בדרך שלה

פרק 50- פרפר לאש

לא מאמינה שהגענו לפרק 50 😱
חצי ממאה.
חמישים פרקים שיצאו לי מהלב ונכנסו אליו בחזרה.
אני מקדישה את הפרק הזה לחברות הנהדרות שלי שעוזרות תומכות ומייעצות לי תמיד ♥️
OrtalLevi   barp19. Romi__19  leelush27. x_justinbieber

***
הרחובות שקטים בשעות הערב של הקיץ. השמש עוד מאירה על הרחובות בקרניים חלושות ונותנת תחושה נעימה. העצים הוותיקים שברחובות שתולים בשיירות בשני צידי הדרך, הם כל כך ותיקים עד שצמרותיהם מתחברות ויוצרות גשר לכל אורכו של הכביש. אני נוסעת ברכב מתחת לצמרות העצים, מזג האוויר כבר נעים וברדיו מתנגן שיר שקט של עידן רייכל. השלווה שבחוץ גורמת לשלוותי הפנימית רק להציף את כל גופי. היומיים שחלפו היו כמו ספא לנפש שלי, אני מרגישה שיצאתי מהם חדשה. זמן האיכות עם אבא שלי בהחלט עשה לי טוב.
זה מרגיש כמו בסרטים של מרי פופינס, הוא הגיע ובדרך פלא גרם לכל הדברים להסתדר. מהרגע שכף רגלו של אבא דרכה בבית, הכל התנהל שונה. גבריאל חזר להיות הזכרון המתוק מפעם, התחלתי להבין דברים ונראה שהפלונטר שנכנסנו אליו מתחיל קצת מעצמו להפרם. 

אני מחנה את הרכב בחנייה הביתית, ליד הרכב של גבריאל, הוא נמצא בבית. אני לוקחת נשימה רגע לפני שפותחת את שער הכניסה, אבל להפתעתי הוא נפתח מעצמו עוד לפני שאני נוגעת בו. פאולה יוצאת מהפתח. היא נראית רעננה וזוהרת. בגדי העבודה שלבשה כל היום הוחלפו בשמלה פרחונית ואפילו היא הוסיפה לשים אודם תואם. מעניין לאן היא הולכת.

"פאולה, איזו יפה את" אני מתסכלת עליה בחיוך, היא נראית קורנת. אני באמת אוהבת אותה. 

"אוי מאמסיטה, את יפיפיה בעצמך" היא צועקת בקולה הגדול ונושקת למצחי. 

"אני צריכה לצאת היום מוקדם. לפאולה יש פגישה" היא מגלגלת על לשונה במבטאה הארגנטינאי שלה וקורץ לי בשובבות "הילדים כבר ישנים במיטות דובשנית, אז שיהיה לכם לילה טוב" היא נושקת לי שוב, אני לא שמה לב והיא כבר נעלמת מהאזור, פרץ אנרגיות של נגמר. 

בדרכי מהשער הראשי אל דלת הכניסה אני חוצה את החצר, אני מבחינה כי הגנן ביקר פה היום. הדשא מכוסח ואף נראה ירוק ורענן יותר, אני מבחינה כי הוסיף לשתול עוד פרחים בשולי החצר. זה מוצא חן בעיניי. מבין כל הפרחים הצבעוניים שנוספו לגינה אני רואה חתיכה בצבע אפור. גבריאל יושב על כסא הנוח בחצר הקדמית, לבוש בטישרט אפורה. בקושי שניתן לראות אותו בשעות החשכה בתוך בגדיו הכהים. 
אני מחליטה לא להכנס הביתה וללכת אליו.

אני מתקרבת אליו מאחור, הוא יושב כשפניו לכיוון הנגדי אליי, הוא לא מבחין בי אך אני רואה אותו. גבו שעון לאחור על כסא הנוח, הוא מתרווח בעצלות, לא זקוף וחסון כמו תמיד. רגליו מורמות מעלה על כיסא נוסף, נראה שהוא עייף. על השולחן נמוך לידו מונח בקבוק יין וכוס מתאימה. אני שמה לב כי הפקק כבר חולץ מהבקבוק. אני מתקרבת אליו בצעדים זהירים, כשאני עוקפת את גופו, נעמדת מול פניו. באחת, עיניו מותקות מהאופק וננעצות ישר אל תוך עיניו. הן נראות טרוטות, הוא עייף או מותש וכנראה ששניהם יחד.