פרק 20- שריטות

19.1K 1K 707
                                    


"תגידי מתי
בלי שאלות קשות
בלי תשובות
רק תגידי את באה אליי
בלי אמונות תפלות
סתם לראות
שאנחנו כבר לא בלעדיי
יש בי מקום לשריטות שלך"

******

"אמרת שנדבר" אני רוטנת בילדותיות. מפיגה את הדממה השוררת ברכב. הערתי את גבריאל בקושי רב, על הבוקר. הוא התפנק במיטה עוד דקות ארוכות אחרי שקראתי בשמו אין ספור פעמים.הוא בהחלט לא טיפוס של בוקר. והיום זה לא התאים, מיהרתי לעזוב את הבית של רחל לפני שהיא תגיע.
לא מספיק החיים שלי איבדו שליטה, הדבר האחרון שאני צריכה הוא, שדודה רחל תמצא אותי אצלה במיטה עם גבר זר. רק מלחשוב על זה עולה בי בגוף גל חרדה. אני אעבור אצלה חקירה שלא תבייש חקירה מקצועית של איש ק.ב.ג

גבריאל מפהק, מתישר על מושב הנהג ומכחכח בכרונו "דברי" הוא מורה לי בקולו העמוק, לא מסיר את עיניו מהכביש.

"אני, אני" אני מסתכלת בפניו המשורטטות, מבטו מרוכז בכבישים ההומים, ידו אחת נחה על ההגה, והשנייה נשענת על החלון בשלווה. "אני לא יודעת מה להגיד" אני מודה לבסוף אחרי שאני מגמגמת במבוכה. הוא מסית את מבטו מהכביש, וכעת מסתכל עלי בשעשוע, חיוך עולה דרך עיניו.

"את יכולה להגיד, :גבריאל, אתה כזה חתיך הורס אני לא יכולה לעמוד בפניך יותר, קח אותי גבריאל'" הוא משווה לקולו, קול של אישה צווחנית במיוחד, מוסיף תנועות ידיים דרמטיות.

"דביל" אני חונקת את הצחוק שלי, רוצה להשאיר את השיחה רצינית "באמת, גבריאל" אני מכחכחת בגרוני והוא מסית את מבטו אליי.
ידו לופתת את סנטרי רגע לפני שהוא סוטה בחדות לשולי הדרך. מדומם את המנוע.

"אני לא יודע מה לומר לך תום" הוא מרים את פניי בזווית מדויקת, כך שעיני יהיו בדיוק מול עיניו שלו. מחזיק אותי בדיוק מולו. "אני לא יודע, מה יהיה ואיך יהיה. אני יודע רק דבר אחד" הוא מעמיק את קולו ומחדיר את מבטו בי, מגע אצבעותיו החם נח על עורי. "הזזת לי משהו בלב, ואני לא מתכוון להתעלם מזה יותר" הוא עוזב את סנטרי, וראשי נשמט מטה בספק מבוכה, ספק כאב. אני נותרת שקטה אל מול מילותיו העמוקות והכנות.

"מה עם ליב?"

הוא מגחך בקולניות "ליב מזיזה אצלי דברים אחרים. בטח שלא את הלב" הוא דואג לודא דרך עיניו, שכל מילה שלו מופנמת אצלי.

"מה עם תמר?" השאלה יוצאת ממני מבלי שאני שמה לב, היא היתה שגורה על לשוני והתחמקה החוצה. האווירה באוטו, שכבדה גם כך, נעשית כבדה עוד יותר.

"תמר תחזור מחר, יש לנו 24 שעות" הוא מסתכל על שעון היד הנוצץ שלו בכעס, וממלמל בציניות. אני מרגישה את חומת ההגנה שלו שוב עולה.

"תפסיק" אני גוערת בו "אל תיסגר לי עכשיו." אני מדברת אליו בהבהרות קצרות וברורות, ורואה איך הוא מתאפס.

בדרך שלהWaar verhalen tot leven komen. Ontdek het nu