עברו כמעט שבועיים מאז היום בו היינו אצל מתאמת ההשתלות. אותו היום בו התחלנו את המסלול החדש שלנו בתוך כל המסע הגדול שנקרא החיים שלי. השבועיים האלה היו קשים ועמוסים מכל כיוון. גבריאל נעדר הרבה מהבית, בגלל אימונים למשחק גדול שמצפה לו בסוף החודש. אני, הייתי צריכה לחלק את עצמי בין התאומים לאבא. הלכתי לבקר אותו ביום שבת, ובנוסף התלוויתי אליו לטיפול הדיאליזה. בדרך כלל, אני נמצאת כאן, בהרצליה ודייגו מלווה אותו לטיפולים, אבל החלטתי שבגלל כל המצב המסובך מוטב שאני אלווה אותו ואבדוק שהכל בסדר בעצמי.
בין כל אלה, בלילות, אני עסוקה במשרד שפתחתי לעצמי. ממלאה טפסים, שולחת אימיילים וכל מה שצריך לעשות כדי שאבא ייכנס לרשימת ההמתנה לכליה כמה שיותר מהר. אפשר לומר שהשבוע הזה התיש אותי סופית.
ערימת המסמכים פרוסה לפני כשאני יושבת גם עכשיו, במשרד של גבריאל, שבשבוע האחרון הפך להיות שלי. אומנם זו רק שעת בוקר, אך אני מנצלת את השעות שיולי וליאו בבית הספר. הזמן הזה לבד מאפשר לי לשלוח כמה אימיילים שלא הספקתי לשלוח אתמול בלילה, כשנרדמתי כאן על המקלדת.
הראש שלי קבור בניירות, והעיניים שלי מרצדות במרץ על כל הסעיפים הקטנים שאני צריכה לקרוא, כשאני חשה זוג ידיים חמות לופתות את כתפיי ומעסות אותן בחמימות מפנקת. "בוקר טוב" קול צרוד מברך אותי כשאני מסובבת את ראשי ונתקלת בעיניו הירוקות.
"בוקר אור" גל צמרמורת עובר בגופי לנוכח השילוב של הקול שלו על הבוקר עם העיסוי הנעים שהוא מעניק לכתפיי התפוסות.
"אני כבר מפנה לך את המשרד. אני רק צריכה לסיים משהו" אני קוראת בהתנצלות וממהרת להחזיר את מבטי לבלאגן שעל השולחן.
"למה, תמשיכי" הוא קורא בנונשלנטיות, ידיו לא מפסיקות במלאכת הקודש שלהן "המשרד הזה יושב עלייך יפה"
"לא רוצה שהוא יישב עליי" אני רוטנת "איך אתה נתקע פה ימים שלמים עם כל הניירות והמסכים האלה? זה מתיש" אני גונחת וזוכה ממנו לצחקוק גאה
"התרגלתי, סימפוניה שלי" הוא קורא בחום ומנתק את כפות ידיו החמות ממני. אני מגלגלת את כתפיי קדימה ואחורה, אני באמת מרגישה שהן השתחררו מעט. "מה עוד נשאר לך?" הוא גורר את כיסא המבקרים שלו לצידי, משלב את אצבעותיו זו בזו, כשמביט בי ברצינות.
"השבוע כשלקחתי את אבא לדיאליזה, פגשנו עוד מישהו בגילו. אישתו מלווה אותו לטיפולים. היא הייתה נחמדה והתחלנו לדבר" אני מספרת לגבריאל כשמביט בי במבט סקרן ואכפתי, כאילו אני מספרת לו את הסיפור המעניין בעולם "סיפרתי לה על המצב של אבא. והיא סיפרה שבעלה, אריק, נמצא בדיוק באותו המצב. היא המליצה על רופא מומחה, הם מטופלים שלו בעצמם. היא אומרת שהוא מספר אחד בתחום הזה. הבעיה שאין אליו תורים, התור הכי קרוב הוא לעוד חמישה חודשים"
YOU ARE READING
בדרך שלה
Randomתהילת עולם שתזכר לעוד שנים קדימה, כסף שנוזל כמו מים, נכסים כמו חול, עסקאות חתומות מעבר לים. אלכוהול, מסיבות, מועדונים ובחורה אחרת לכל לילה הם רק פרומו לחייו של גבריאל מלכה, השם הכי חם בעולם הכדורגל הישראלי. כשהעולם מונח בכף ידך שום דבר לא יכול לעצור...
