בדרך שלה

פרק 3- שעה גורלית

התאומים בחדרים. כל אחד נמצא בעיסוקו שלו וזה נותן לי כמה דקות של מנוחה. אני מוצאת את מקומי בכורסה שנמצאת במבואה לחדר המשחקים ומרשה לעצמי להרים את רגליי העייפות.
אתמול היה היום הראשון שלי בבית משפחת מלכה. אומנם, פאולה ביצעה במקומי את ארגוני הבוקר ועזרה לי במהלך כל היום, אבל הגדרתי את היום הראשון כהצלחה.
אולי גם העדרותו של גבריאל מהבית השרתה עלי מאין שלווה ועזרה לי לצלוח את היום הראשון שלי ולדלג בקלילות להיום, היום השני שלי כאן.
אבא תמיד אמר שדברים בפעם השניה הם קשים יותר, בפעם הראשונה ההתלהבות של ההתחלה מניעה אותך ואז, לאט לאט המוטיבציה יורדת. אבל אני חושבת שהיום אבן כבדה ישבה על ליבי לא לפי התאוריה של אבא, אלא בגלל שהיום בערב גבריאל חוזר.
הוא אמור להגיע בתשע בדיוק, וכבר כל הבית בהכנות לקראתו. פאולה בתור המנהלת של עובדי הבית, תפקידה התבהר לי יותר ביום שחלף, הורתה לכל אחד מהעובדים איך לפעול. היא מנצחת על התזמורת, שעובדת בארמון 24/7. מלי מהבוקר לא עזבה את המטבח, עומלת במרץ על ארוחה מפוארת. סימון ועמליה מבריקות את הרצפות הממורקות ממילא כבר שעות ארוכות.
נראה שחזרתו מטילה אימה על כולם, והם עושים כל שביכולתם שלא יהיו טעויות בדרך.
אני מנסה להדחיק את העקצוצים הלא נעימים שעוברים לי בגוף כשאני חושבת על נוכחתו. משתדלת להתמקד בצד החיובי, לחשוב רק על הדברים הטובים שקרו לי במהלך היום וחצי שאני כאן.
יולי ולאו כבר החלו להתקרב אליי, יולי בבטחון שלה וללאו בבישנות שלו הצליחו לשבות את ליבי.
היום בבוקר כבר ארגנתי אותם לבית הספר בעצמי.
כעת, זה הזמן היחידי ביום שהמערכת השעות הדורשת שלהם מותירה להם זמן חופשי.
לאו בחר לראות סרט מצויר על הדרדסים ויולי מרכיבה פאזל בציורי נסיכות.
בעוד כמה דקות בדיוק הם יאלצו לסגור את כל הפעילויות שילדים בגילם בדרך כלל עושים ולעמוד בלוז המטורף שאביהם הציב להם.

לאחר שסיימנו את שיעורי הבית, העברתי לתאומים שיעור של שעה בעצמי. למר גבריאל מלכה, מערכת החינוך לא מספיקה והוא דורש מכל האומנות שעובדות אצלו להעביר עוד שעת לימוד פרטית ביום לתאומים שלו. אחרי שהיתאמַנְוּ שעה נוספת על תרגילי קריאה של כיתה א, מאמן הכדורגל הפרטי של ליאו הגיע לחצר הבית ויולי כנדרש ממנה, במערכת התאמנה במשך שעה רצופה על ריקודי הבלט שלה.

אין פלא שליאו ויולי הגיעו מתוסכלים לארוחת הערב . ליאו עָייף אחרי שהמאמן הריץ אותו סביב המגרש הפרטי בחצר כמה וכמה פעמים, ויולי התעצבנה על כך שלא הצליחה לחקות במדוייק את התנועות של המורה לבלט.

למה ילדים כה קטנים וטהורים צריכים להתמודד כבר עם החיים? זו התקופה היפה ביותר של הילדות, של התמימות. אם עכשיו לא יבזבזו את זמנם במשחקים והלצות, מתי החיים יאפשרו להם את כל אלה?
למה להעמיד לב רך של ילד בניסיונות כה קשים ובשגרה כל כך דורשת ואינטנסבית?
כמובן, שלי אין מילה בנושא, אני עוד חיילת במערכת המשומנת של גבריאל מלכה. כל מי שרוצה להנות מהתגמול  שהוא נתון עבור עבודתו כאן צריך לציית ולשתוק.