ליאו יושב על השיש, ידו הקטנה בוחשת במרץ את הבלילה שבקערה. יולי עומדת בשרפרף לידי מפזרת בריכוז סוכריות צבעוניות על העוגיות שכבר הספיקו לצאת מהתנור. "עבודה טובה ליאו" אני משבחת אותו על הערבוב המהיר, ניכר שהוא מתאמצץ בכך. כשאני מפנה את ראשי ליולי הוא גונב לֶק מהבלילה, הוא חושב שאני לא שמה לב, אך שפם השוקולד החדש שלו די מסגיר אותו.
רק לפני שעה הגעתי הביתה וכבר אנחנו עמוק בתוך הכנת העוגיות. קבלת הפנים החמה שהילדים עשו לי גרמה לי לשכוח מעט מזו הפחות נחמדה שאביהם הכין לי ברכב. לאחר ששפכתי בפני את ליבו והוא בתגובה רק פקד עליי עוד אחת מהוראותיו בקור. הדרך שנותרה עד שהגענו הייתה איומה בשבילי. נראה שגבריאל נשאר אדיש כמו תמיד, אך אני חשתי מושפלת ופגועה. פיללתי שהכבישים יהיו ריקים מתנועה, שנגיע מהר ככל האפשר, שאצא מהתא המחניק הזה ביחד עם הבחור חסר הלב שישב בו יחד איתי.
"תומי זה יפה בעינייך?" יולי מקיצה אותי ממחשבותיי. היא כל כמה דקות מבקשת ממני פידבק על הקישוט של העוגיות שלה. היא התעקשה שנכין אותן היום כמו שהבטחתי. למרות שהייתי תשושה מרכבת ההרים הנפשית שעברה עליי בבית, לא יכלתי לסרב לעיניה הגדולות. ישבתי איתם על שיעורי הבית כפי שאביהם ביקש בדרכו הייחודית, ומיד התפננו להכנת העוגיות.
המטבח התמלא בריח מאפים טריים. יולי, ליאו ואני עבדנו כמו צוות מושלם. ליאו ערבב את הבלילה ויולי קישטה את התוצרים. אני כדררתי את הבצק הדביק לעיגולים קטנים, זו היתה כמו תרפיה בשבילי. כשידיי היו עסוקות ביצירת עיגולים מושלמים ראשי כאילו שכח מעצמו את חיי הלא מושלמים בכלל.
גם הריכוז הרב שהקדשתי לעוגיות לא יכל להסית את תשומת ליבי מהריח החזק שמילא את חלל החדר וגבר על ריח העוגיות המתוק. הוא הגיע. לא סובבתי את ראשי אליו. יולי, כמו כל פעם שהיא רואה אותו, עוזבת הכל ורצה לקראתו.
אני ניצלתי את ההזדמנות כדי לתת תשומת לב מיוחדת לליאו בלי שאחותו הקנאית תדרוש אותה בחזרה.
"יופי חמוד, עבודה טובה" אני נושק לשערו המשיי, כשאני עוזבת את מלאכתי ונעמדת לידו. לשונו מציצה מבין שפתיו במתיקות, שמתי לב שהוא תמיד עושה כך כשהוא מרוכז.
"ליאו מה עם שלום לאבא?" קולו העמוק נשמע כשהוא מופיע בדיוק מולי. בצידו השני של ליאו. הוא מחזיק את יולי בקלילות בעזרת יד אחת בלבד, כאילו משקלה כנוצה. בידו השניה הוא נשען על השיש.
ליאו משרבב את שפתיו לכיוון אביו, גבריאל מרכין את ראשו ומקבל מליאו נשיקה מתוקה על הלחי.
הוא מושיב את יולי על השיש, ליד ליאו ומשלב את ידיו כשמביט עליהם מרחוק. פרצופו מתמלא סיפוק וגופיית הספורט שעליו נמתחת מעט כשהוא משלב את ידיו מאחורי ראשו בגאווה.
"חיים שלי, אתם" הוא קובע בדממה ואני מחייכת בהסכמה. שני הילדים האלה הם הדבר הכי טוב שבחור חסר הלב שמולי אי פעם יצליח לעשות בחייו.
YOU ARE READING
בדרך שלה
Randomתהילת עולם שתזכר לעוד שנים קדימה, כסף שנוזל כמו מים, נכסים כמו חול, עסקאות חתומות מעבר לים. אלכוהול, מסיבות, מועדונים ובחורה אחרת לכל לילה הם רק פרומו לחייו של גבריאל מלכה, השם הכי חם בעולם הכדורגל הישראלי. כשהעולם מונח בכף ידך שום דבר לא יכול לעצור...
