חמש יחידות אהבה ~ Five Points Of Love

פרק 20- הריון

"מתי אוכל לספר להן?" אביתר שיחק בישערי בזמן שנשענתי על בית החזה שלו.
"מה כל כך דחוף לך אור?" שאל בתחינה "נמאס לי לשקר להן!" התרוממתי ממנו מביטה בו "את משקרת להן בסך הכל שבוע," הוא ממלמל, מזכיר לי את התקופה הקצרה של הקשר הזה. "זה שבוע אחד יותר מדי." אני קובעת, הוא מחלץ את ידו משיערי וקם מהספה, "אם ככה יכולת לעזוב," הוא מתקדם למטבח "ואת עדיין יכולה." הוא מוסיף רגע לפני שנעלם לתוך המטבח, אני קמה ממקומי בלחץ והולכת אחריו במהירות, הוא מסתובב ויושב על השיש בזמן שלוגם מכוס המים שבידו באדישות, אני מתקרבת אליו אך עדיין נשארת מרוחקת, הוא תופס בשורש כף ידי ומושך אותי אל בין רגליו, אני מתמסרת למגעו והוא מטיח את שפתיו על שלי "אתה כמו אישה בהריון." אני אומרת כשלשנינו אוזל האוויר מהמזמוז הקצר שהתרחש ביננו. "את רוצה להיפרד?" הוא נוחת בשאלה "לא," אני לוחשת "ואתה?" אני שואלת "מת שתעופי לי מהחיים" הוא מחליק מהשיש ישירות אליי ומניח את ידיו על מותניי "אולי ככה אפסיק לשקר לאמה ושני" אני משלבת את ידיי על החזה "מותר לך לשקר," הוא מפרק את הקשר שיצרתי בין ידיי, "כי אם לא," הוא מחליק את הגומייה שאספה את שיערי לקוקו מרושל, אני מצחקקת והוא מניח את ידיו על ישבני, הוא מרים אותי ומושיב אותי על האי שהיה סמוך אלינו "אני אכשיל אותך במתמטיקה." הוא נושק לאפי בחמידות. "אתה אפילו לא מורה בבית ספר," אני כורכת את ידיי סביב צווארו "אז?" הוא שואל לא מבין "למה אסור שידעו שאנחנו יחד?" אני נשמעת מיואשת, "אור אנחנו כולה שבוע ביחד, את תצטרכי לסבול עוד הרבה." הוא מסביר בסבלנות רבה "אתה סובל איתי?" אני מניחה את כף ידי על החזה המוצק שלי "את מענה אותי." הוא נושק ללחי הרותחת שלי "משתגע מאהבה" הוא לוחש לשפתיי ומניח עליהן נשיקה קטנטנה.
זה משהו שאפיין את אביתר ככל שהכרתי אותו השבוע, יש לו מילים ממיסות שאני לא בטוחה שיודע מה הוא מוציא מהפה ואם זה בכוונה.
*
״את מנותקת״ אמה העירה, הסטתי את מבטי אליה וכחכחצי בגרוני, כל כך רציתי לספר לה ״איפה היית אתמול?״ שאלה באגביות ״אצל סבתא שלי״ שיקרתי, כמו תמיד. הייתי אצל אביתר, ״את הרבה אצלה בזמן האחרון,״ אמרה בחשדנות ״היא קצת לא מרגישה טוב..״ מלמלתי בחוסר נוחות, ״טוב את מקשיבה מה היה לי?״ היא שואל ואני מפנה אליה את מבטי ״אני צריכה לספר לך משהו,״ היא אומרת ומקצינה לרגע, ״אני מקשיבה״ אני מביטה בה בציפייה ״אני לא יודעת איך זה קרה,״ היא משחקת באצבעותיה ״אבל אני חושבת ששני בהריון.״ אני אומרת ואני פורצת בצחוק ״מה זה השטויות האלה?״ אני מנגבת את הדמעות ״זה לא מצחיק אור.״ היא נשארת רצינית ״זה אפילו לא נשמע הגיוני!״ אני אומרת בכעס ״עם מי היא שוכבת בכלל?״ שאלתי מבוהלת ״עם אופק.״ היא אמרה ״והיא לא סיפרה לי?״ שאלתי פגועה ״גם לא לי,״ היא לחשה ״אז?״ שאלתי בהרמת גבה ״לפני כמה ימים ראיתי שלאופק נופל קונדום מהארנק לריצפה, הוא מיהר לדחוף אותו מתחת ללוקר בשביל שלא יראו אבל שמתי לב.״ היא אמרה ״אז ישר חשבתי שאופק בוגד בשני,״ היא ממשיכה ואני מהנהנת, זה הרבה יותר הגיוני.
״אז שאלתי אותה,״ היא אמרה ופערתי את עיניי ״מה שאלת?״ שאלתי המומה ״אם הם שוכבים.״ אמרה בפשטות ״והיא פשוט ענתה לך?״ שאלתי ״היא הייתה ממש נבוכה, ואז היא אמרה שהיא לא הספיקה אבל זה קרה אתמול ושהיא מחכה שנשב לדבר והיא תספר״ אמה לחשה ואני שתקתי ״נו? מי אמר שהיא בהריון אז?״ זרקתי עליה כרית ונשכבתי על המיטה ״היא מקיאה בשירותים של בית ספר כבר כמעט שבוע ימים״ היא אמרה והבטתי בה ״אולי זה סתם וירוס״ מלמלתי ״יש לה תאבון של חמור!״ אמה המשיכה ״גם לי וגם לך, כל הזמן.״ המשכתי והיא חייכה אך חזרה מהר לנושא ״המצבי רוח שלה משתנים כל הזמן״ היא מלמלה ״אולי כי היא חולה?״ שאלתי בציניות והיא נאנחה ״את מסכימה איתי שצריך לברר את זה?״ היא הביטה בי, שתקתי וחייגתי לשני ״היי״ היא נשמעה עייפה ״איפה את בובי?״ שאלתי ״בבית,״ היא מלמלה ״מתאים לך עכשיו אני את ואמה?״ שאלתי ואמה הנהנה ״בואו אליי, אין לי חשק לקום מהמיטה..״ היא מלמלה ״אנחנו בדרך״ אמרתי וניתקה השיחה.
״שנקנה בדיקת הריון כבר עכשיו?״ שאלה אמה ״בואי כבר טיפשה!״ צעקתי עליה ומשכתי אותה החוצה.

״אז מה קורה איתכן?״ שאלתי כשישבנו שלושתינו על המיטה של שני, היא הייתה קבורה תחת השמיכה ״רגיל,״ אמה אמרה ״שני?״ שאלתי והזזתי את השמיכה מפניה ״אל רוצה לספר משהו?״ שאלתי מלטפת את ראשה ״לא.״ היא קבעה ״שקר.״ אמה הביטה בה בכעס, שני הרימה אליה מבט ואז בחנה אותי ״את סיפרת לה!״ היא הטיחה באמה ״אל בכל מקרה אמרת שאת רוצה לספר!״ אמה התפרצה ״מה את צריכה לספר לי?״ הרגעתי את הרוחות ושני הביטה בי ״אני ואופק שכבנו, יופי?״ שאלה בכעס ״למה את כועסת?״ שאלתי לא מבינה ״ככה, אין לי כוח״ היא נכנסה תחת השמיכה שוב ״אני שמחה בשבילך,״ אמרתי והיא לא ענתה ״השתמשתם בקונדום?״ שאלתי והיא הרימה את השמיכה ״בטח, מה אני דפוקה?״ שאלה, לפתע היא קפצה מהמיטה ורצה אל המקלחת, קמנו אני ואמה אחריה והיא נפלה מול האסלה, מקיאה.
״מה קורה לך?״ שאלתי כשהתאוששה ״זה בטח וירוס, זה ככה כמה ימים..״ מלמלה ״את בטוחה שאופק השתמש בקונדום?״ שאלתי בעדינות ״כן אור מה את לא מבינה?!״ צעקה עליי ״אל תוציאי עליי את העצבים שלך, את יכולה לעבוד על עצמך אבל את זאת שמתנהגת כמו אישה בהריון.״ אמרתי בקרירות ״מה את רוצה שאני אעשה?״ שאלה בקול רועד ״שתתנהג כמו ילדה גדולה, תספרי מה קרה, ותלכי לקנות בדיקת הריון במידת הצורך.״ אמרתי והיא שתקה ״מה חשבת? שזה יבוא מאלוהים? תתחילי להתנהג כמו בן אדם בוגר במקום להתבכיין בחוסר מודעות!״ המשכתי ״הבנתי.״ היא אמרה בלחש ״אני לא בדיוק זוכרת אם הוא השתמש..״ היא הוסיפה ״אז הוא לא.״ אמה קבעה ״זה לא נכון!״ שני אמרה בתסכול ״עזבי את זה, דיברתם מאז?״ שאלתי ״בטח, הוא היה פה היום וגם שלשלום וגם לפניי, הוא חושב שאני חולה״ אמרה, כמה אידיוט אלה יכול להיות, אופק?
״בואי״ תפסתי בידה של שני ״לאן?״ שאלה בבלבול ״לסופר פארם.״ אמרתי והיא נכנעה.
*
״נו שני!״ צעקתי לה, שמעתי את המים יורדים ואני ואמה קמנו בציפייה, היא הביטה בי בשתיקה, ״תביאי עוד אחת,״ ביקשה בקור ״מה התוצאה?״ שאלתי ״תביאי לי עוד אחת נו.״ היא התעלמה משאלתי, הגשתי לה אחת נוספת והיא נכנסה חזרה לשירותים, ״בטח היא רוצה לוודא״ אמה לחשה לי, ״תכניסי לי עוד..״ שני מלמלה בבכי מתוך השירותים ״שני..״ מלמלתי ״תכניסי!״ היא צעקה, נאנחתי זורקת לשירותים בדיקה נוספת, לאחר מספר דקות המים ירדו שוב. ״תביאי לי עוד אחת!״ צעקה, ״שני תצאי,״ ביקשתי ״תביאי כבר נו!״ המשיכה צועקת ״שני צאי!״ צעקתי גם אני ״מה לא ברור בתביאי לי עוד אחד?!״ התפרצה החוצה בבכי, חיבקתי אותה והיא המשיכה לבכות בסערה, אמה ניגשה לשירותים שבחדרי, היא חזרה אליי מחזיקה בבדיקה, היא הייתה לבנה כמו קיר, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.. שני בהריון.

היי, סורי על האיחור, מבטיחה שאשתדל להעלות היום פרק נוסף(:❤️