חמש יחידות אהבה ~ Five Points Of Love

פרק 38

נכנסתי לתוך הבית של ליאה, החלון הגדול שהיה בסלון היה פתוח והכניס הרבה אור פנימה.
בצעדים חוששים חיפשתי אחר ליאה, קלטתי אותה מתרוצצת עם מגש עמוס בכוסות זכוכית וקנקני מים.
כהרגלה, היא הייתה מתוקתקת, השיער הבלונדיני שלה היה אסוף בקוקו מתוח וחלק לראשה, והפנים שלה היו מאופרות באופן עדין וטבעי.
היא לבשה מכנס אלגנטי שחור וחולצה לבנה מכופתרת, וזוג סנדלי עקב בצבע גוף.
היא הייתה ניראת מדהים.
״היי,״ פלטתי לכיוונה ״היי מתוקה״ חייכה לכיווני והניחה את המגש, ״אני מקווה שלא היית צריכה לפספס איזה שיעור או משהו, נכון?״ שאלה ״לא לא, סיימתי מזמן״ צחקקתי, הפלאפון שלה צלצל והיא הביטה בצג ״ואם כבר מדברים על בית ספר..״ מלמלה עונה ״כן מאמי?״ אמרה, הלב שלי התהפך בבית החזה.
״תיכנס, אני אהיה בטח בחצר״ אמרה, ״אביתר..״ מלמלה בחיוך. אביתר? הם לא נפרדו?
״חזרתם?״ שאלתי ״מזמן,״ אמרה מגחכת ״אה, אני שמחה לשמוע.״ אמרתי בחיוך מאולץ ״אוקיי, למדת מה ששלחתי לך?״ שאלה ״כן כן, ברור.״ אמרתי שולפת את חוברת הדפים מתיק הגב שלי ״מעולה, תחזרי על זה קצת ונתחיל״ אמרה מתקדמת אל עבר שאר השחקנים בחצר שלה.
עמדתי שם קפואה, הם חזרו? אז למה הוא ניפרדו? ולמה הוא נישק אותי? הייתי סתם בשביל להעביר לו את הזמן? בשביל להשכיח ממנו את הפרידה?

״טוב אור את מוכנה?״ שאלה ליאה והנהנתי נעמדת ״איפה רועי?״ שאלה מתבוננת ביושבים ״הוא כתב שהוא לא יגיע״ ציינה אחת השחקניות שישבה מולי, ״אוי שכחתי מזה לגמרי.״ מלמלה ליאה בתסכול ״אני יכולה לעשות את זה לבד אם תרצי״ הצעתי והיא צקצקה בלשונה ״לא לא, אני חייבת לראות איך את מתמודדת עם גבר בסיטואציה הזו״ אמרה, שרברבתי את שפתיי כשרעש של דלת נסגרת נשמע, מיד ניתרה ליאה ממקומה, ״אביתר?״ צעקה ״בבית.״ ענה ופערתי את עיניי, אוי לי.

״נו מה אתה אומר אז?״ אביתר עמד מולי מביט בעיניי ואז שוב מביט בליאה ״אולי תשאלי את אור מה היא חושבת?״ ענה והבטתי בליאה גם אני, היא הביטה בי בשאלה ״מ..מה מה שתגידו.״ לחשתי ״אם זה בסדר מצידה אז אין לי בעיה לנסות לעזור״ אמר בלחישה והלב שלי הלם בחוזקה.
״מעולה!״ אמרה בשמחה ליאה ״קח,״ נתנה בידיו חוברת דפים, ״איפה שכתוב יואב זה הקטע שלך, עמית זאת אור״ אמרה והוא הנהן.

״אז מה אנחנו אמורים להיות בעצם? אחים, חברים טובים..?״ שאל אביתר באדישות ״בני זוג.״ אמרה ליאה ובלעתי את רוקי ״תתחילו״ ביקשה ונמנעתי מלהביט בו.
״חיפשתי אותך, נעלמת״ הקריא מהדף ״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי ״תסתכלי עליו״ העירה ליאה, נשפתי ברוגז והבטתי באביתר ״חשבתי שכדאי שנדבר״ הקריא ״שום התנצלות לא תעזור עכשיו.״ אמרתי בהחלטיות ״אולי תתני לי לדבר קודם?״ שאל ״אני לא מכונה-״ ליאה קטעה אותי ״תכעסי!״ ביקשה ״אני לא מכונה לשמוע אותך יותר!״ צעקתי ואביתר הרים אליי את מבטו ״לא אותך ולא ממך, ספגתי ממך מספיק ואני לא יכולה להכיל יותר!״ המשכתי בכעס ״אני מצטער״ לחש ״תלך מכאן״ ביקשתי בקול רועד ״זה.. זה מספיק״ לחשבה ליאה, אביתר עדיין עמד מולי ונעץ את מבטו בפניי ״סיימנו?״ שאלתי והיא הנהנה ״כולם משוחררים״ היא הוסיפה ״אני הולכת לשירותים״ הודעתי מתקדמת במהירות, נכנסתי אל תוך שירותי האורחים בביתם של ליאה ואביתר.
שטף הדמעות שציפיתי שיגיע החל וכמעט ולא הצלחתי לעצור את היבבות שנפלטות מפי, בעזרת מגבת ניגבתי את השחור שנמרח מתחת לעיניים שלי, כמעט ולא הרגשתי נעים שהחתמתי את המגבת שלהם אבל אז נזכרתי שאני שונאת אותם הרבה יותר.
כשיצאתי מהשירותים הבית היה ריק משחקנים, התקדמתי אל המטבח בשביל להודות לליאה למרות הכל ולומר לה שלום לפני שאני הולכת.
״לי-״ עצרתי כששמעתי אותה משוחחת עם אביתר, הצצתי לתוך המטבח וראיתי שהיא שוטפת את הכוסות במרץ כשעל פניה מבט זעוף, ואביתר מאחוריה נשען על שולחן העץ הקטנטן ״אני ממש לא מגזימה אביתר!״ אמרתי בכעס ״ממתי נעשית כזאת?״ שאל בשעמום ״רק כשצריך.״ אמרה מתחכמת, סוגרת את ברז המים ומסתובבת אליו ״ראיתי איך הסתכלת עליה, ולא רק היום.״ אמרה משלבת את ידיה ״מתי עוד הסתכלת עליה?״ שאל אביתר מבולבל ״כשהיינו אצל אופק, מה הקשר שלכם?״ שאלה והלב שלי החל לפעום מהר, הסתתרתי טוב יותר בשביל לשמוע את המשך השיחה. ״כלום אמרתי לך, היא לומדת בבית ספר שאני עובד בו״ אמר, עכשיו כבר הייתי בטוחה שמדובר בי.
״תעשה לי טובה, תתרחק ממנה בשביל השקט שלי.״ אמרה והוא גלגל את עיניו ״את מגזימה לגמרי.״ אמר משלב את ידיו ״בשבילי, אוקיי? אני ראיתי איך גם היא הסתכלה עלייך״ אמרה ליאה ואביתר פירק את ידיו ״מה ראית?״ שאל בהתעניינות ״אביתר תראה אני לא רוצה להתעסק בעבר שלך או שלה או שלכם-״ הוא קטע אותה ״באמת אל תיכנסי לזה.״ אמר באזהרה ״אבל אני מציעה שאם אתה לא רוצה לפרק את מה שיש ביננו כמו שעשית כבר פעם, אז תתרחק.״ אמרה ״בסדר,״ אמר מתקדם א הכניסה למטבח ואני לקחת כמה צעדים לאחור ״לאן?״ שאלה והוא נעצר ״הביתה״ אמר והיא הנהנה ״אתה תבוא בערב?״ שאלה והוא הנהן ״אני חושבת שכן.״ אמר.