בדרך שלה

פרק 33- הפיל שבחדר

אני זוכרת במעורפל שבאישון לילה, גבריאל נכנס לי חזק לחלום, הבזקים מעורפלים שלו משיא אותי על ידיו מתרוצצים במוחי. והנה, בדרך פלא, עכשיו עם עלות השמש אני מוצאת את עצמנו, כאן במיטת המלכות שלו, ולא על אותה הנדנדה שעליה נרדמנו.
אני מנסה להעיר את גבריאל, אך לשווא. אני מבינה שמוטב שאלך קודם להתארגן בעצמי. השעה עוד מוקדמת והסיכוי שדב השינה הזה יקום בשעה שכזו- קלוש. אני לא שמה לב לזמן שחולף בעודי מתקלחת. שוטפת מעצמי את כל הלילה שעבר עלינו.
בעודי משפשפת את קרקפתי ביסודיות אלפי מחשבות מבליחות למוחי. בעוד שעות בודדות אשב לארוחת בוקר עם ההורים של תמר, גבריאל, ליאו ויולי. בעוד כמה שעות אחדות אנסה להכנס לפאזל של משפחת מלכה. אני לא החלק המקורי שאמור להיות שם, אני אצטרך להכנס מחדש למקום הריק שהותירה אחריה תמר. זו תהיה משימה לא פשוטה. אני אחרת מתמר; הצורה שאני תופסת בפאזל, היא שונה, זה לבטח יהיה מאתגר ולא נוח, אך בתור התחלה אני מקווה שאצלח את ארוחת הבוקר הזו בגבורה. השיחה של עמנואלה ומילותיה החמות עוזרות לי להשקיט את הסערות שבי. אני שואבת מאותה שיחה כוחות ונזכרת שהיא בעדי, העובדה הזו בהחלט בהחלט מצליחה להקל עליי. הקרקפת שלי כבר אדומה, המחשבות שלי לקחו אותי הרחק ולא שמתי לב שכמעט גרמתי לה לנשור מרוב ששפשפתי אותה בחוזקה. אני שוטפת את השמפו מעליי, שטף המים אופף את כולי וגורם למחשבותיי לרדת יחד איתו.

"בוקר טוב" קולו הצרוד של גבריאל נשמע. קרן אור קטנה מבליחה מחריץ הדלת והוא מתקרב אליי בצעדים כבדים. אני תחילה קופאת במקומי, מנסה להסתיר את עצמי, אבל אז נזכרת בקולו המאיים. הוא לא אוהב כשאני עושה את זה, כשאני מסתירה את עצמי ממנו.

"בוקר טוב" אני מחייכת לנוכח המחזה שמולי. זה נראה כאילו הוא עוד מתהלך מתוך שינה. שיערו סתור על פניו וחולצת הטריקו שלו מקומטת על בטנו החסונה. עיניו לא פקוחות לרווחה לגמרי. אני סוגרת את המים ומתכוננת לצאת, הוא חוסם את פתח המקלחון.

"רציתי להצטרף" הוא גונח בתסכול ומכחכך בגרונו.

"פעם הבאה תקום בזמן, היפהיפה הנרדם" אני עוקצת אותו בקולי ומצליחה להדוף אותו מדרכי. אני מרגישה את מבטו בוער עליי כל הדרך שלי אל מתלה המגבות, גם כשגבי מופנה אליו אני מרגישה איך עיניו רושפות בי אש, לא יורדות ממני. אני ממהרת לכרוך את המגבת סביבי, ומרגישה שהאש לאט לאט נכבית.

אני בטוחה שהוא גלגל לי עיניים, על אף שגבי עוד מופנה אליו. אני מצחקקת קלות ומשאירה אותו להתקלח לבדו. מסכן.

אני כבר מוכנה לגמרי, הברשתי את שיערי והחלקתי מעט את הפוני של על מצחי, הוא החליט למרוד בי הבוקר. אולי גם הוא לא מוצא את מקומו מרוב לחץ. מבלי לשים לב, חלק נכבד מארון הבגדים שלי כבר נמצא בארון של גבריאל. זה הקל עליי והחלטתי ללבוש שמלת מקסי עם כתפיות, בצבע תכלת מרענן.