חמש יחידות אהבה ~ Five Points Of Love

פרק 29

היי, משום מה הבנתי שיש בעיה ולא רואים את פרק 29, למרות שאצלי הוא מופיע כמפורסם.
אז העלתי אותו שוב למי שלא הצליחה לראות, תהנו❤️

((מזכירה- ** פירושן: התחלה של קטע מהעבר, *- חזרה להווה))

*
״אמא תראי״ רצתי אליה בהתלהבות ״וואו אורצ׳וק,״ היא התכופפה אליי, היא אחזה בדף שבידי וחייכה בגאווה ״כל הכבוד!״ הניפה בדף בחיוך, ״גל לא קיבל!״ אמרתי בצחקוק ״אני כן!״ הוא מחה בכעס ״מה קיבלת?״ אמי פנתה אליו בחיוך, ״הינה.״ הוא הוציא תעודה גם הוא, ״אני גאה בשניכם, ילדים שלי.״ היא נשקה למצח שלי ולאחר מכן לשל גל.
״אנחנו נלך היום למסעדה, כמו שהבטחת?״ שאלתי בתמימות, גם רק בהה במדרכה בשתיקה.
״אני מצטערת מתוקה, אבל לא היום״ אמרה והשפלתי את מבטי, זאת הפעם הרביעית שזה קורה.
״אבל תראי! קיבלתי תעודת הצטיינות, וגל הערכה, לא נחגוג?״ שאלתי בתמהון ״זה לא קשור אורצ׳וק, אני מצטערת וזה המצב״ אמרה והאחיזה שלה בידי התהדקה ״למה?״ המשכתי לשאול בסקרנות, היא הסתובבה אליי ונעצרה באמצע המדרכה, ידה נשמטה מידו של גל והוא נעלם. העיניים שלה נפערו, כמו שתי מטבעות ענקיים של חצי שקל, ״כי אני לי חיים. בגללך.״ היא דחפה אותי אל הכביש הסוען.

-נקודת מבט אור-
״קחי״ גל הגיש לי כוס מים, ״תודה״ לחשתי לוגמת את כל תכולתה.
״את רוצה שאשר לישון איתך?״ שאל, רציתי. ידעצי שזו תהיה הדרך היחידה שאצליח להירדם שוב. ״לא״ אמרתי והוא מתח חצי חיוך, ״לילה טוב״ הוא נשק לראשי ויצא מהחדר, הוא סגר את דלת חדרי והחושך שרר בו, הרגשתי אימה משתלטת עליי ולא הייתי מסוגלת לעצום את העיניים.

״אתה ער?״ לחשתי כשפתחתי את הדלת של גל, ״כן״ הוא ענה בחזרה ״למה?״ שאלתי ממשיכה לעמוד במפתן הדלת ״למה את ערה?״ שאל מתעלם משאלתי ״לא הצלחתי להירדם, אפשר לישון איתך?״ שאלתי מבוישת, תמיד הרגשתי שמגיע לגל את הכבוד הרב ביותר, תמיד הרגשתי את הצורך לכבד אותו, לא להעיק עליו, לשמוע בקולו.
״בואי״ הוא פינה לי מקום לידו, נכנסתי למיטה של גל וחום הציף אותי, ״על מה את חולצת כל הזמן, אור?״ שאל ביאוש, נאנחתי. אני אהיה חייבת לפתוח את זה, זה לא הגיוני שלילה אחרי לילה הוא מגיע אליי לחדר אחרי צעקות מתוך
סיוט שלי, מרגיע אותי, ואני מסרבת לדבר על מה אני חולמת.
״חלמתי על אמא.״ אמרתי חנוקה ״מה את זוכרת ממנה?״ שאל מבולבל ״לא הרבה, רק שהיא הייתה גאה בנו, לפחות זה מה שהיא אמרה.״ לחשתי ״אני חולמת שהיא כועסת עליי״ אני אומרת וגל שותק ״על מה?״ הוא שואל לבסוף ״על זה שבגללי אין לה חיים״ אני אומרת בחוסר אונים ״אלו שטויות אור.״ הוא אומר בקלילות, ״באמת?״ אני לוחשת ״בטח, מה את קשורה לחיים הדפוקים שלה?״ שאל בלגלוג, שתקתי. זה גרם לי להאמין לו ״אתה גם בחלום,״ אני אומרת והוא לא נראה מתרגש ״אתה נעלם, ברגע שהיא מתחילה להפוך למפלצת, וזה רק אני והיא.״ אני לוחשת לו ״זה רק חלום, אני לא נעלם לאף מקום, נכון?״ שאל, ״אני מפחדת״ אני אומרת בקול יציב בפעם הראשונה ״אין לך ממה, זה בסך הכל חלום, הכל בסדר, יש לך אותי, יש לך את אבא, גם את אביתר והבנות.״ הוא אומר ואני מופתעת שמתייחס לאביתר.
״אבל מה קורה בחלום? איפה הכל קורה?״ הוא שואל בסקרנות ״אני מגיעה עם תעודת הצטיינות ואצה עם הערכה, היינו אז בבית ספר היסודי, משום מה היא הבטיחה לנו בחלום ללכת
למסעדה ולא קיימה, אני מתאכזבת וכועסת עליה, היא צועקת עליי שבגללי אין לה חיים ואז היא מנסה לדחוף אותי לכביש.״ אני מספרת והוא נאנח, ״חכי כאן.״ הוא יוצא מהחדר.
אחרי חמש דקות בהן שכבתי בשתיקה כמעט ונרדמת, גל חזר לחדר עם אלבום תמונות, ״תראי,״ הוא התיישב לידי ופתח את האלבום באמצע, ״את רואה?״ שאל והבטתי בתמונה שהאצבע שלו מונחת עליה, זה היה אבא שלי, מחבק אותי ואת גל. ״זה היום האחרון ללימודים, אני בכיתה ה׳ ואת בא׳״ אמר והנהנתי ״ו?״ שאלתי בחיוך ״חשבתי שזה יגרום לך להבין שזה בסך הכל דמיוני כל החלום שלך, והמציאות היא שיש את אבא, והוא אוהב אותנו מאוד.״ אמר ועצמתי את עיניי בחיוך, ״לילה טוב גל״ לחשתי והוא נשק למצחי, הוא נשכב לידי ונרדמתי מיד, מאז לא חלמתי על אמא שלי יותר.
*
׳מתי את מסיימת?׳ חייכתי כי ידעתי שאביתר מתכנן משהו.
אני אוהבת שהוא שולח לי הודעות כאלה, כי אז אני יודעת שהוא מתכנן לנו אחר הצהריים יחד.
׳אחת וחצי׳ החזרתי ׳תחכי לי ביציאה האחורית של בית הספר׳ הוא החזיר, אישרתי וסגרתי את הפלאפון שלי.
״מה החיוך הזה?״ אמה שאלה מתיישבת על ידי ״בואי נחשוב..״ שני הניחה את האצבע שלה על השפתיים וגילגלה את עיניה ״אולי זה החבר שלך?״ שאלה בצעקה ואמה פרצה בצחוק בזמן שאני ניסיתי להשתיק אותה מלמשוך את תשומת הלב של כל היושבים בחצר.
״אני פשוט מאוהבת״ אמה צחקקה כשהאדמתי מבושה ״די כבר, לא נכון.״ אמרתי ברוגז ״אין בזה שום דבר רע,״ שני הניחה את ידה על כתפי ״מי כמוך יודעת מה זה לאהוב״ לחשתי לה בחיוך והנחתי את כף ידי על בטנה העגלגלה.
**
-נקודת מבט שני-
״את מלחיצה אותי,״ אופק אמר בחשש ״לא טוב לך?״ שאל כששתקתי ״את רוצה לסיים עם זה?״ קבר את פניו בין ידיו, איך הוא יכול לחשוב על דבר כזה? הרמתי את ראשו אליי, הוא הביט בעיניי ולקחתי נשימה עמוקה ״אני בהריון. והפעם אני לא צוחקת.״ אמרתי והוא המשיך לשתוק ״זה לא מצחיק פעמיים, שני.״ אמר ברצינות ״אני לא צוחקת״ סיננתי לעברו ״בדקת את זה?״ שאל כמעט בשתיקה ״כן, כמה פעמים, גם הייתי אצל רופאה״ סיפרתי ״למה לא קראת לי?״ שאל פגוע ״כי פחדתי״ אמרתי בכנות ״ממה?״ שאל בכעס ״מהתגובה שלך!״ אמרתי בזעם ״לא הייתי חושב פעמיים ומתייעץ איתך ועם רופא, יש כאן ילד שהוא שלך בדיוק כמו שהוא שלי.״ אמר ונשכתי את שפתי התחתונה ״את כבר החלטת מה את עושה?״ שאל לפתע ״חשבתי על להפיל..״ מלמלתי מושכת באפי ״זה יעזור אם אני אגיד שאני לא בעד?״ שאל והרמתי אליו מבט מבולבל ״אתה.. אתה רוצה להשאיר?״ שאלתי בחשש ״את לא?״ שאל לא מבין, שחררתי אוויר מפי ושטף של דמעות יצא מעיניי ״אלה הורמונים?״ שאל, תפסתי בכרית שהייתי לידי וחבטתי בו, ״אז.. משאירים?״ לחש ״ואם ניפרד?״ שאלתי מעבירה את ידי על פניו ״אנחנו לא״ תפס בשורש כף ידי ״וגם אם כן, זאת תהיה הסיבה להישאר תמיד ידידים.״ לחש נושק לה.
״אני אוהבת אותך.״ עטפתי אותו אליי.
*
״היי״ נכנסתי לרכבו של אביתר ״מה הולך?״ שאל, נשקתי לשפתיו והתיישבתי חזרה במקומי חוגרת חגורה ״מדהים״ עניתי בציניות שאפיינה אותי ״מה קרה?״ גיחך מניח את ידו על ירכיי, זרמים החלו מופיעים בגופי והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, ״לא יודעת,״ עניתי בחוסר ריכוז מוחלט, הייצי שקועה ביד שלו שמונחת על רגלי, כשהגענו לבית שלו סוף סוף, הרשתי לעצמי לשחרר אל האוויר שהיה כלוא בראותיי.
כהרגלי נכנסתי לבית שלו וזרקתי את התיק בצד הדלת, הוא סגר אחריו את הדלת והתיישב על הספה ״את רעבה?״ שאל מביט בי ״לא״ עניתי בחיוך מתיישבת עליו, ״יש עוד מלא מקום על הספה״ אמר בגיחוך, אך הניח את ידו על בטני התחתונה ומנע ממני לזוז מחיקו ״אם אתה סובל אני יכולה ללכת.״ עניתי משלבת את ידיי, ״את חפרנית״ הוא נשק לשפתיי, בחודש האחרון כל פעם שאביתר מניח את שפתיו על שלי אומרק נוגע בי אני מרגישה את כל הגוף שלי משתולל, חוסר שליטה, פרפרים וזרמים בלתי נשלטים בכל גופי. ״למדת למתמטיקה?״ שאל גורם לי להתנתק ״עוד לא.״ אמרתי מבואסת ״רוצה שאני אעזור לך?״ שאל מזיז קבוצת שיער מפניי ״זה בסדר״ אמרתי בחיוך ״את יפיפייה, אמרו לך פעם?״ שאל מרצד עם עיניו על פניי, השפלתי את ראשי ושללתי את דבריו ״אז את יפיפייה.״ קבע מרים את ראשי בעזרת אצבעותיו, מניח נשיקה עדינה על שפתיי וזז לאחור ״אתה מוכן להיום?״ שאלתי מתוחה ״את יותר לחוצה ממני״ הוא גיחך בציניות ״ברור שאני לחוצה.״ אמרתי כמובן מאליו ״זה אני שמכיר את אבא שלך היום, לא להפך.״ אמר ונשכתי את שפתי התחתונה בלחץ.

מצטערת שנעלמתי לשבוע, קצת עומס גם שלא קשור ללימודים.
לא נוטשת את הספר, מבטיחה(;
שבוע טוב❤️