"סימפוניה" אני שומעת קול מוכר מתגנב לחלומותיי. "סימפוניה" הקול מתגבר בראשי ואני פוקחת עיניים. אני מוצאת שאני שוכבת על הכרית של גבריאל צמוד כל כך אליו. עד כדי כך שאנחנו חולקים את אותה הכרית. ירכי החשופה כרוכה סביב בטנו וידיי סבוכות ברווח הזעיר שבינינו.
"נגמר הסרט?" אני ממלמלת בבלבול, אני לא מבינה איפה אני. מה השעה, ולמה לעזאעזל אני שוכבת ככה?
יש דממה חותכת לרגע זעיר לפני שגבריאל פורץ בצחוק מתגלגל, ראשו מוטה אחורה וקמטי צחוק מתכווצים ליד עיניו הירוקות כשהוא חוזר להביט בפניי. "הסרט נגמר מזמן, היפהפיה הנרדמת" הוא מלטף את ראשי. "כבר בוקר" הוא מסביר לי בחיוך כשמסדר את ידיו מתחת לראשו כמשענת.
אני מכווצת את עיניי בבלבול. זה לא הגיוני. זה לא יכול להיות ששוב נרדמתי כאן. "אבל, אבל איך? איפה ליאו ויולי?" אני ממלמלת בלבלול. אני לא יודעת אם ישנתי שעה או שבוע.
"יולי וליאו כבר בקייטנה." השעשוע לא סר מפניו. "את נרדמת אתמול עוד לפני שהצילו את רפונזל"
"זה לא יכול להיות. אני הבטחתי לעצמי שאני לא ארדם" אני נוזפת בעצמי בקול רם.
"את מרגישה בנוח כאן לידי, במיטה שלנו, סימפוניה"
"המיטה שלך" אני חותכת אותו בברוטליות וממהרת לקום מהמנח המוזר ששכבנו בו- אחד בתוך השניה. אני מתחילה להסתובב בחדרו סביב עצמי, ידיי תופסות בשיערי בייאוש. אני כועסת על עצמי. לא הייתי צריכה לתת לעצמי להרדם, לא הייתי צריכה לשחרר. "אני הולכת להתקלח" אני מודיעה לפתע, את התירוץ הראשון שהבזיק במוחי, אני חייבת להעלם משם. חייבת לא להיות לידו. ההשפעה שלו עליי גדולה מידי.
אני סוגרת את דלת חדרו ויוצאת משם כרוח סערה. "זה הכל בגללך" אני לא יכולה להתאפק ונכנסת חזרה. אם היו צופים בי מהצד אני בטח הייתי נראית כמו משוגעת. "אתה התחלת עם המשחקים האלה, עם הערב סרט הזה, אתה חיבקת אותי כששכבנו פה, כאילו אנחנו משפחה נורמלית ואוהבת" אני מטיחה בו את כל הכעסים שלי.
"אנחנו לא?" הוא שואל ברצינות תהומית שגורמת ללב שלי לפרפר במקומו כמה פעמים.
"לא אנחנו לא!" אני משלבת את ידיי בקשיחות. מתקרבת אל דמותו ששוכבת נינוחה במיטה. "אתה מחזיק אותי פה בכוח. אתה משקר לילדים שהשלמנו. אתה מכריח אותי לשחק משחקים לידם, אתה פוגע בכל מי שסביבך מבלי שאתה בכלל שם לב"
"תום" הפעם הוא קורא לי בקול אחר, יותר רגיש. קול שמראה שלא הכל עובר ליד האוזן שלו, חלק גם נכנס. הוא מתרומם לישיבה ומושיט את זרועו קדימה, מנסה לתפוס אותי או ללטף. אני לא יודעת למה בדיוק התכוון כי אני ממהרת לקחת צעד אחורה. "את כל כך כועסת. את מסרבת לראות את כל מה שמסביב. את לא נותנת לעצמך להירגע רק לרגע בודד, ולהקשיב ללב שלך בפנים. את כל בוקר וכל לילה מזינה את עצמך עם קש בכל הכעסים והטענות שלך, את לא נותנת לעצמך לסלוח"
YOU ARE READING
בדרך שלה
Randomתהילת עולם שתזכר לעוד שנים קדימה, כסף שנוזל כמו מים, נכסים כמו חול, עסקאות חתומות מעבר לים. אלכוהול, מסיבות, מועדונים ובחורה אחרת לכל לילה הם רק פרומו לחייו של גבריאל מלכה, השם הכי חם בעולם הכדורגל הישראלי. כשהעולם מונח בכף ידך שום דבר לא יכול לעצור...
