קרן השמש שחודרת מהתריסים המוגפים למחצה מדגדגת את עפעפיי. אני פוקחת את עיניי אט אט. המערבולת שמסתחררת במוחי מתחילה להאט את הקצב. הכל מתחיל להסתדר לי בראש מגירות, מגירות. עומס המידע חוזר למקום והלילה שעבר מתחבר בראשי כמו פאזל, חתיכה, חתיכה. אך, גם הצבעים בפאזל הזה, מעומעמים, כאילו גם הוא לא ברור עד סופו.
אני זוכרת שלא הרגשתי טוב, הדפיקות שהיו בראשי עוד השאירו לי הד. אני זוכרת את יולי וגבריאל מגיעים אליי, ומאז הכל מתחיל כמו סרט נע. אני בזרועותיו של גבריאל, אמבטיה, מים קרים, רופא בחלוק לבן. הכל רץ לי בראש בערפול, אין פסיק ונקודה. שום דבר לא ברור. הדבר היחיד שברור לי זה הנוף שמולי. החדר שלמדתי כל כך לאהוב את גם כל כך לשנוא. אני בחדר שלו.
אני זוכרת איך נשא אותי עד לכאן על ידיו, כשהייתי הצל של עצמי. אני לא מאמינה שעוד לא עבר לילה אחד שלי בבית משפחת מלכה ואני כבר מוצאת את עצמי במיטה עם גבריאל, לא משנה הסיבה.
הרכבת הרים שעליתי אליה מאז שכף רגלי דרכה כאן לראשונה, לא יודעת שובע. היא דוהרת במהירות עולה ויורדת, ועתה אני בעיצומו של סיבוב ענקי מרגישה שאני תלויה מלמעלה
הכל כל כך הפוך.
גבריאל ישן לצידי, הוא נראה שקוע בשינה עמוקה, כאילו כבר גופו התעייף מידי, ועתה הוא מתרפק על כל דקה של שינה. מבטי מטייל לאורך גופו, אני מוצאת כי ידו מוטלת על גופי בטבעיות, כמו סורג שמונע ממני לזוז.
אני מגלגלת את עיניי ומרימה את זרועו ממני בעדינות, לא רוצה להעיר אותו.
למזלו, הוא עשה את זה מתוך שינה, כשרק התת מודע מפעיל את החוטים שלו, אחרת לא הייתי עוברת לו על זה בשתיקה.
אני קמה מהמיטה ומחליטה לצאת למרפסת בחדר שלו, מתחשק לי לשאוף קצת אוויר נקי. הנוף של הים הניבט ממנה ועושה לי טוב. האופק הכחול מצליח להרגיע אותי ולעשות סדר בראשי המבולגן. אני נהנית מהרגע, נשענת על מעקה הזכוכית ושואפת אליי את האוויר מבחוץ. ברגע של חולשה אני חוטאת, ומניחה לעיניי לעשות סיור במרפסת, המרפסת ששומרת בתוכה את כל הזיכרונות הכי אינטימיים שלי ושלו.
"תום" קולו הצרוד חותך כמו סכין חד את הזכרון המתוק, ואני לא יודעת מה כואב יותר. להזכר בעבר שלא יחזור או לעצור גם את הזכרון עצמו.
אני מסובבת אליו את מבטי, בלי לדבר. פוגשת בפניו הזוהרות, הוא בהחלט אחרי שינה טובה במיוחד.
"את צריכה להיות במיטה" הוא אומר בקול צרוד ומותח לרווחה את ידיו.
"אתה צריך להפסיק להגיד לי מה אני צריכה" אני מסובבת את ראשי חזרה אל הנוף הנגלה באופק, לוקחת נשימות מהאוויר הנקי. אני אזדקק לרוגע שהן מעניקות לי עכשיו.
אני שומעת אנחה כבדה ומרגישה איך האוויר הדחוס מתאוורר. הוא הלך. אני מרגישה את זה, גם בלי לראות. מרגישה מתי הוא נוכח, מתי האווירה נעשית כבדה, את הכל עוטף הריח שלו. מרגישה מתי הוא איננו, זה מרגיש כאילו שואב אבק ענק הגיע ושאב את כל הרגשות שהיו בחדר. הוא לא כאן.
YOU ARE READING
בדרך שלה
Randomתהילת עולם שתזכר לעוד שנים קדימה, כסף שנוזל כמו מים, נכסים כמו חול, עסקאות חתומות מעבר לים. אלכוהול, מסיבות, מועדונים ובחורה אחרת לכל לילה הם רק פרומו לחייו של גבריאל מלכה, השם הכי חם בעולם הכדורגל הישראלי. כשהעולם מונח בכף ידך שום דבר לא יכול לעצור...
