חמש יחידות אהבה ~ Five Points Of Love

פרק 10-אש״א

אז הבוחן במתמטיקה הלך זוועה, ואני די בטוחה שיזמינו את ההורים שלי לשיחה אחריו, אה כן, ניר לא הגיע לשיעור מתמטיקה, וגם לא אביתר.
*
״רוצה לדבר על זה?״ שני לחשה כשישבנו שלושתינו בחדרה של אמה בישיבה מזרחית על המיטה הגדולה שלה.
סיפרתי להן על מה קרה עם ירין, והאמת שלא יצא לנו ממש לדבר על כל עניין הנשיקה שלה עם ניר.
״לא,״ עניתי בשקט ״אתן יכולות להבטיח לי..״ התחלתי למלמל והם הביטו בי ״שתשארו איתי, תמיד?״ שאלתי ואמה קפצה עליי מפילה אותי למיטה ונשכבת מעליי ״בטח מפגרת! אנחנו נראות לך ירין?!״ צעקה עליי וצחקקתי ״היי גם אני רוצה!״ שני קפצה מעל אמה ״אנחנו אש״א!״ אמרה מצחקקת ״אש״א?״ שאלה אמה מבולבלת ״אפשר לרדת ממני?!״ צעקתי נאנקת והן צחקו וחזרו למקומן ״אור שני ואמה.״ הסבירה שני ״מה אנחנו בכיתה ו׳?״ שאלה אמה ״סתמי,״ שני זרקה עליה כרית ״בהמות! אני צריכה לספר לכן משהו.״ אמרה ושתיהן התיישבו סקרניות, עזבו רק לרגע את כל עניין החוסר הנשיות שיש ביננו. ״זה קשור לאביתר-״ התחלתי ואמה קטעה אותי ״העוזר מורה החתיך המושלם שכולנו מתות לעשות?״ שאלה במהירות ״כן. הוא.״ אמרה והן צחקנו, התחלתי לספר להן על הכל, מהרגע שהוא נכנס בפעם הראשונה לכיתה ועד השיחה שלנו אתמול בלילה. ״אומייגאד!״ שני אמרה ״איזה מושלם״ אמה נשכבה על המיטה בחולמניות ״טוב טיפשות, לי יש אח פצוע לדאוג לו, אז נדבר.״ אמרתי ונפרדתי מהן, מתקדמת אל הבית שלי.
*
״גל!״ צעקתי נכנסת לתוך הבית ״גל! גל אני בבית!״ צעקתי אך לא הייתה תגובה. הנחתי את התיק במהירות על הרציפה ודילגתי עם המדרגות כשקצב פעימות הלב שלי מתגבר ומתגבר. איפה הוא יכול להיות?
״גל?״ הצצתי בשירותים, הוא לא היה שם. המשכתי לחדרו ״גל!״ צעקתי אל הדלת שלו, ״גל אם אתה לא פותח לי עכשיו אני נכנסת!״ צעקתי אלך לא הייתה תגובה ״תהיה לבוש בבקשה!״ צעקתי יותר לעצמי ופתחתי את הדלת בבת אחת.
מולי שכב גל, כשהוא מחוסר הכרה. ״גל!״ קראתי בבהלה מתיישבת לידו, ״גל! גל אתה שומע אותי?״ מחאתי כפיים מעל ראשו, התחלתי בעיסוי בטרפזים, מתחננת לקבל ממנו אות חיים. אך הוא לא הגיב.
הנחתי את אוזני השמאלית מעל לאפיו ופיו בודקת את קצב הנשימה, ליבי החסיר פעימה כשהבנתי שאחי שוכב מולי, כשאינו נושם.
״מה אני עושה..״ מלמלתי בבכי, נשמתי עמוק, כבר ביצעת שלושה שלבים מתוך החייאה, את יודעת לעשות החייאה אור! קדימה תתרכזי מה השלב הרביעי? ״הלו? אני חייבת אמבולנס דחוף! שדרות הנשיאים 87, אח שלי מחוסר הכרה, הוא לא נושם.״ אמרתי והמוקדנית הודיעה לי שזלגה כבר אמבולנס, והוראתה לי להתחיל בפעולות החייאה.
התמקמתי והנחתי אל ידי במרכז הבטן החתונה שלי אחי, מתחת לצלות, מתחיל בפעולות החייאה ״28..29..30..״ בדקתי אם הוא נושם, אך זה לא קרה, ניסיתי שוב ״25..26..27..28..29..30״ מלמלתי מבחינה כי הוא מתחיל להגיב, למזלי כוחות של מדא הגיעו ופינו אותו.
״אני יכולה לעלות איתו?״ שאלתי אך הפרמדיק התעלם ממני. הם סגרו את בדלתות בפניי, ונסעו מהמקום, נכנסתי לתוך הבית, נסערת ובוכה, והדבר היחידי שעניין אותי זה איך אני מגיעה מכאן הכי מהר לבית החולים.
אוטובוסים יעכבו אותי עכשיו, אני צריכה רכב.. פתחתי את הארנק ומצאתי סכום לא קטן של כסף, אל הוא לא שלי, זה כסף עבור חולצות לטיול השנתי, רגע אור- אח של בדרך לבית חולים, זין על חולצות לטיול שנתי!
רצתי לתחילת הרחוב תוך כדי שאני מחייגת לנהג המונית, לפתע אופנוע שנסע במהירות חסם את דרכי וגרם לי להעיף את הנייד מידי ״אידיוט אחד! לך מכאן!״
צעקתי על אביתר שהוריד את הקסדה מראשו, ואם כשהבחין בי בהתחלה צועקת היה על פניו מבט משועשע ומרוצה, כעת היה נראה מודאג ״מה קרה?״ שאל בחוסר עניין, ״אני ממהרת אביתר, זה לא הזמן.״ אמרתי ממשיכה ללכת, הוא תפס הזרוע שלי ומשך אותי לאחור, מעביר בי צמרמורת. ״מה גרם לרוץ ככה בבכי והיסטריה?״ שאל ונאנחתי נותנת לשטף הדמעות לפרוץ במורד לחיי ״אח שלי.. מצאתי אותו מחוסר הכרה, כוחות של מדא לקחו אותו ולא נתנו לי להיכנס, אני חייבת להגיע לבית החולים..״ מלמלתי ״זה הון כסף אור..״ מלמל והנהנתי ״אני יודעת.״ אמרתי מרימה אליו את מבטי, ״בואי.״ אמר והתיישב על האופנוע ״מה?״ שאלתי לא מבינה ״קחי ותעלי כבר!״ פקד עליי מגיש לי את הקסדה שלו, חבשתי אותה והוא זז לאחור ״כנסי.״ אמר, מה? זה לא הזמן להתווכח על מי ישב אחורה או קדימה, פשוט התיישב מקדימה כשהוא מאחוריי עוטף אוצי עם גופו וידיו על ההגה, מרים גז לכיוון בית
החולים.
*
״גל..״ מלמל אביתר כשהגענו מתנשפים לבית החולים, הפקידה הביטה בו מחכה שימשיך ״שטרן!״
צעקתי והיא הנהנה ״מי אתם?״ שאלה ״אני אחותו!״ צעקתי והיא הביטה על אביתר ״אני חבר שלה-,״ אמר ושתינו הבטנה בו בספקנות ״משפחה.״ אמר וכל אחד החזיר את מבטו למקום ״קומה 6, חדר 108, הוא בהתאוששות.״ אמרה והנהנו לא ממהרים לרוץ למעלה, הרי אם נישב שם דקה יותא או פחות זה לא משנה.
״אביתר,״ אמרתי לאחר ששר שקט ״אתה יכול ללכת..״ מלמלתי, הוא הסתכל עליי בספקנות ״אני אבקש מאבא שלי שיבוא לפה וגם יחזיר אותי הביתה.״ הסברתי והוא המשיך להביט בי, הוא היה נראה מהוסס, כאילו ידע ורצה ללכת, אבל בכל זאת רצה להישאר כאן. איתי.
הרופא בדיוק יצא ושנינו הבטנו בו קמים לקראתו ״אחיך.. הוא בסדר.״ אמר וחיוך גדול של הקלה נפרש על פניי ״היינו צריכים לעשות לו ניקוי של רעלים מהקיבה, אבל הכל היה בסדר,״ אמר והבטתי בו לא מבינה ״מה זאת אומרת, ניקוי של רעלים?״ שאלתי מבולבלת ״לאחיך היו קמויות אדירות של כדורים חזקים,״ אמר ופנאי החווירו ״אנחנו.. אנחנו עדיין מנסים לפענח איך כמות כזו הגיע, לא צריך להסיק מסקנות..״ מלמל והנהנתי מתיישבת באיטיות על הכיסא ״את צריכה להיות גאה בעצמך.״ אמר והרמתי אליו את מבטי ״אם לא היית מספיק אמיצה וחכה בשביל לטפל בו ולתת לו עזרה ראשונה עוד בבית, אח שלך היה מת.״ אמר והנהנתי בחיוך קל ״מתי אפשר להיכנס אליו?״ שאלתי ״אני מאמין שבחצי השעה הקרובה.״ ענה, הודנו לו והוא המשיך בדרכו ״אני אומר שנצא קצת לנשום אוויר,״ אביתר אמר לאחר שהביט בי לבנה כמו סיד.

אביתר קנה לשנינו נס קפה חם, בגלל שכבר נעשה קריר.
״קר לך?״ שאל כשישב על האופנוע שלו כשפניו וגופו פונות אליי ולא אל הכידון, ואילו אני עמדתי מולו בטענה שאני לא מסוגלת לשבת יותר, ״טיפה.״ עניתי מתחשבת בעובדה שאני לבושה בחולצה הקצרה והדקה של בית הספר, ״קחי.״ הוא פתח את הבגאז׳ והוא ג׳קט שחור ״בדרך כלל קר בלילה על האופנוע..״ הסביר וחייכתי אליו מוכירה תודה לובשת אותו, תחושת חמימות עטפה אותי, וריח מוכר ואהוב, הריח של אביתר.
״רוצה לספר לי מה גרם לך לחטוף שוק?״ שאל והרמתי אליו מבט חד ״אני חושבת שאח שלי ניסה להתאבד, שוב.״ אמרתי את זה במהירות, כמו להוריד פלסטר, אביתר המשיך ללגום מהקפה שלו ומראה אדיש לסיטואציה, אל קשוב ורציני.
״שוב?״ שאל, ״תפסתי אותו פעם בולע כדורים, אבל אז שכנעתי אותו להקיא את כולם. אבל אז מפה מצב היה שונה.. הוא היה מתוסכל והרוס יותר, אני לא מבינה אותו עכשיו! המצב שלו כל כך משתפר!״ צעקתי בכעס, כעסתי עליו, על גל, שחושב שזה הפיתרון לבעיות שלו, שהוא מוכן להשאיר אותי כאן לבד, בלי אמא, ובלי אח!
״אח שלך נפצע בפיגוע כשהיה חייל נכון?״ שאל והנהנתי, נורא קשה לי לדבר על זה. זאת הייתה תקופה נוראית.

לילה גודה בנות, השתדלתי להעלות לכן פרק היום בכל זאת(:❤️