"זה בסדר.." היא נישקה את ראשו ולאונרדו ואיידן יצאו החוצה. החזרתי את מבטי לקולטון והוא נשך את שפתיו וחייך אליי. "את יפהפייה, אני מאוהב בך קשות." הסמקתי והוא ליטף את הלחי שלי ונישק אותי עוד פעם.
"אתה יכול ללכת להגיד לאבא שאני רוצה שוקולד בשבילי? אני מבטיחה לחלוק איתך." הוא חייך והנהן בציפייה.
"אבא?" שון שאל את איידן מהדלת. "מה קרה גבר?"
"אמא אמרה שהיא רוצה שוקולד,"
"תשאל אותה אם היא עוד פעם בהיריון." שון גיחך והניד בראשו. "אלוהים," קולטון נאנח, היה נשמע לחוץ, הוא העביר את ידו בשיערו. "היא לא.."
"ואיך אתה יודע, שון?"
"כי היא לא כעסה וצעקה עליך הרבה זמן וקולטון אמר שרק אם היא צועקת וכועסת עליך הרבה מאוד אפשר להיכנס להיריון," נעצתי בקולטון מבט זועם והוא נשך את שפתיו. "מה ציפית שאני יגיד לו? הזכר מכניס את הזין שלו לתוך הכוס של הבחורה שלו?"
"ציפיתי שלא תהיה אידיוט!" נהמתי בשקט לשפתיו ואיידן נכנס לחדר.
הוא נעץ מבט זועם בקולטון שחייך אליו. "מה קורה?" שאל. כאילו לא יודע. כולם שמעו את זה כאן. והוא כזה אידיוט, באמת. "היא יכולה להיכנס להיריון רק אם היא כועסת וצועקת עליי?" הוא חייך והנהן. למה הוא ממשיך להתגרות בו? מה נדפק איתו?
"רואה אבא?"
"רואה מה? את הכדור שאני עוד שנייה יורה בו?" הוא שאל בקול שקט ולאונרדו גיחך חרישית. "אבא, אל תכעס על קולטון.. אני שאלתי אותו למה אמא צועקת שאתם בחדר ביחד והוא אמר את זה," יכולתי להישבע שהוא עוד מעט יוציא אקדח וירה לקולטון בראש, אם הייתי הוא גם אני הייתי עושה את זה. אבל דומיניק פתח את הדלת.
"רוז יצאה מהניתוח," הוא אמר והנהנו. "אני הולכת לשם, בסדר?" סקרלט שאלה את לאונרדו בשקט והוא הנהן. "אני אבוא עוד דקה," הוא אמר ונעץ בקולט מבט. "אם אתה תגיד לילדים שלך שככה באים ילדים, קים תצטרך להיות בהיריון יותר מעשרה פעמים – בחודש. תנסה למצוא דרך יצירתית יותר." הוא אמר באיטלקית וגיחכתי.
הוא יצא מהחדר וקולטון נעץ בי מבט. "הוא אידיוט," הוא אמר. "כמעט כמוך." לחשתי ונישקתי אותו.